ריטה / צילום: דניאל קמינסקי
8 שנים חלפו מאז שהרצפה שאותה חשבה לבטוחה ויציבה, נשמטה לפתע מתחת לרגליה. הפרידות מהאנשים החשובים והעוטפים ביותר בחייה של ריטה - בראש ובראשונה בעלה דאז, רמי קליינשטיין, אבל גם חברת התקליטים שייצגה אותה לאורך שנים, תוך סכסוך מעליב על כסף, והמנהלת האישית הצמודה - הביאו לבלבול גדול ורעש בחייה, שניסתה תמיד לשמור כל כך שקטים.
האמנית שחורכת במות מצאה עצמה פתאום מתלכלכת בהבלי העולם הזה, ולא הייתה בטוחה שהיא יודעת איך לעשות זאת. "הקרחונים האלה היו כמו קריסטלים חדים שמשמשים כלי נשק בסרטים. היו הרבה אנשים שהרגשתי שהכניסו כזה דבר לתוך הלב שלי, וחשבתי שהוא כבר יישאר תמיד קפוא. הייתי צריכה להרדים את הלב והרגש שלי, כדי לא לחוות את גודל הכאב.
"עם השנים, מהמקום האבל והפגוע ביותר - שהיה נדמה לי חלש, אבל זה לא חלש, זה רגיש - תוך כדי עבודה והתמדה להיות נאמנה מאוד לאמת הסובייקטיבית שלי, התחלתי לראות איך הם נמסים, ומהמקום הקפוא והקר הופכים למעיין נובע לשתייה, וגם מנקים אותי".
- הרגשת את זה פיזית?
"מעולם לא הרגשתי יותר פיזית. זו תחושה מחודשת בגוף, כאילו האנרגיות חוזרות".
אבל הדרך הזאת לא הייתה קלה או קצרה. היא חייבה אותה לתת מקום גדול לכאב, להכיר בו וגם לעשות עבודה עצמית רבה. "מכיוון שמעולם לא הייתי לבד, אלה היו רגעים מפחידים מאוד, מכל בחינה. הנשמה והגוף מחוברים, ולכן הבהלה גם גרמה לי לבעיה פיזיולוגית באופן שלא הייתה זרימה טבעית מהצוואר לראש", היא מספרת לראשונה. "עברתי בדיקות רבות וטיפולים מקיפים, זו תופעה מוכרת שפורצת במצבים מסוימים".
- הפרידה הייתה כרעם ביום בהיר?
"כן, זה קרה מאוד מהר, במפתיע. שוק גדול, קושי גדול. פתאום הייתי צריכה לטפל בהמון דברים, למכור את הבית, לחלק את התכולה, ובעיקר לאסוף את הבנות שהאדמה נשמטה תחת רגליהן".
כמה עצב משפיע על היצירה שלך? אומרים שהוא מקור כל היצירה.
"תלוי במידת העצב. אם עוברים סף מסוים, אין מקום ליצירה, יש שם רק תהום. מינון העצב גם חשוב. צריך עצבוביות, מלנכוליה מסוימת, כדי ליצור".