נופי ים / צילום: אפרת אהרוני
על מרפסת הגסטהאוס בבטאד, אל מול תמונת הנוף המדהימה של טרסות האורז המפורסמות, נעצרת הנשימה: שילוב מנצח של מראה יוצא דופן וחמצן שאוזל בריאות אחרי טרק של כמה שעות. זהו אחד מרגעי השיא ב"מלכת המדבר" לפיליפינים, מסע ג'יפים נשי אל ממלכת האיים המופלאה, ואני נפעמת בעיקר מהחיבור המדהים בין הטבע הגדול הזה שנגלה לנגד עיניי ובין מגע ידי האדם, שפיסל אותו באופן מעורר השתאות שכזה. קצת, אולי, כמו אופיו של המסע שאליו חברתי, שמלחים טבע ונוף אנושי לכדי יצירה קצת שונה מהרבה טיולים אחרים.
המסע הנוכחי הוא מסע משלב של נשים חילוניות ודתיות, ואנחנו נפנות לבשל לעצמנו את ארוחת הערב הכשרה בניצוחה של שפית הבית מהצוות המלווה. התיירים השוויצרים, שעוקבים מהצד במבט אנתרופולוגי משתאה, מרימים יותר מגבה כשהם מגלים שעד לפני כמה ימים כלל לא הכרנו זו את זו. אבל זה כבר נראה עבר רחוק, והעתיד הקרוב מצביע על ערב שכולו גורמה בסוף יום מאתגר ומתיש.
אלרגיה להעצמה נשית
הנה כמה מיתוסים רווחים על "מלכת המדבר", כפי שלמדתי מהר לגלות מהסובבים אותי ערב המראתי למחוזות נכר. מיתוס ראשון: הסבה חלקית למכונאות רכב. "אז מה", מגחך כל אדם שני למשמע הטייטל, "עכשיו תדעי לתקן פנצ'ר?". בפועל, יכולים כולם להירגע, מלווה את המסע צוות טכני מקומי צמוד, המטפל מיידית בכל בעיה (ולא, אף גלגל לא באמת התפנצ'ר) - חלק ממערך לוגיסטי משומן היטב, שעליו חתומה החברה הגיאוגרפית.
מיתוס שני: "אז מה, זה כמו 'הישרדות'?". התחרות, המשימות, האתגרים בפריים-טיים הטלוויזיוני - מציתים את הדמיון של כולם. בפועל, כמובן, אין הרבה משותף בין שני הדברים, גם אם מסע מלכת המדבר מזמן אתגרים משל עצמו - בחגיגת ריאליטי מסוג אחר לגמרי.
המיתוס השלישי מטריד גם אותי, אם להודות על האמת: המינון הדביק-מעצים-חופר, מחק את המיותר, של גוורדיה נשית שחוברה לה יחדיו. הטרמינולוגיה ה"מלכתית" שדבקה בכל העניין אינה מפחיתה מהחשש. "אין יותר אלרגית ממני לצמד המילים 'העצמה נשית'", אני אומרת לחבר קרוב ברגע של וידוי חרדתי.