קטר? ההיי-טק?
בתחילת שנות ה-2000 הצליחה כלכלת ישראל לשנס את מותניה, ולקדם את הצמיחה במשק. היום, ניתן להצהיר כי כלכלת ישראל היא כלכלה חזקה, וכך גם רואה אותנו העולם. המטבע הישראלי, השקל, הוא בין החזקים ביותר בעולם. אבל בשנים האחרונות הצמיחה פסקה, וכאן אורבת לנו סכנה של ממש.
בארבע השנים שבין 2004-2007, הגענו לשיעורי צמיחה שנתיים גבוהים של כמעט 7%; לאחר מכן, בשנת 2008, היה משבר כלכלי עולמי (והצמיחה צנחה ל-3.2%); ירידת הצמיחה נמשכה ב-2009, קרוב ל-0%.
אמנם בתחילת העשור הנוכחי (2010-2011) חזרנו אל מסלול הצמיחה, אבל מאז שנת 2012 עד תום 2015, המשק מדשדש. אין צמיחה.
שיעור צמיחה שנתי בתוצר העסקי של 2.3%, אינו מהווה צמיחה. אלא הוא תוצאה ישירה מהגידול באוכלוסייה. בשנה האחרונה, 2015, הגידול בתוצר לנפש היה רק 0.5%. צמיחה מתרחשת כאשר התוצר לנפש עולה, כשלכל תושב במדינה יש תוצר גבוה יותר.
מדוע פסקה הצמיחה? איפה עלינו לחפש את שורש הבעיה? ראייה רחבה יותר על המתרחש במגזר העסקי כולו, תצביע על כך שאין כאן בעיה של הרעה משמעותית בתנאי הסחר העולמי. הפסקת הצמיחה היא מעשה ידינו - פועל-יוצא של מדיניות כלכלית מוטעית המתנהלת זה למעלה מעשור. מדיניות מוטעית שבנויה על ההנחה שאפשר להעמיס ללא הרף על גב המגזר העסקי עוד מסים, עוד הכבדות, עוד דרישות, עוד דיווחים; ושכוח הספיגה של המגזר העסקי הוא בלתי מוגבל.
ארשה לעצמי לצטט את דברי ראש-הממשלה בנימין נתניהו, בהתייחסו לדוח השנתי של בנק ישראל, בישיבת הממשלה, שבה הוא אמר: "המפתח לעתיד תלוי בצמיחה. צריך להבין, שכל מה שאנחנו רוצים להשיג מבחינה תקציבית, מבחינת שירותים, מבחינת השיפור של התשתיות - כל הדברים שחשובים לאזרח, מחייבים צמיחה".
מובן, שברצוננו להחזיר את המשק למסלול הצמיחה. אנו מדברים במונחים של "חיפוש אחר מנועי-צמיחה", ומגדירים מקטעים ספציפיים במגזר העסקי כמנועי-צמיחה: היי-טק - מנוע-צמיחה, סטארט-אפ - מנוע צמיחה, סייבר - מנוע-צמיחה. זאת, תוך שאלו המציגים מנועי-צמיחה אלה, נוטים להתנפח מחשיבות.
אולם זוהי שגיאה בסיסית בתפיסת העבודה. אמנם התחומים שפורטו הם ללא ספק מנועי-צמיחה, אבל תנופת הצמיחה האמיתית והמשפיעה ביותר טמונה בצמיחת המגזר העסקי כולו: כל הייצור, כל הבנייה, כל החקלאות וכל המסחר והשירותים.
מי שמבודד ומבדל מספר תחומים בכלכלה, ומצביע עליהם כעל מנועי-צמיחה הראויים לעידוד מיוחד, מייצר בפועל כלכלה אליטיסטית; כלכלה המטפחת יחידים על פני רבים. קידום החברה כולה יכול להתרחש רק אם מניעים את כל המגזר העסקי קדימה, לכל רוחבו אורכו ושכבותיו.
מנוע-הצמיחה האמיתי של המגזר העסקי הוא המוטיבציה של יחידים ותאגידים לפתח ולבנות עסקים בישראל, ובכך ליצור מקומות עבודה חדשים ולהגדיל את התוצר. כל יחיד (או יחידים) המקים עסק לגיטימי, בסיכון אישי שלו, מייצר מקומות עבודה, ותורם להגדלת התוצר - הוא מנוע-צמיחה. וכשאנו פוגעים ושוחקים את המוטיבציה לבנות עסקים בישראל, לא נוכל לחזות בתנופת צמיחה מחודשת.
בהקשר זה, שר האוצר משה כחלון מקדם היום כמה אג'נדות בעלות חשיבות עליונה, בהן ניסיון להורדת מחירי הדירות ומחירי האשראי הבנקאי, הורדת יוקר המחיה בכלל ומוצרי מזון בפרט. אבל על-מנת להחזיר את המשק לצמיחה, הוא זקוק למדיניות כלכלית רחבה, הרואה את צורכי המשק כולו, ומבינה את השפעת כל המהלכים היזומים על-ידי הממשלה, הרגולטורים והכנסת, על המוטיבציה של בעלי העסקים להמשיך ולפתח עסקים בישראל.
המשק הישראלי מספיק חזק כדי לחזור שוב אל מסלול הצמיחה. חוץ ממספר מקטעים בשוליים, הוא לא זקוק לסיוע תקציבי, אלא להקלת העומס - לפחות מחנק וליותר חופש פעולה.
אצביע כאן על מספר מהלכים, שבאמצעותם, וללא תוספת תקציבית, נוכל להחזיר את המשק אל מסלול הצמיחה; והם מתחלקים לשניים: מה שלא לעשות - ומה שצריך להתחיל לעשות.
ברשימה של מה שלא צריך לעשות, ניתן למנות: להפסיק לייצר עבירות פליליות חדשות המכוונות נגד המגזר העסקי; להפסיק לכרסם בזכויות היסוד של המגזר העסקי; להפסיק את הדרישות לדיווחים נוספים על-מנת להקל על עבודת רשויות המדינה - בשמונה השנים האחרונות הוצפנו בשורה ארוכה של דיווחים: למע"מ, למס-הכנסה, לביטוח לאומי, ודוחות כספיים שהפכו להיות ספרי מחקר.
עוד ברשימה של מה שלא צריך לעשות - להפסיק גם חקיקה המטילה נטל לא הוגן על המגזר העסקי, כמו שמירה על הסביבה והגנה מופרזת על הצרכן. מי שמייבא תרופות לישראל בקרטונים, או מי שמייבא צמיגים חדשים, אינו מזהם את הסביבה. הוא תורם לבריאות הציבור ולבטיחותו.
באשר לחלק השני, מה כן יש לעשות - נתחיל קודם-כול בהפחתת נטל המס הישיר על הכנסות יחידים. נציין, שהיום נטל המס הישיר מגיע לרמה של 43%, על כל שקל העולה על הכנסה של 14 אלף שקל, ומטפס לרמה של 46% על כל שקל הכנסה העולה על 20 אלף שקל. גם מס בשיעור של 30% על משיכת רווחים מחברות שהצליחו להתבסס, הוא מופרז וגבוה.
חשוב לזכור, כי מה שקובע את עיקר הכנסות המדינה ממסים, זה לא גובה שיעורי המס, אלא היקף הפעילות הכלכלית ושיעורי הצמיחה של המגזר העסקי כולו.
כמו כן, הממשלה צריכה לפעול ביתר נמרצות להורדת עול הרגולציה, לא בהליך של פסיעות-צב איטיות, אלא יצירת נקודת-מפנה תוך שנה אחת. האוצר צריך להתמודד גם עם הגידול המהיר של העובדים בשירות המדינה. בעשור האחרון מספרם עלה בקצב כפול מזה של מספר העובדים במגזר העסקי.
הדרך הנכונה ביותר להפחתת יוקר המחיה, היא שהממשלה כולה תתמודד עם העלויות המושתות על כלל התושבים והמגזר העסקי על-ידי המונופולים שבבעלותה, כמו תעריפי החשמל, המים, נמלי הים ונמלי האוויר.
למשק הישראלי יש כיום מספיק עוצמות כדי לחזור אל מסלול צמיחה של 6%-7%. זה לא בשמיים. אולם זה מחייב שינוי יסודי בתפיסת העבודה של הממשלה כולה. לרדת מן האשליה שסיוע תקציבי סלקטיבי בשוליים, יחזיר אותנו אל מסלול הצמיחה. רק יצירת יותר חופש ותחרות במגזר העסקי כולו, עידוד והשבת המוטיבציה לפתח עסקים, הם אלו שישיבו אותנו אל מסלול צמיחה מרשים.
