עו"ד פיני רובין / צילום: תמר מצפי
החוק להגבלת שכר הבכירים במגזר הפיננסי, שאושר השבוע בכנסת ברוב גדול של 56 תומכים וללא מתנגדים, קובע כי השכר הגבוה ביותר שיוכל בכיר בחברה פיננסית להרוויח כשהוצאות השכר שהחברה משלמת עבורו מוכרות לצורכי מס, יעמוד על לא יותר מפי 44 משכרו הריאלי של העובד בעל השכר הנמוך ביותר בחברה, או פי 35 מעלות השכר של אותו עובד. תקרת שכר הבכיר שתזכה את החברה בניכוי הוצאות שכר לצורך תשלומי המס תעמוד על 2.5 מיליון שקל בשנה.
בדברי ההסבר להצעה להגבלת שכר הבכירים במגזר הפיננסי נכתב, כי "היקפי שכר הבכירים בגופים פיננסיים גדלו בשנים האחרונות באופן ניכר", וכי "היחס בין שכרם לשכר הממוצע במשק גבוה במיוחד." אלא שאת עו"ד פנחס (פיני) רובין, ראש משרד גורניצקי ושות', ההסבר הזה אינו מספק.
לדידו, מדובר בחוק גרוע במיוחד, שמתערב ברגל גסה במגזר הפרטי, פוגע בעתודה הניהולית של המערכת הפיננסית בישראל, ויוצר אפליה בינה לבין המגזר הריאלי. הוא גם מזהיר מפני המשך האקטיביזם החקיקתי כנגד המגזר העסקי כולו, אולם אינו מתיימר לקבוע שהחוק אינו חוקי, או אף אינו חוקתי, כפי שסבורים אולי חלק מעמיתיו למקצוע.
רובין: "יש לי בעיה עם האפליה המיסויית האדירה והלא עקבית בין הסקטור פיננסי לבין הסקטור הלא פיננסי בענייני השכר ה'מופרז'. מדוע שבענייני מס בהקשר של שכר יהיה דין שונה בין מוסד פיננסי לבין חברה אחרת? אם השכר הוא באמת מוגזם, ולכן ככזה לא צריך להכיר בו כהוצאה, אז למה רק במוסדות פיננסיים?".
- אז מה שאתה מציע זה להחיל את החוק על כלל הארגונים והחברות בישראל?
"אני לא ממליץ לעשות את זה. אבל תאר לך שמישהו יבוא ויגיד שהוא מתערב בשכר המוגזם רק בתחום הגז והנפט, או רק בסקטור הנדל"ן, ורק שם ההוצאה לא תהיה מוכרת במס, היית מתקשה לבלוע את הרוק. היית שואל למה? אין כאן יושר מיסויי, כי החקיקה יוצרת אפליה בין מגזרים. אז לפעמים יש אפליית מס בין מגזרים, למשל כאשר נותנים הטבות במסגרת חוק עידוד השקעות הון, אבל פה אין לכך סיבה - לא להטבה ולא להרעה במגזר הזה בקשר למסים.
"אבל הדבר שבעיקר מערער לי את הביטחון המשפטי ואת היושרה המשפטית במדינה דמוקרטית בעלת שוק חופשי, זו ההתערבות הפולשנית של המחוקק במגזר הפרטי כדי להכתיב לי את רמת השכר. אומרים לי אל תשלם מעבר ל-2.5 מיליון שקל, וזאת הדרמה הגדולה של החוק.
"ככה שמעבר לאפליה המיסויית, שהיא לא מובנת אבל שאיתה אני עוד יכול לחיות, המוקש הגדול ביותר של החוק הוא שאומרים לי אל תשלם ויהי מה. אתה לא יכול ולא רשאי לאשר כאשר השכר עולה על 2.5 מיליון שקל, דהיינו פי 35 מהשכר הנמוך ביותר. בשום מקום נאור בעולם לא קטמו עד כה שכר במגזר הפרטי, כי כל המחוקקים מבינים את הבעייתיות, ולכן גם קבעו כאן את תיקון 20 לחוק החברות".
- אבל התיקון הזה לא הצליח לפתור את הבעיה. הוא נכנס לתוקפו כבר לפני שלוש שנים, ומאז הרי שכר המנהלים לא ירד, ובמקרים מסוימים אף המשיך לעלות.
"זה לא עבד, אבל גם לא נתנו לו מספיק זמן חיים. ועכשיו עשו צעד דרסטי, שאין לו אח ורע בשום מדינה מתוקנת בעולם, של התערבות במגזר הפרטי. וזהו מדרון חלקלק ביותר ותלול ביותר, כי מכאן אפשר להמשיך גם לכלל החברות הנסחרות בבורסה, ואח"כ גם לחברות שמספקות תשתיות ציבוריות ואולי אפילו לכלל החברות שמספקות שירותים לציבור. מה שעשו עכשיו זה צעד רחוק מדי. זה צעד רחוק במידה דרסטית".
- ניסו את תיקון 20 והוא לא עבד.
"אז בגלל זה צריך לעשות צעד כל כך מרחיק לכת? אין מוסד בממשלה שחשב להציע את ההצעה הדרסטית שהתקבלה. זאת לא הייתה הצעת הממשלה. אני יודע מה משרד המשפטים ומשרד האוצר חושבים על זה. הם תומרנו על-ידי הכנסת להיות מדינה בולשביקית. אף אחד מהמשפטנים לא חושב שזה צעד נבון.
"עכשיו, יש כאן גם אפליה בתחרות על מנהלים מוכשרים בין המגזר הפרטי הריאלי למגזר הפרטי הפיננסי. למוסד פיננסי לא יהיה עכשיו שום סיכוי לפתות מנהל בכיר מהמגזר הריאלי. יתרה מזאת, אנחנו נראה חיש מהר עזיבה של כוחות מצוינים במגזר הפיננסי, כדי לחצות את הכביש ולעבור לתפקיד פחות אחראי ופחות נתון לחשיפה, אבל עם שכר הרבה יותר גדול. המגזר הפיננסי יפסיד מעתה מראש בתחרות מול המגזר הריאלי על מנהלים מצוינים".
- אתה הרי אתה מייצג את הבנקים ואת אילי ההון, כך שברור שתתנגד לכל פיקוח על המגזר הפרטי. מצד שני, בלי רגולציה מתאימה, הרי גם שוק חופשי יכול להפוך לג'ונגל או לכאוס.
"דווקא בגלל מה שקורה כאן עכשיו אנחנו לקראת כאוס. אני מייצג את השמנה והסולתה, הן של המגזר הפיננסי והן של המגזר הריאלי, ואין לי העדפה של אחד על פני האחר. ואני מדבר כמשפטן מודאג. בפעם הראשונה יש כאן התערבות במגזר הפרטי. זה חוק על שכר, ואתה יודע שכבר היו הצעות שיחילו את זה על כלל החברות. היחידה שיצאה חוצץ נגד האפשרות הזאת זו שרת המשפטים".
- אז מה האלטרנטיבה? איך בולמים את האינפלציה בשכר הבכירים, שבאה בניגוד גמור לחוסר האינפלציה במשק ובשכר הזוטרים?
"אם אני בעל שליטה בחברה, אז אני קובע מה השכר של נושא משרה אצלי בבית, ולא אתה או אף אחד אחר".
- וככה נוצרים פערי המעמדות במשק.
"אני רוצה תחרות, ובתחרות על המנהלים הכישרוניים אני משלם כמה שיותר. בעולם הפרטי אתה רוצה להגיד לי איך לנהל את העסק שלי ואיך לקבוע שכר? הרי אם זה כל כך טוב אז למה אף מדינה בעולם לא אמרה שבשוק הפרטי מתערבים בשכר?
"ויש זווית נוספת. ברגע שיש שכר תקרה של 2.5 מיליון שקל, אז מוסד פיננסי קיקיוני עם מחזור של כלום יכול לשלם 2.5 מיליון שקל - וזה גם מה שהוא ישלם - וחברת ענק פיננסית יכולה גם היא לשלם 2.5 מיליון שקל וזה מה שהיא תשלם. אז איזה מין חוק זה? איזה מן היגיון ששני מוסדות שאין ביניהם שום דמיון בגודל, בחשיפה, ובמורכבות, יתיישרו לפי הגבוה וישלמו את אותו השכר?
"צריך להבין עוד דבר. ההשוואה בין השכר הנמוך לשכר הגבוה היא לא השוואה של עלות שכר בין הנמוך לגבוה כי אצל הנמוך הברוטו הוא הנטו ואצל הגבוה הברוטו רחוק מהנטו, ככה שהמכפלה היא לא פי 35 אלא פי 16 בלבד".
- אז שוב אני שואל, עו"ד רובין, מה עושים?
"אין כמוני להסכים שהפערים הגדולים בכל חברה הם רעה חולה. אבל אין גם כמוני כדי להסביר שבמשטר קפיטליסטי זה חלק מהמבנה המשפטי. ואני גם נוטה להסכים שהקפיטליזם הישראלי בהקשרים האלה, בגלל החברה ההומוגנית והאינטימית יותר, הוא מוגזם.
"אז צריך לדרוש, למשל, שבמקום שיהיה צורך בתמיכה של 50% ומעלה בהצבעה על הסכם שכר, יהיה למשל תנאי שדורש 75% או 80%. כדי שעם הזמן, תוך שנתיים-שלוש, השכר באמת יירד. אני בעד התוצאה שהשכר יירד, ואני בעד התוצאה שהפערים יצטמצמו, אבל אני נגד התופעה שמתערבים ברגל גסה בסקטור הפרטי. אפשר להגיע לתוצאות הללו גם בלי התערבות גסה, כיוון שהמדרון מאוד חלקלק. ועם האוכל החקיקתי בא התיאבון, וזה מסוכן".