יודפת הראל–בוכריס / צילום: כפיר זיו
יודפת הראל-בוכריס מעדיפה לשמור על פרופיל נמוך. לכן, לא קשה לשער שמי שהייתה מנהלת עסקיו בישראל של איל ההון היהודי-בריטי פויו זבלדוביץ, לא רוותה נחת מסיקור הסכסוך הכספי בין השניים בשלהי 2013. זה קרה לאחר שהיא דרשה מזבלדוביץ בונוס של 1.5 מיליון דולר על חלקה בעסקות שהובילה עבורו בישראל, ובהן מיזוג זרוע הנדל"ן של קבוצת טמרס ישראל, שבראשה היא עמדה, לתוך קניוני בריטיש ישראל (ראו הרחבה בהמשך).
זבלדוביץ שילם את התשלום הראשון של הבונוס, אך בהמשך חדל בנימוק של קשיי נזילות. הצדדים פנו לבוררות אצל עו"ד אלי זהר, שהכיר בזכאותה לבונוס של הראל-בוכריס, שבמקביל לפתיחת הבוררות עזבה את תפקידה בטמרס.
"זו הייתה ההבנה בינינו, כי ברור היה שלא ייתכן שננהל בוררות בזמן שאני ממשיכה לשמש מנכ"לית", היא אומרת בראיון ל-G. "שנינו בחרנו להתחיל בתהליך של בוררות מחייבת, אני מניחה שאף אחד מאיתנו לא רצה להגיע לבית המשפט. זה היה קצר וקולע. קיבלתי את מה שסוכם".
- קצר וקולע, אבל לא קל ללכת ראש בראש עם הבוס.
"אני קוראת לזה תקופה מעצימה - ההתמודדות עם הבוררות ועם התחלה חדשה אחרי המון שנים של עשייה בקבוצת טמרס, דרשה למידה מחדש. זו לא סיטואציה נעימה, אך היא בהחלט מחשלת. בעסקים אתה מוצא עצמך לעתים בעימותים, ויש לדעת להתמודד איתם. בסופו של היום, ירד לי האסימון שקבוצת טמרס היא לא החברה שלי, והגיע הזמן ללכת. הצטערתי מאוד שככה זה נגמר, אבל חשבתי שזה מוצדק ונכון, ואני שמחה שזה נגמר".
- מה עמד מאחורי הדרישה שלך?
"הגיע לצוות ולי בונוס כפי שסוכם עמנו, ואחרי עמל קשה והרבה הצלחות במהלך השנים, הגיע הזמן לסכם את גובה הסכום. העובדה שנענינו בסירוב לאחר תשלום חלקי של הבונוס, למרות הסיכום, גרמה לי לחשוש שזה יעיד על הבאות. אנחנו משקיעים את מיטב שנותינו ושמנו הטוב במקום העבודה שלנו. הצד השני של המטבע הוא בניית מודל התגמול, למרות שהיום בונוס ותגמול הם מילים גסות".