כמעט חמש שנים עברו מאז מה שכונה "מרד המתמחים", והרופאים הצעירים נערכים למאבק נוסף. הפעם, בניגוד לשנת 2011 אז הלינו על שורה של נושאים ובהם גובה השכר ומספר התורנויות בחודש, המתמחים מתכוונים להתמקד בנושא מרכזי אחד: קיצור אורך התורנות שעומדת על 26 שעות ברצף. באופן יוצא דופן, המאבק הממושך שצפוי להתנהל בזירה המשפטית, התקשורתית והפוליטית, ימומן באמצעות "קמפיין גיוס המונים". במילים אחרות, אם האהדה הציבורית לה זוכים המתמחים לא תתורגם לכסף - המאבק עשוי להיכשל.
מי שמוביל את המאבק הנוכחי הוא ארגון "מרשם" שייצג בעבר את המתמחים באופן בלתי פורמלי, וכעת מתכוון להילחם על כך שיוכר על ידי בתי הדין לעבודה כארגון העובדים היציג של הרופאים המתמחים, תוך ניתוקם מהייצוג של ההסתדרות הרפואית - בה הם רואים ארגון שמייצג בעיקר רופאים בכירים, מנהלי מחלקות ומנהלי בתי חולים עם ניגוד אינטרסים ברור.
בחודשים האחרונים התייעצו אנשי הארגון, בראשות ד"ר אראל בוצ'ינסקי, עם שורה של משפטנים, כלכלנים ויועצי תקשורת, כדי לגבש יעדים אסטרטגיים ולהעריך את ההון הדרוש לגיוס כדי לממן את המאבק. הארגון זוכה לשיתוף פעולה צמוד גם מצד ארגון הסטאז'רים לרפואה בישראל (אסל"י), לאור זהות האינטרסים ביניהם.
האתגר הגדול של המתמחים יהיה ביכולתם להתנתק הפעם מהרופאים המומחים וממנהלי המחלקות שלהם. בשנת 2011 הבכירים העניקו למתמחים רוח גבית ואף עודדו אותם לשבות ולהתפטר באופן המוני, גם אחרי שנחתם ההסכם הפורמלי בין ההסתדרות הרפואית למדינה, אולם מאחורי הקלעים היו לבכירים מניעים נסתרים: קעקוע ההסכם שכלל לראשונה חיוב רופאים בשעון נוכחות וחיוב מומחים בתורנויות בכפוף לדרישת מנהל המחלקה, ומעל הכול - דרישה להכניס לבתי החולים הציבוריים שירותי רפואה פרטיים (שר"פ).
"גלובס" חשף אז כי הצוות המשפטי והתקשורתי שליווה אז את הנהגת המתמחים היה אותו צוות ממש שליווה שורה של רופאים בכירים שהקימו באותם ימים את ארגון "ארב"ל" שהיווה אופוזיציה להסתדרות הרפואית, בין היתר על רקע הדרישה לפעול באופן מיליטנטי יותר להכנסת שר"פ.
כל זמן שהמתמחים התמקדו בתוספות שכר ובצמצום מספר התורנויות, לרופאים הבכירים לא הייתה בעיה לתמוך בהם ואף להשתמש במאבקם. ואולם, על מנת לקצר את אורך תורנות המתמחים שעומדת כיום כאמור על 26 שעות ברצף, יש צורך באימוץ שינוי מבני שכמעט בכל התרחישים צפוי לפגוע במומחים ובבכירים. מהלך לקיצור התורנות אפשרי, בין היתר, אם רופאים מומחים יבצעו גם הם תורנויות לכל הפחות בהיקף מוגבל (כיום רק מומחים לגניקולוגיה מחויבים בתורנות), או אם הרופאים בבתי החולים יעברו למתכונת של משמרות, בדומה למתכונת של האחיות ובכפוף להתאמות המחייבות. במקרה כזה, שיטיב לא רק עם המתמחים אלא גם עם הציבור הרחב, מומחים ישהו בבתי החולים גם בשעות הערב, הלילה וסופי השבוע.
אבל המאבק הזה לא צפוי להיות פשוט, בין היתר משום שהרופאים חתומים על הסכם עבודה המחייב אותם לשקט תעשייתי עד שנת 2020. לא רק שהם אינם יכולים לשבות, הרי שכל שינוי מהותי במתכונת העבודה מחייב את הסכמת הצדדים שחתומים על ההסכם - קרי ההסתדרות הרפואית, המדינה והנהלת שירותי בריאות כללית. לשלושת הצדדים האלה אין כל אינטרס לפתוח את ההסכם, ולכן התרחיש המרכזי שיכול לשרת את המתמחים הוא במקרה של קביעה משפטית שלפיה אורך התורנות חייב להתקצר משום שהוא אינו סביר ואינו מידתי (בעבר ביה"ד לעבודה קבע שאורך התורנות אינו עונה בקנה אחד עם הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, אז המדינה פשוט התאימה את החוק למציאות במקום לעשות את ההיפך - ש"נ).
תרחיש נוסף שיאפשר למתמחים מרחב תמרון משפטי וארגוני הוא במקרה של קביעה משפטית שלפיה המתמחים הם בבחינת "יחידת מיקוח נפרדת" בשל הבידול שלהם, ועל כן ניתן להכיר בארגון מרשם כארגון היציג שלהם תוך ניתוק מההסתדרות הרפואית. פסיקה שכזו עשויה לסלול את הדרך לפסיקה נוספת שלפיה לא יהיה זה סביר שהמתמחים יאלצו להמתין עד שנת 2020 מתוקף הסכם שנחתם על ידי ארגון שמשרת לכאורה אינטרסים מנוגדים.
מעבר לתמיכה הציבורית, המתמחים צפויים לזכות לתמיכתו של שר הבריאות, יעקב ליצמן. כבר בשנת 2011 ניסה ליצמן להוביל בעצמו מהלך לקיצור התורנות, אבל נבלם דווקא על ידי הנהגת הרופאים שטענו כי לא ניתן ליישם זאת. למעשה, גם חלק מהנהגת המתמחים באותה עת לא שש לאמץ פתרון שיקצר את אורך התורנות כל זמן שהדבר חייב ביצוע תורנויות מומחים. הסיבה לכך פשוטה: המתמחים קורסים אמנם תחת הנטל, אבל בתוך מספר שנים הם הופכים בעצמם לרופאים מומחים. הדבר דומה לחיילים שמלינים על עומס של תורנויות שמירה ומטבחים, אבל נהנים כשאחרים עושים זאת במקומם בעת הפיכתם ל"ותיקים".
אם המתמחים אכן ישכילו להביט מעבר לאינטרסים שאמורים לשרת אותם בעתיד ויבקשו לאמץ מודל מאוזן, מי שצפוי להרוויח הוא בעיקר האינטרס הציבורי.
בהסתדרות הרפואית סירבו להתייחס לדברים.