ניו יורק טיימס / צילום: רויטרס
"טיים", "ניו-יורק טיימס", "וול סטריט ג'ורנל" וקונדה נאסט נמנים עם המו"ליות שהצטרפו לבלנדל (Blendle), פלטפורמת המיקרו-תשלומים ההולנדית שהושקה בשבוע שעבר בארה"ב. בלנדל שואפת להפוך לפלטפורמת תוכן בתחום העיתונות - כמו ספוטיפיי בתחום המוזיקה או נטפליקס בתחום הסרטים. היא מציעה שירות ללא ממודעות במתכונת של תשלום תמורת כתבה ממגוון רחב של מו"ליות, במחיר של 19-39 סנט לכתבה עיתונאית, ו-9-49 סנט לכתבת מגזין.
בלנדל משתמשת בשירותיהם של עורכים ובאלגוריתמים כדי להציע לקוראים כתבות, והקוראים זכאים להחזר מיידי אם הכתבה שנבחרה אינה מוצאת חן בעיניהם. כ-10% מהכתבות מוחזרות, וכ-3%-4% מהראיונות הרציניים ומהניתוחים. הכתבות נרכשות אחת-אחת ובאמצעות חשבון אחד בלבד.
לבלנדל יש כבר 650 אלף משתמשים בגרמניה ובהולנד, וגילם של שני שלישים ממשתמשים אלה נמוך מ-35 שנים.
אלכסנדר קלופינג, עיתונאי לשעבר שהקים את בלנדל בהולנד לפני שנתיים, פרסם הודעה שבה אמר: "בעידן של עומס יתר בתחום המידע ושל קליק-בייטס, קשה מאוד למצוא את הכתבות העיתונאיות הטובות ביותר שנכתבות מדי יום. במקביל, מספר עצום של אנשים מתקינים חוסמי פרסומות מכיוון שנמאס להם ממודעות. הוכחנו את הפוטנציאל של מודל בלנדל. כעת אנו הולכים לנסות לשכפל אותו בשוק המדיה הגדול ביותר בעולם".
האתגר של בלנדל בארה"ב הוא שבניגוד לגרמניה ולהולנד, שבהן נמצאות מרבית הכתבות מאחורי חומת תשלום, בארה"ב יש הרבה מאוד תכנים חינמיים באיכות גבוהה. קלופינג מקווה שמגמת המעבר למודלים מוגבלים יותר תפעל לטובת בלנדל.
לא ניתן להניח בוודאות קשר ישיר, אך "אקונומיסט", שמשתמש בחומת תשלום רכה, דיווח על גידול במספר המינויים בהולנד לאחר שהצטרף לפלטפורמה.
ניו-יורק טיימס קומפני והמו"לית הגרמנית אקסל שפרינגר מחזיקים יחד ב-23% מבלנדל. אדוורטייזינג אייג' נמנית עם המו"ליות המשתתפות בהשקה הראשונית, לצד "וושינגטון פוסט", "אקונומיסט", "פייננשל טיימס", "ניוזוויק", "בלומברג", "ביזנסוויק" ו"ניו-יורק ריוויו אוף בוקס".