גלידה. הסוכר דומה לאלכוהול / צילום: רויטרס
האם צריכה מוגברת של סוכר היא התמכרות שהמנגנון שלה דומה להתמכרות לעישון סיגריות או לסמים? התשובה בספרות המחקרית אינה חד-משמעית. כעת מצטרף לגוף הידע בנושא מחקר נוסף התומך בטענה שיש דמיון. לפי אותו מחקר, סוכר מגיב כמו כל התמכרות לתרופה Champix שנועדה לגמילה מעישון.
את המחקר הובילה פרופ' סלינה ברטלט מהמכון לבריאות וחדשנות ביו-רפואית באוניברסיטת קווינסלנד באוסטרליה, והוא פורסם בכתב העת PLOS ONE. המחקר נערך בינתיים בחיות מעבדה בלבד, אך אם יצליחו לאשש את התוצאות הללו במחקרים נרחבים בבני אדם, הן עשויות לפתוח שוק חדש לתרופת הצ'מפיקס כתרופה מונעת לטיפול במגיפות ההשמנה והסוכרת. אנשים שצורכים כמויות גדולות של סוכר נמצאים בסיכון גבוה יותר ללקות הן בסוכרת והן בהשמנה מסכנת חיים, לעומת אנשים הצורכים מעט סוכר, גם אם כמויות המזון שהם צורכים דומות.
מבחינת חברות התרופות, מדובר בשוק פוטנציאלי חדש ענק. במחקר נמדדה השפעתה של צ'מפיקס לצד ההשפעה של כמה תרופות אחרות בעלות מנגנון דומה, כגון זייבן, וגם הן נמצאו כבעלות השפעה.
נציין שגם התרופות לגמילה מעישון אינן משפיעות ב-100% מהמקרים והן בדרך כלל יעילות יותר כאשר נוטלים אותן במקביל להשתתפות בתוכנית גמילה התנהגותית מסודרת, כמו סדנה לגמילה מעישון, שכן לעתים התרופה מועילה לגמילה, אך המתמכר חוזר לעשן לאחר שנגמל.
סביר להניח שגם אם התרופות הללו יתאימו לגמילה מסוכר, הן לא ייתנו מענה אבסולוטי ולא יעצרו בבת אחת את מגפת הסוכרת. מעבר לכך, לכל התרופות שנועדו לתמוך בהפסקת עישון יש גם תופעות לוואי בחלק מהמטופלים, בעיקר בחילה.
המוח מבקש עוד
בהקדמה לתוצאות המחקר, ציינו החוקרים שכבר הוכח בעבר שצריכת סוכר מעלה את רמות הדופמין באזור במוח שנקרא Nucleus accumbens, בדומה למה שקורה בעת צריכה של מגוון חומרים ממכרים אחרים. ההערכה היא שהחלק הזה של המוח הוא אזור ה"תגמול החיובי", כלומר בכל פעם שאנחנו עושים פעולה שאנחנו נהנים ממנה באופן ישיר או עקיף, החלק הזה של המוח אחראי לכוון אותנו לבצע אותה שוב. אולם ישנם חומרים הפועלים ישירות על האזורים הללו. כך למשל סמים כמו קוקאין מעלים את רמות הדופמין באזור התגמול החיובי בין אם אנחנו נהנים מאותה מנה של קוקאין ובין אם לא.
לאורך זמן, נוצרת התרגלות ונפסקת הפרשת הדופמין באזורי החיזוק החיובי וכדי להשיג שוב אותה רמת הנאה, אנחנו מבקשים לצרוך כמויות גדולות ותר מאותו חומר. התרופה צ'מפיקס נועדה להפריע לפעילות הדופמין באזורי ההתמכרות של המוח, וכך למנוע את תהליך ההתמכרות.
החוקרים הראו שמתן התרופה לחיות מעבדה, שבדרך כלל מעוניינות לצרוך סוכר בכמויות הולכות וגדלות כמו בני אדם, אכן הפחיתו את צריכת הסוכר הכוללת שלהם, בעיקר בתרחיש של צריכה לאורך זמן.
לדברי החוקרים, הם בכלל ביקשו תחילה לבדוק את ההשפעה של התרופות הללו על צריכת אלכוהול והחליטו לבחון במקביל חומרים אחרים החשודים כממכרים. כשהגיעו התוצאות לגבי סוכר, הם הופתעו מהשפעתה המובהקת של התרופה. מחקר נוסף של אותם חוקרים הראה הבדל בין צריכת סוכר בבולמוס לעומת צריכה מדודה וקבועה של סוכר ללא עליות וירידות. הצריכה הבולמוסית יצרה שינויים במבנה המוח באזורים הקשורים להתמכרות, הדומים לשינויים הנוצרים בו בעת צריכת סמים הנחשבים כבר היום לממכרים. החוקרים טוענים שמחקר זה רומז כי צריכה של סוכר בבולמוס יכולה לתרום להתפתחות של הפרעות אכילה.
החוקרים טוענים כי בדיקה מקדימה שנערכה במסגרת אותו מחקר מצאה השפעות ממכרות דומות גם לממתיקים מלאכותיים, בדומה למחקר שנערך לפני כשנתיים במכון ויצמן, שמצא קשר בין ממתיקים מלאכותיים לבין סוכרת.
"העולם צריך לשקול מחדש את מערכת היחסים שלו עם הטעם המתוק", סיכם ד"ר מסרור שריף, חוקר שהשתתף בניסוי.