"ההוצאה לפועל היא החצר האחורית של מדינת ישראל". אלה היו המילים של דיקן בית-הספר למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, פרופ' רון חריס, בכנס שקיימתי בכנסת במהלך המאבק לביטול מאסר חייבים בהוצאה לפועל. ישראל הייתה המדינה הדמוקרטית האחרונה שבה בגלל חוב להוצאה לפועל היה אפשר לשלול מאדם את חירותו. אחרי שגייסתי 77 חברי כנסת למהלך, האפשרות לאסור חייבים בוטלה.
לפני שנה העברנו גם תיקון שיזמתי, המאפשר מחיקת חובות לחלק מהחייבות והחייבים, שהתחילו לשלם את החוב, אבל אין סיכוי שאי-פעם ישלימו את ההחזר. קצב הגידול של החוב, בגלל הריביות, הקנסות וההצמדות, פשוט מהיר מדי. דוח מבקר המדינה ממחיש עד כמה.
גם אחרי התיקונים שנעשו, החצר האחורית הזאת עדיין מוזנחת. עדיין נגרם שם עוול יומיומי קשה לאלה שהכי אין להם ולהן. ועכשיו מתחוור, מדוח המבקר, שחלק לא מבוטל מהחובות האלה ממש מומצא.
היקף החובות של הציבור בהוצאה לפועל עומד על 650 מיליארד שקל, מתוכם רק 63 מיליארד הם חוב מקורי. כל השאר, סכום-עתק של כמה מאות-מיליארדים, הם תוצאה של ריביות, אגרות ושכר-טרחה. ולצד מנגנון ניפוח החובות הקיים, מבקר המדינה מציג לנו את הטעויות שעושים בהוצאה לפועל - פתיחת תיקים "בטעות", הטלת ריביות גבוהות בהרבה ממה שמותר בחוק, הסחבת האיומה בניהול התיקים - הממציאים חובות יש מאין.
94% מאלה שפותחים להם תיקים לא מיוצגים על-ידי עורך דין, בעוד שאלה שפותחים את התיקים מיוצגים ועוד איך, ומפרנסים המון עורכי דין. אלה שעושים את הטעויות האלה מנציחים במו-טעותם את החצר האחורית של מדינת ישראל.
צריך להגיד שגם כשההוצאה לפועל עושה את זה לפי החוק, הריביות שנגבות בה גבוהות בהרבה מאוד מהסביר. המבקר נדהם לגלות איך חוב של 40 אלף שקל הופך לחוב של מיליונים? אך אני לא מופתעת. כל מי שטורחת להתעסק עם ההוצאה לפועל, מכירה את מציאות חיי החייבות והחייבים. הפרויקט הנוכחי שלי, אחרי ביטול מאסר החייבים והפטר החובות, הוא הקטנה משמעותית של הריביות האלה, ושאר ההוצאות שמנפחות את החובות.
חובות צריך לשלם, חד וחלק, אבל בדרך דמוקרטית והוגנת. כל עוד מנגנון הריבית יישאר כפי שהוא היום, חייבות וחייבים ומשפחותיהם ימשיכו להצטרף למעגל העוני, במקום להתחיל דף חדש. המציאות מלמדת שהריבית שנועדה לדרבן את הציבור להחזיר את חובותיו דווקא מרחיקה אותו מלהחזיר את החוב, ומדרדרת אותו לחיי עוני, תחת אימת עיקולים והגבלות, הפוגעים גם בו וגם בסביבתו.
השכר הריאלי בישראל לא עלה כבר 15 שנים. השחיקה במשכורות ניכרת בכל תחומי החיים, והנפגעות והנפגעים העיקריים ממנה הם אלה המשתכרות/רים מעט. חובתה של המדינה כלפיהן וכלפיהם היא לא לוותר על החובות - אבל גם לא לאפשר לרשלנות ולאטימות לגרום עוד נזק לחייבות ולחייבים.
ביום האחרון של כנס החורף של הכנסת הנחתי על שולחן הכנסת הצעת חוק, שמטרתה לווסת את גובה ריבית הפיגורים ולהחזיר את הפיקוח על גובה הריבית לכנסת. זה הצעד המתבקש למקסום החזרת חובות לצד הגנה על חייבים והחייבות.
כולי תקווה שבמשרד המשפטים ובהוצאה לפועל לומדים היטב את דוח מבקר המדינה ודואגים לתקן את המערכת. לא רק כדי לתקן את הטעויות שהצביע עליהם המבקר, אלא לדאוג לשקם את החצר האחורית הזו, שגם הורסת חיים וגם - בסופו של דבר - נופלת על כתפי המשק.
■ הכותבת היא יו"רית סיעת המחנה הציוני.