העשן עוד היתמר מעל נמל-התעופה זאוונטם בבריסל (Zaventem), הידיעות הראשונות על פיגוע נוסף בתחנת הרכבת התחתית מאאלבק היו מקוטעות, שום ארגון עדיין לא קיבל אחריות (אף שבמקרה הזה החשודים הרגילים אכן הודו בהמשך, בגאווה, במעשה ידיהם המפלצתי), אבל הרשתות החברתיות של ישראל כבר התמלאו בששון הקרב המוכר, בעצות לבלגים, ובעיקר בהרבה שמחה לאיד - ותקווה, שהובעה פעם אחר פעם. שאולי הפעם "ייפול לאירופה האסימון", אולי עכשיו הם ייכנסו באם-אם-אימא "שלהם".
אולי עכשיו הם יגרשו כל ערבי, כל מוסלמי מהיבשת. עכשיו הם ודאי יבינו אותנו, ויכרעו על ברכיהם לפני סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי, שהצהירה שישראל נמצאת בחזית המאבק העולמי נגד הטרור, ויבקשו מחילה על שלא תמכו בישראל מספיק בשנים האחרונות.
זה לא יקרה. כנראה.
אירופה אינה ישראל, והיא גם אינה ארצות-הברית. נתחיל מזה שאירופה, ואף האיחוד האירופי הוא בקושי אירופי, ודאי לא איחוד. זו התקבצות של עשרות מדינות, שאינן מסוגלות היום לגבש מדיניות חוץ וביטחון אחידה, ראו נושא המהגרים והפליטים, שמיד נשוב אליהם. זו אינה מדינה היכולה אחרי פיגועי הטרור של 11.9 להעביר חוק, לשנות תקנות ולצאת לדרך חדשה, כמו ארה"ב.
שינוי מהותי באירופה, למשל, שינוי "תקנות שנגן" המאפשרות תנועה חופשית בין המדינות החברות ב"אמנת שנגן", הנמצאת בלב מהות האיחוד-האירופי, דורש את העברתו הן בהנהגת האיחוד, והן בכל הפרלמנטים השונים. זה למעשה בלתי אפשרי. נכון, אפשריות תקנות מקומיות, תקנות לשעת חירום. ושלשום (ג') הודיע עליהן שארל מישל, ראש ממשלת בלגיה. החמרת האכיפה בגבולות.
אך עם כל הכבוד לראש-הממשלה הנכבד, הוא אמר לאזרחיו קשקוש, ביודעין. בין בלגיה לצרפת לבדן יש 1,200 כבישים שונים. יש עוד מאות המחברים את בלגיה להולנד ולגרמניה. ויש רכבות, ושדות פתוחים, סירות, ספינות ומטוסים. זו לא ישראל ולא ארצות-הברית. כרגע, אין שום אפשרות מעשית לחתום את גבולותיה של בלגיה ולא של כל מדינה אירופית אחרת, למעט בריטניה, אירלנד קפריסין ומלטה.
אבל הדבר המרכזי המפריד בין אירופה לארצות-הברית אינו רק זה. ראשת-ממשלת בריטניה המנוחה, מרגרט ת'אצ'ר, אמרה בזמנה משפט נכון: אירופה היא תוצאה של היסטוריה; ארצות-הברית היא תוצר של אידיאולוגיה. ארצות-הברית, משוכנעת תמיד, לטוב או לרע, שהיא בני-האור, ושהיריב הוא בן-חושך, שלא לומר אימפריית רשע. אירופה באה מהיסטוריה ארוכה, והיא מאוד חוששת מהמאה האחרונה בהיסטוריה הזו.
כשאירופה מסתכלת על פיגועי הטרור בפריז בחודש נובמבר האחרון, שבהם נרצחו 130 בני-אדם, הדבר האחרון שהיא מסכימה איתו הוא הלקח האמריקני, או לפחות האמריקני-רפובליקני - שמה שהיה מציל את המצב הוא אם לצרפת היו חוקי נשק חם כמו בארצות-הברית. או אז אקדוחנים מעשני גולואז (במקום הסיגר הקטן של קלינט איסטווד, "בלונדי", שהפונצ'ו שלו מסתיר את הקולט 0.45), היו מחסלים את המחבלים.
בניגוד לישראל, אירופה מתמודדת עם טרור שמבצעים אזרחיה שלה, אזרחים שווי זכויות. רוב מוחלט של הפיגועים בישראל נעשים על-ידי תושבי השטחים וירושלים המזרחית. אירופה לא יכולה ולא רוצה לראות בהם אויב. אירופה בדילמה איומה, אולי חסרת פתרון, דילמה שאותה מכירה כל מדינה במלחמה מאז ומעולם - על כמה דמוקרטיה, על כמה חירויות מוותרת המדינה, מוותרים האזרחים, כדי לקבל יותר ביטחון?
התשובה האירופית היא כמעט ולא.
ההצהרות המיידיות הן אותן הצהרות - הולנד, הנשיאה התורנית של האיחוד האירופי הצהירה מיד: הפיגוע הזה לא ישנה את מי שאנחנו. שרת החוץ של האיחוד, פדריקה מוגריני, ביטאה מצוין את הרוח האירופית, כשכתבה שהאיחוד ימשיך במאבקו נגד השנאה, הקיצוניות האלימה והטרור. כמובן, לא נגד הטרור האסלאמי, זה לא תקין פוליטית. אף לא נגד הטרוריסטים השוגים בהבנת האסלאם, או מסלפים את האסלאם, או כל ביטוי אחר המזכיר, מדחיק ומכחיש, שמבצעי הפיגועים עושים זאת בשם האסלאם, מאמינים בכל לבם, אולי בצדק, שבכך הם ממלאים את מצוות הדת והנביא. כן מוסיפים אימרה יפה, שמצלצלת נפלא, אבל לא רלבנטית בעולם של היום - "נילחם בחוסר הסובלנות בעזרת סובלנות".
וזאת, ביבשת הזוכרת היטב מה שנאת מיעוטים, דמוניזציה למיעוט מטיל האימה, העומד להשתלט על התרבות העתיקה, אז גרמניה, היום כל אירופה עוללו לה ולערכיה לפני 70 שנה בלבד. והיום המוסלמים הם אזרחים. שווי זכויות. דוברי השפה - ולא נטמעים.
ואני מסכים עם אירופה, חלקית. כי אכן אירופה צריכה להציב את ערכיה מול ערכי חוסר הסובלנות והשנאה. ערכיה הם הנכונים, הם הראויים. אבל אירופה במלחמה. זו מלחמה שהיא לא פתחה בה, אלא אם נחליט, וזה סביר, שנקודת ההתחלה היא הסכם סייקס-פיקו.
זו מלחמה גלובלית, ומבחינת דאע"ש ושאר ארגוני הג'יהאד אין בה נייטראלים, אין חפים מפשע. ולא, אירופה לא מקבלת את הטענה הישראלית, שחמאס חיזבאללה ודאע"ש זהים, מהווים שני פנים של אותו מטבע. בתפיסה האירופית, הטרור הפלסטיני הוא טרור כאמצעי, דוגמת נניח הטרור הקתולי-האירי שהשתמש בטרור למטרה מדינית, השגת מדינה, ואז יפסיק.
מוטעית או לא, זו התפיסה. לכן, הם מגנים את הטרור הפלסטיני, בהחלט, חמאס ארגון טרור, בהחלט - אבל בד-בבד צרפת רוצה לכפות על ישראל הסדר מדיני עם הפלסטינים.
אז מה הלאה? אני זוכר מפיגועי הטרור במדריד, לונדון, פריז, בריסל, מצטרפי דאע"ש, את אימרות ה"הפעם הם יבינו, הפעם ייפול האסימון". והם לא מבינים. כלומר, הם מבינים - אבל לא את מה שאנו מבינים. הם אחרים, הם באים מעולם ערכים אחר. ההיסטוריה, הגיאוגרפיה, הזהות, שונות מאיתנו. הם יחזקו את שיתוף-הפעולה, הם אולי יתנערו חלקית ויקימו מערך מודיעין טוב יותר, יחידות טובות יותר למלחמה בטרור, יחזקו אבטחה, ינסו לחדור יותר לקהילות המוסלמיות, ויבקשו וידרשו שיתוף-פעולה, יגרשו כמה אימאמים, יסגרו כמה אתרים גי'האדיסטיים. אולי אף ישנו חקיקה לטובת שיטות חקירה קשוחות יותר.
אבל זו לא המהות. השאלה הגדולה היא - אם הפיגוע הזה, והפיגועים הבאים שיבואו, ישנו את מהותה של אירופה. האם יהפכו אותה למקום שבו אין עוד תנועה חופשית בין מדינות ואין אפשרות לאדם ממדינה אחת לעבוד וללמוד, או סתם לחיות באחרת. האם יהפכו אותה ל"יבשת המגרשת" - וזה כבר החל - מאות-אלפי פליטים נואשים לטורקיה. צחוק אירוני מר - רובם המכריע של הפליטים נמלטים מאימת דא"עש ואסד, כדי שאירופה תזהה אותם כאיום דאע"שי, ותחשוש מהם.
האם נראה שלילת זכויות אזרח ממיעוטים, מאזרחים אירופים, שחלקם תומכים בטרור? האם נראה בהמשך העלייה הרצופה של מפלגות ימין קיצוני שונאות זרים, אסלאמופוביות, ובואו נזכור - שבמהות הן אנטישמיות. האם הפיגועים האלה יחזקו את הבריטים המתנגדים לאיחוד האירופי, והם יגברו על התומכים במשאל-העם שיתקיים עוד שלושה חודשים?
אם אכן זה יקרה, ולאירופה אכן ייפול האסימון, אולי היא תהיה יעילה יותר במאבק נגד הטרור. לא ודאי, אבל ייתכן. אבל משהו יסודי, משהו מהותי, ייגרע מהרעיון האירופי, מהדוגמה הראויה שאירופה ניסתה להעמיד, לעתים תוך הטפה צדקנית, בפני שאר העולם.
הכותב הוא עורך חדשות החוץ, ערוץ 1