שכונת מאה שערים / צילום: אריאל ירוזלימסקי
תוכנה הייחודי של ציון משך אליה עולי רגל ותיירים שפניהם למקומות הקדושים, עוד מימי הורדוס, וממנו ואילך מרחבי כל העולם המערבי. בשנים האחרונות מושקעים כספים ומאמצים אדירים להוסיף לחיי העיר תוכן, במטרה להזרים מבקרים שימצאו בה אטרקציות תרבותיות ומסחריות שסגנונן חילוני.
אטרקציות הן אטרקציות, כוח המשיכה שלהן גווע אחרי כמה ביקורים. תפקוד עירוני משגשג מבוסס על שגרה שאינה מתפתחת במוזאונים, במרתונים ובפסטיבלים, אלא ממסחר שימושי, מרחבים ציבוריים מזמינים ומתנועת הולכי רגל שמזינה ומאבטחת רחובות. עיר טובה מעודדת פעילות יומיומית המאיצה מסחר מקומי ואגב כך מפגישה תושבים באופן בלתי מתוכנן, ומזמנת להם קשרים חברתיים ועסקיים המציתים יוזמות מקומיות יציבות.
דוגמה לתהליך הוא השינוי בשוק מחנה יהודה - פעם מרחב ציבורי לתושבים לצורך שגרתי, המתקדם בצעדי ענק עגומים למעמד אטרקציה לתיירים. את הקניות הביתה עושים בסופרמרקט בפאתי העיר שאליו נוסעים התושבים במכונית, ולשוק באים ברכבת עם אורחים כדי להתבשם מניחוחות התבלינים, לשתות בירה ולקנות גבינה משובחת ויין יוקרתי.
מה יעשו חנויות הבוטיק בשוק כשתגווע תרועת הפסטיבלים?
נכון לעיר למשוך תיירים באטרקציות, כי תיירים מזינים גם עסקים שגרתיים מקומיים. החכמה היא לשלב את השניים, ולהרוויח פעמיים.
בירושלים היומיומית יש שגרה קדומה ויציבה שהיא גם אטרקציה לא ממומשת - מאה שערים, בה סגנון עירוני שכל ערי העולם שואפות לקיים: רחובות בקנה מידה אנושי, הולכי רגל, מסחר זעיר וכיוב'. לו אני ראש העיר ניר ברקת, הייתי מנסה להפוך שכונה זו, במהלך שיתוף ציבור עם דייריה, לאטרקציית תיירות, תוך כיבוד אורח החיים המיוחד של תושביה.