הוזלת המזון - רק ע"י תחרות
שר האוצר משה כחלון עושה מאמצי אמת להוריד את יוקר המחיה בישראל. זוהי הייתה ועדיין אחת מן המטרות שהוא הציב לעצמו, גם במצע שאותו כלל במסע הבחירות שלו בראשות "כולנו". זוהי גם אחת הסיבות שכחלון זכה להישג מרשים בבחירות האחרונות, 10 מנדטים - הישג לא פשוט עבור מפלגה חדשה, שקמה ללא תשתית ארגונית קודמת. כחלון אף הציב מטרה זו כמרכזית בעיצוב מדיניות משרד האוצר.
ומה יותר חשוב, בעיקר לשכבות החברתיות החלשות, מאשר הפחתת מחיר מוצרי המזון?
אולם כאשר כחלון החל בביצוע מהלכים אופרטיביים לצורך הפחתת מחירי מוצרי המזון, הוא נתקל בהתנגדות של מערכת מאורגנת וחזקה - המגזר החקלאי.
החקלאות הישראלית חשובה לא רק לחקלאים, אלא לכל עם ישראל. חקלאות היא חלק מהאתוס של בניית הארץ, והיא מזוהה עם הרבה מאוד ערכי יסוד שעל בסיסם הוקמה המדינה. אין ספק בחשיבותה העצומה של החקלאות לישראל, והצורך בשמירתה ובטיפוחה.
החקלאי, עובד האדמה והמגדל תוצרים אחרים, מתמודד עם קשיים רבים יותר מאשר איש-עסקים רגיל. הוא מתמודד לא רק עם שינוי מגמות בשוק ופיתוח ערוצי שיווק, אלא גם עם שינויים במזג-האוויר, היעדר חגורת ביטחון על פרי יבולו, מחלות צמחים ועוד.
הבעיה העומדת היום לפתחנו נעוצה בכך שפיתחנו בישראל שיטה ייחודית מאוד להגנה על החקלאות - יצירת מכסי מגן שרירותיים וברמות דמיוניות, כגון 340% על יבוא שום, 560% על יבוא תמרים, 634% על יבוא תפוחי אדמה בחודשים מאי-יוני ועוד.
מעל במה זו התייחסנו כבר בעבר לקושי המיוחד שאותו יוצרת שיטת ההגנה על המגזר החקלאי אשר פותחה בישראל מאז קום המדינה. שיטה זו, המגינה באופן חלקי על המגזר החקלאי, פוגעת ישירות בכל שכבות העם. ייקור מוצרי המזון מחלחל באופן ישיר ופוגע בעיקר בשכבות הביניים והחלשות.
אין דרך להפחית את מחירי כל מוצרי המזון ללא שחושפים אותם לתחרות בפני יבוא. כל חקיקה, ואגרסיבית ככל שתהיה, בניסיון ליצור תחרות בין השחקנים המקומיים, לא תוכל להביא לאותה ירידת מחירים אם לא תהיה במשק תחרות אמת מול העולם הגדול; ואת זאת מבינים כולם.
ובפנינו עומדת היום מציאות חדשה. שר אוצר שרוצה באמת להוזיל את מוצרי המזון; וגם שר חקלאות שמוכן לשתף פעולה; ולצורך השגת מטרה זו הם צריכים לשנות סדרי עולם.
כדי ליישם זאת, יש להציב שני מסלולים נפרדים: הראשון - הפחתה הדרגתית ומוחלטת של מכסי המגן על יבוא חומרי גלם למזון ועל מוצרי מזון מעובדים; והשני - הפחתה הדרגתית של מכסי המגן על גידולים חקלאיים, תוך שינוי שיטת ההגנה מעיקרה.
מסיבות אלה, אין מנוס מלעבור לשינוי מבני של כללי המשחק: מעבר הדרגתי של תמיכה ישירה, הוגנת וצודקת בחקלאי, במקום מכסי המגן הגבוהים. על-פי שיטה זו, מי שיישא בנטל לא יהיו השכבות החלשות, אלא משלמי המסים המצויים רק ב-5 מדרגות מס ההכנסה הגבוהות.
מעבר לשיטה של תמיכה ישירה בחקלאי וביטול מכסי המגן יובילו להוזלת מוצרי המזון למאות אלפי משפחות בישראל שהכנסתן מועטה. שונה לחלוטין המצב בכל הקשור לתעשיית מוצרי המזון. בניגוד לגידולים חקלאיים, תעשיית מוצרי המזון היא ככל תעשייה אחרת. ברור שקל יותר לשווק ולמכור כשהתחרות בפני יבוא כמעט אינה קיימת. בעלי מפעלים מאיימים, כי אם יופחתו מכסי המגן על מוצרי מזון, התוצאה תהיה פיטורי עובדים. זוהי תשובה לא הולמת, על אף שטמון בה לא מעט כוח שכנוע אנושי.
מניסיון העבר לגבי פתיחת השוק עולה כי הכלכלה הישראלית כולה התחזקה דווקא על שום שחשפנו אותה באופן מלא, להוציא מגזר מוצרי המזון, לתחרות עולמית. מפעלים לייצור מזון לא יכולים יותר לומר, כי הם ייצרו מוצרים הנצרכים על-ידי הציבור הרחב רק בתנאי שמחיריהם יהיו גבוהים יותר מהמחירים שמוכתבים כתוצאה מתחרות עולמית.
אסור שמפעלי המזון יאמצו כתפיסת עבודה נצחית, שהם יכולים להתקיים רק בתנאי שלא ייחשפו לתחרות, ולאיים תמיד בפיטורי עובדים. תפיסת עבודה הגורסת שהם יכולים להתקיים רק אם לא תהיה להם תחרות היא מעוותת, שכן משמעותה היא שמפעלי המזון מתקיימים בתנאי תחרות מלאכותית.
בדומה לכל התעשיות האחרות במשק, מפעלי המזון צריכים ללמוד להתייעל ולהגביר את הפריון, וכן לעמוד בתנאי תחרות ללא איומים על פיטורי עובדים. מובן שגם מהלך זה צריך להיעשות באופן הדרגתי, תוך הסתגלות למצב החדש, ולא באבחת תיקון חקיקתי גורף.
בעניין הפחתת מחירי המזון - אסור שהיא תיעשה כתוכנית הממוקדת דווקא במועדי ישראל. זה אמנם טוב לגיבוש אווירה, אך לא לאורך זמן. תושבי המדינה המשוועים להורדת יוקר המחיה, אינם מצפים למתנת חג, אלא לשינוי מבני ארוך-טווח. התוכנית חייבת להיות ארוכת-טווח, מדורגת ומתוכננת, מתוך כוונה להגיע אל היעד הסופי, שהוא חשיפת מוצרי המזון בישראל לתחרות עולמית.
