ציון קינן רצה לרשום שיא. שיא אישי ושיא של הבנק. אפשר שמעכשיו הקו לא יהיה בכזו זווית מעלה. יורש אפשרי כבר הוכתר לא מכבר - אריק פינטו, תואם קינן. גדל בבנק, איש של אנשים. כמובן, איך לא, שיתקיים תהליך בחירה שעומד בדרישות, אבל מי שיחליט תהיה שרי אריסון.
מכיוונה אומרים היום שהיא מצטערת צער רב על העזיבה. האם אריסון תעדיף מישהו אחר, אולי מנהלת לתפקיד, או שהקשר שהתקיים בינה לבין פינטו, עוד לפני שנבחר להיות ממלא המקום הלא רשמי ובעיקר אחרי, הוא סימן לעתיד? זה יתברר בהמשך, אחרי שההליך - משחק הוועדה הרשמי - ימוצה, ולו כדי לרצות את הנהלים ואת המפקחת על הבנקים.
בנקאים אומרים היום: הוא הראשון. מתאים לו להוביל את גל הפרישה הגדול בגלל העליהום הכללי וחוק השכר החדש. הוא לא רוצה להיות אחד משורת הפורשים הכועסים שבוא תבוא. שכן לחוק השכר החדש שהתקבל בימים האחרונים יש לא רק משמעויות על גובה השכר קדימה, אלא שבגלל ניסוחים בחוק, במכוון או בגלל חוסר תשומת לב מספיקה, יש פרשנות שמדברת על פגיעה בזכויות הפנסיוניות של מנהלים שצברו במשך השנים זכויות עתק.
קינן תכנן את פרישתו כבר לפני שנה-שנתיים, ומדי פעם גם אמר משהו על זה אבל לא האמינו לו. הוא המתין לתוצאות כספיות שיוכיחו את מלוא יכולתו, אחרי שנים שבהן נאמר עליו שהגיע לתפקיד בגלל ובזכות הקרבה שטיפח עם דני דנקנר, לפני ובמהלך היותו יו"ר הפועלים. דוחות 2015 עשו זאת.
בן 60, מחכה לסיבוב הבא. 38 שנה בבנק, 7 שנים כמנכ"ל. הטראומה של עזיבת גליה מאור את לאומי, באופן הרבה פחות מכובד ממרבית 17 שנותיה החזקות בתפקיד, מפחידה את המנהלים דהיום. הם לא יסחבו את הכיסא - אפילו אם היה מבטיח להם המשך שכר מופלג.
אנשיו מדגישים את שיא 7 השנים הטובות. הרווח הנקי גדל מ-1.3 מיליארד שקל ל-3 מיליארד - 137%. שווי השוק עלה ב-40%. ההכנסות גדלו מ-11.8 מיליארד שקל ל-14.3 מיליארד. ההון העצמי מ-20 מיליארד שקל ל-33 מיליארד, וחולקו דיבידנדים של 1.4 מיליארד שקל. היו גם חורים שחורים בתקופה הזו, אבל כך או אחרת הוא הצליח להתגבר עליהם.