פרדי רובינסון / צילום: תמר מצפי
"פרדי רובינסון לא ראה כלל את הגדר והחיץ שמפרידות בינו לבין החברות הציבוריות (מילומור ושחר המיליניום - א' ל"ו). הוא פעל בעניינן של החברות האלה כאילו הן חברות פרטיות שנתונות תחת שליטתו הבלעדית, בלי צורך לדווח, לעדכן, או לקבל אישור, גם בעניינים שהחוק מחייב אותו לעשות כן. רובינסון התייחס לכללים הבסיסיים ביותר של משטר תאגידי כהמלצה לא מחייבת, וראה באישיות המשפטית הנפרדת של החברות הציבוריות, בהן היה בעל השליטה, כעיקרון מוגבל, במיוחד כאשר הדבר נגד אינטרס אחר הנמצא לנגד עיניו" - כך קבע הבוקר (ד'), שופט המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, חאלד כבוב, בהכרעת הדין בפרשת מילומור, במסגרתה הורשע פעיל שוק ההון, פרדי רובינסון, שכיהן בעבר כמנכ"ל ויו"ר חברת הנדל"ן הציבורית מילומור וכן כמנכ"ל ויו"ר החברה-הבת שלה שחר המילניום, בביצוע משיכות כספים אסורות של עשרות מיליוני שקלים מהחברה-הבת למילומור.
יחד עם רובינסון הורשע גם אורן דואדי, שכיהן כסמנכ"ל הכספים של מילומור, בשורה של עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, מירמה והפרת אמונים בתאגיד ועבירות דיווח במטרה להטעות.
120 עמודים כוללת הכרעת הדין, והיקפה מעיד במשהו על הימשכות ההליכים בפרשה. כתב האישום נגד רובינסון ונאשמים נוספים בפרשה הוגש באוגוסט 2014, 9 שנים לאחר ביצוע המעשים וכ-5 שנים לאחר תום החקירה. ואולם, האירועים בהם הורשע היום רובינסון, התרחשו בין שנת 2005 לשנת 2007.
החקירה בתיק החלה בשנת 2008, ופעולות החקירה העיקריות הסתיימו בשנת 2009. רק בנובמבר 2013 זומן רובינסון לשימוע, במסגרתו טען כי לא נפל כל פגם במעשיו, כי הוא לא לקח ולו שקל אחד לכיסו, וכי כל הפרשה עוסקת במערכת יחסים בין שתי חברות ציבוריות. כך טען גם לאורך ניהול ההוכחות בפני בית המשפט בשנתיים האחרונות.
היום, למעלה מעשור לאחר ביצוע המעשים, דחה בית המשפט את קו ההגנה של רובינסון והרשיע אותו בשורת עבירות ניירות ערך, ובהן עבירות קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, מירמה והפרת אמונים בתאגיד, הטעיית משקיעים ועוד. רובינסון הורשע גם בעבירות של שיבוש מהלכי משפט ושל הדחת עד בנסיבות מחמירות. זאת, לאחר שנקבע כי כאשר החלה בדיקת רשות ניירות ערך בחברת מילומור, פעל רובינסון בניסיון להסתיר את מעשיו או להרחיק ממנו את האחריות.
משך והסתיר
החברה הציבורית מילומור עוסקת במתן שירותי ייעוץ הנדסי ושירותי מדידה ובניהול פרויקטים בתחום ההנדסה האזרחית. היא משמשת גם חברת החזקות לפעילות מגוונת בתחומי התעשייה, הנדל"ן, התקשורת והתיירות. בשנים 2007-2005 שימש רובינסון כמנכ"ל מילומור, כיו"ר הדירקטוריון וכבעל השליטה בה. במקביל שימש רובינסון באותן שנים כיו"ר הדירקטוריון של החברה-הבת שחר המילניום ובעל השליטה בה, והיה בעל השפעה מכרעת על קבלת ההחלטות בחברה. במהלך 2005 אף מונה רובינסון למנכ"ל שחר המילניום, ובמסגרת תפקידו היה בעל זכות חתימה יחיד בחשבונות החברה וחתם על כל העברות ומשיכות הכספים שלה. במקביל חתם רובינסון על כל הוצאות כספים מחשבון מילומור.
לפי כתב האישום שבו הורשעו רובינסון ודואדי, בשנים 2007-2005 משך רובינסון, לרוב בצוותא עם דואדי, עשרות מיליוני שקלים משחר המילניום והפקידם במילומור, בעלת השליטה בשחר המילניום, שסבלה ממצוקה כספית קשה. רובינסון הורשע כי עשה זאת תוך הסתרת מעשיו ממרבית נושאי המשרה בחברות ומנאמן אגרות החוב של שחר המילניום, ללא כל אישור, ללא דיווח ובניגוד לדין.
כדי למנוע את השתקפות המשיכות בדוחות הכספיים של החברה, דאג רובינסון להשיב את מלוא הכספים או את מרביתם בתום כל רבעון לפני פרסום הדוחות. בצד המשיכות האסורות, הורשע רובינסון כי פעל בדרכים נוספות כדי לשפר את מידת הנזילות של מילומור, ובין היתר שיעבד את חשבונה של שחר המילניום לטובת מילומור, והביא לכך ששחר המילניום תעמיד למילומור ערבות בלתי מוגבלת בזמן ובסכום, אף זאת ללא אישור, ללא דיווח ובניגוד לדין.
בשלהי 2006 החלה ביקורת של רשות ניירות ערך לבדיקת ההתנהלות בחברת מילומור. רובינסון, שחשש שדבר המשיכות יתגלה, פנה לגורמים שונים בחברה בניסיון להסתיר את המשיכות או לפחות להרחיק את עצמו מאחריות להן, ובכך לשבש מהלכי חקירה ומשפט.
במסגרת פעולות ההסתרה פנה רובינסון לדואדי ולעובד נוסף בחברה, ששימש בהמשך כעד מדינה נגדו בפרשה, בבקשה לערוך הסכם בדיעבד, בחתימתם, למתן הלוואה משחר מילניום למילומור. בדרך זו ביקש רובינסון "להכשיר" בדיעבד את המשיכות האסורות. ואולם, עד המדינה ודואדי דחו את הבקשה.
בנוסף, הציע רובינסון לדואדי כי האחרון ייטול את האחריות למשיכות האסורות על עצמו, תוך הסרת האחריות מרובינסון עצמו, ובתמורה לכך הציע לו אופציות וכסף בשיעור ניכר. גם להצעה זו סירב דואדי.
במסגרת הכרעת הדין בחן השופט כבוב גם את השאלה אם רובינסון העביר את כספי מילומור לכיסו הפרטי? שאלה זו, ציין כבוב, אמנם אינה נמצאת בלב האישומים, אך יש בה כדי לשפוך אור על התנהלותו של רובינסון בחברות בהן היה בעל שליטה ועל יחסו לדרישות של משטר תאגידי תקין.
צרכים אישיים
השופט ציין עוד כי הגם שכתב האישום אינו מייחס לרובינסון אישום בעבירת גניבה, המדינה הציגה ראיות לכך שכספי מילומור הועברו גם לחשבונו הפרטי של רובינסון. האחרון גם אישר עובדה זו, וטען כי הוא משך מדי פעם כספים מחשבון חברת מילומור לחשבונו הפרטי לצורכי מחיה. לטענתו, המשיכות היו בשל העובדה שמילומור הייתה חייבת לו כספים רבים, ומשום שהוא השקיע מכספו הפרטי עשרות מיליונים במילומור. עובדה זו היא כנראה שעמדה בבסיס החלטתה שלא לייחס לרובינסון עבירה של גניבה או שליחת יד בכספי החברה.
"עם זאת", כותב השופט כבוב בהכרעה, "אין ספק כי יש במצג עובדתי זה, שלא הוכחש על-ידי רובינסון, כדי לחזק את ראיות התביעה בדבר התנהלות לא ראויה של הנאשם בכל הנוגע להפרדה בין עניינו האישי לבין ענייני החברות הציבוריות שהיו תחת שליטתו. לכל אורך הדרך לא יכולתי להשתחרר מהרושם שאחת הבעיות המרכזיות בתיק זה היא טשטוש הגבולות בין החברות הציבוריות לבין בעל השליטה בהן. כפי שהעיד על עצמו רובינסון, הוא ראה בחברות 'בייבי' שלו, השקיע בהן עשרות מיליוני שקלים מכספו האישי והקדיש את מירב זמנו על-מנת לפתור את הבעיות התזרימיות עימן התמודדו החברות".
פרשת מילומור אינה ההסתבכות הפלילית היחידה של רובינסון. בראשית החודש הוגש נגד רובינסון כתב אישום נוסף, במסגרתו הוא מואשם כי רשם בחברת פרדי רובינסון נכסים שבשליטתו משכורות כוזבות לאשתו, סילביה, שלא עבדה בפועל בחברה. זאת, למטרת השמטת הכנסות בסכום של כמיליון שקל.
באי-כוחו של רובינסון: "הוא מאמין בחפותו ולכן לא חתם על עסקת טיעון"
עורכי דינו של פרדי רובינסון, נבות תל-צור וירון ליפשס, מסרו בתגובה: "בית המשפט קבע כי לא הייתה הסתרה מרואי החשבון, ממבקר הפנים ומהביקורת של רשות ניירות ערך, וכי הנתונים היו גלויים וחשופים בפניהם".
עוד ציינו עורכי הדין כי "רובינסון היה משוכנע לכל אורך הדרך בחפותו, ולכן לא בחר בדרך הקלה שהיא עסקת טיעון", וכי הוא "משלם מזה עשור, מאז תחילת החקירה, מחיר אישי וכלכלי עצום ונאלץ להתמודד עם פגיעה קשה בתדמיתו וקריסת החברה שבבעלותו".
לדבריהם, "לכל אורך המשפט נאמרו על-ידי בית המשפט אמירות ברורות, לפיהן מדובר באירועים שהתרחשו לפני כעשור, וכי כל הכספים הוחזרו לחברה בתום כל רבעון. כל מי שמכיר את רובינסון והתנהלותו לאורך השנים יודע כי מדובר באדם ואיש עסקים שתמיד לוקח אחריות ועומד בכל התחייבויותיו, החזיר כל שקל והתעקש שלא לעשות תספורת".