- אני קוראת את הספר החדש שלך 'האומץ לנצח', המקעקע את תפיסת הביטחון הנוכחית של ישראל, ותוהה עד כמה יש לך עניין לא פתור עם הצבא. הנושא בוער בך שנים, למה לא המשכת בקריירה צבאית?

"לא העליתי בדעתי שאהיה איש צבא. כתבתי גם את 'המדריך ליוליסס' ולא רציתי ללכת לאקדמיה. רק בגיל 53, כשהפכתי חבר כנסת, קיבלתי לראשונה חדר משלי, משרד. עד אז, בכל שנותיי כאיש תקשורת, לא היה לי חדר. רציתי להיות אדם עצמאי, ובתוך הצבא אתה לא אדם עצמאי"..

- אתה אומר שהכי חשוב לך להיות אדם עצמאי, אבל ההצלחה שלך בכניסה לפוליטיקה גזלה ממך את הדבר הכי חשוב: את הקול האותנטי שלך. אתה נאלץ להחניק אותו כדי להמשיך לפעול במסגרת הנוכחית.

"נכנסתי לפוליטיקה כדי להשפיע. אם הייתי רוצה להמשיך להשקיע בניסוח של הדעות שלי עד השפיץ האחרון - לא הייתי פה. אני חלק ממסגרת פוליטית, וזה מתח. מי שאומר שאפשר אחרת, הוא או צדקן או תמים. הייתי חבר הנהלת קואליציה שהורכבה מחמש מפלגות, ועסקתי כל היום בשיכוך המתחים כדי שהקואליציה הזו תתפקד. זה דורש ממך פשרות, זה דורש ממך להצביע בעד דברים שאתה לא שלם איתם במאת האחוזים, בטח. מי שחושב שזה אחרת - שלא יהיה בפוליטיקה. זה מגוחך, זה ילדותי".

 

- איך אתה, כאיש שמאל מובהק, שורד את הפזילה החדה ימינה של ראש מפלגתך יאיר לפיד?

"אני לא יודע מה זה 'פוזל ימינה'. אלה מילים ריקות של ימנים שרוצים לבדל את עצמם מהשמאל השנוא, והשמאל משתמש בזה נגדנו - כדי ליילל. רוב האמירות נגדי בעניין הזה נאמרות על ידי אנשים שיש עתיד ויאיר לפיד הם לצנינים בעיניהם, והם משתמשים בזה כאמצעי ניגוח. יש כאלה שבאים ליאיר לפיד ושואלים 'למה אתה עם עופר שלח השמאלן', והוא שולח אותם. המצע של יש עתיד לא רק שנכתב על ידי, אני הייתי בו קודם. אני החזקתי בתפיסה הזו של התחלה מחדש של התהליך שיביא להיפרדות מהפלסטינים".