פוטין ונתניהו בסופ"ש. מנסה להשיג דריסת רגל במזה"ת / צילום: רויטרס
רוסיה מעוניינת להשתלב במשק הגז בישראל - כך דווח בסוף השבוע בעיתונות הרוסית. זאת בעקבות הפגישה שקיימו ביום חמישי האחרון נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, וראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ברוסיה. על פי הערכה, פוטין מעוניין לקחת חלק בפיתוח מאגר "לוויתן". זו לא תהיה הפעם הראשונה שרוסיה מנסה להשיג דריסת רגל במזרח התיכון באמצעות שליטה על מאגרי גז.
נזכיר, כי בפברואר 2013 חתמה גזפרום על מזכר הבנות לרכישת גז שיופק ממאגר "תמר" באמצעות מתקן הנזלה צף (FLNG). גזפרום היא חברת הגז הלאומית של רוסיה שנמצאת בבעלות הממשלה (50.1%), משקיעים פרטיים ואחרים (49.9%). החברה הסכימה לרכוש כמות של כ-3 מיליון טון LNG בשנה, שהם כ-4.1 מיליארד מטר מעוקב (BCM). הפרויקט מעולם לא יצא לפועל, בין היתר משום שלא התקבל אישור של שר האנרגיה לפרויקט היצוא.
אך רוסיה לא ויתרה. במשך כמה חודשים קיימה גזפרום מגעים לרכישה של עד 30% ממאגר לוויתן. היוזמה להכניס שותף אסטרטגי לזכויות במאגר נולדה בעקבות הבנה של השותפים הנוכחיים כי אין להם את היכולת הפיננסית, הידע והקשרים הדרושים למיצוי הפוטנציאל של המאגר הענק בהקדם האפשרי. על פי הדיווחים, חברות נוספות שהביעו עניין להיכנס כשותפות בלווייתן הן KOGAS הקוריאנית, CNOOC הסינית ו-WOODSIDE האוסטרלית. גזפרום היא זו שככל הנראה הגישה את ההצעה הכספית הגבוה ביותר.
ואולם, בעוד שהישראלים, בהובלת קבוצת דלק של יצחק תשובה, התלהבו דווקא מאפשרות הצטרפותו של הענק הרוסי, השותפים האמריקאים - חברת נובל אנרג'י - הסתייגו והעדיפו להכניס שותף מערבי, גם אם בתנאים פחות טובים מאלה שהציעו הרוסים. ואכן, וודסייד היא זו שבסופו של דבר נוהל מולה המשא ומתן הסופי (וודסייד נזכיר התחרטה ברגע האחרון כך שמעולם לא נחתם חוזה - ה"כ).
כעת, כשמשק הגז בישראל נמצא במצבו הרעוע ביותר מזה הרבה זמן (תלות במאגר אחד, מתווה גז תקוע, עודף גז בעולם ומחירי נפט וגז קורסים בעולם), נדמה שפוטין מנסה את מזלו שוב. הכנסותיה של רוסיה מגז ונפט אחראיות אמנם על כ-50% מהכנסות המדינה (בחלוקה של 45% מכירת נפט ו-5% מכירת גז טבעי), אך עבור פוטין, כניסה למאגר גז בישראל היא לא כלכלית אלא אסטרטגית גיאו-פוליטית.
רוסיה מספקת 35% מהגז לאירופה ו-55% מהגז של טורקיה, ושתיהן מחפשות באופן נואש לגוון את מקורות האספקה שלהן. גז ישראלי, שיזרום בצינור מלוויתן, יגיע לטורקיה ומשם בצינור נוסף לאירופה - הוא אחת האופציות הסבירות ביותר למטרה.
אחד החששות המרכזיים של ישראל לפיכך הוא שהאינטרס של רוסיה הוא דווקא לסכל את פיתוח מאגר לוויתן על מנת שלא יתחרה בגז הרוסי. או לחילופין, שהמאגר כן יפותח אך שהגז לא יימכר לשווקים אלו. חשש נוסף הוא שמעורבות רוסית במאגרי הגז בישראל תהווה תירוץ מושלם להכנסת כלי שיט רוסיים צבאיים על מנת ש"יגנו" על אסדות הגז.
אחת ההוכחות לרצון של רוסיה לדריסת רגל אסטרטגית במזרח התיכון היא הניסיון שלה ב-2012-2013 להיכנס גם למשק הגז בקפריסין, שכידוע למעט מאגר גז בינוני אחד (4.5 TCF) לא התגלו בה מאגרים. ענקית האנרגיה הציעה לנשיא קפריסין חבילת חילוץ שתאפשר לממשלה לפתור את משבר החוב של המדינה בלי לנקוט אמצעים דרסטיים כמיסוי פקדונות בבנקים. בתמורה דרשה גזפרום זכויות קידוח במאגרי הגז במדינה.
לכניסה של ענקית אנרגיה רוסית ללוויתן יש כמובן גם יתרונות. לגזפרום יכולת מקצועית בתחום הפיתוח והיצוא של מאגרי גז, יכולת פיננסית לגייס את חלקן במימון הדרוש לפיתוח המאגר ושוק לקוחות - או היכולת להבטיח לקוח עוגן (off-taker) לרכישת הגז. כך או כך, ישראל צריכה לחשוב פעמיים על ההשלכות של כניסה כזאת, מה גם שקשה להאמין שארה"ב תברך עליה.