אולם בית משפט דין / צלם: איל יצהר
"מי נרדם בשמירה? החתם, עורכי הדין, רואי החשבון, רשות ניירות ערך?" (השופט איתן אורנשטיין, בעקבות קריסת חברת הנדל"ן הקנדית אורבנקורפ).
"יש צורך לבחון את האחריות של רואי החשבון, עורכי הדין ובעלי התפקידים הנוספים שהיו מעורבים בהתנהלות החברה" (עו"ד איתן ארז, מפרק חברת אור סיטי).
"קיימות אותות מרמה של ממש, אי השבת כספים, החזרת חלק מהכסף בצ'ק עתידי, החלפה תדירה של עו"ד ועוד" (כתב תביעה נגד חברת אדמה, ששיווקה קרקעות חקלאיות).
רשימת האשמים תהיה רבה וארוכה - רואי חשבון, עורכי דין ועוד - אבל תהיה אשר תהיה התוצאה (צריך להיות מאוד נאיביים כדי להאמין שמישהו מנותני השירותים ישלם על אשמתו העקיפה), אסור לרגע לשכוח שמי שנרדמו ראשונים הם הקורבנות עצמם. לא נעים להפוך קורבנות לאשמים, אבל אין ספק שהאחריות הגדולה מונחת קודם כל על ראשם. עם כל הכבוד לתעלולים פיננסיים ומשפטיים, הסימנים היו שם. באורבנקרופ, באדמה, באור סיטי נדל"ן ובעוד אין-ספור דוגמאות.
בבניין הליפסטיק בצפון מנהטן הותירו בעלי המגדל את השירותים המקוריים במשרדים ששימשו בזמנו את ברנרד מיידוף, גם אחרי שיפוץ מסיבי שנערך בכל הבניין. תזכורת לכך שגם האיש ההוא, שהצליח לגנוב סכום-עתק של כ-65 מיליארד דולר, הלך כאחד האדם לשירותים. תזכורת לכך שמיידוף אמנם נשפט ב-2009 ל-150 שנות מאסר, אבל היו ויהיו עוד המון מיידופים, שיערימו על משקיעים תמימים באין-ספור תכסיסים וקסמי-שווא.
מיידוף בסה"כ הבטיח תשואה שנתית של 10% למשקיעים, וזה היה עוד לפני עידן הריבית האפסית. זה לא הפריע לכולם להכות בדיעבד על חטא, ולתהות איך הם האמינו להבטחת תשואה חלומית כל כך. אבל המאסר הארוך שנגזר על מיידוף איפשר למשקיעים להאמין שהנה נמצאה סוף סוף ההתראה מפני גנבי המחר - עד שהתברר שוב שהחמדנות והחלומות של המשקיעים לא השתנו לפני מיידוף ואחריו.
באמת האמנתם שאורבנקורפ היא חברה סולידית (אנו רוצים להאמין שלגבי אור סיטי ואדמה אנשים לא תמימים עד כדי כך)?
שמעתם את הבעלים אלן ססקין מתגאה שהוא מסר 1,028 דירות בשנתיים, ונורא רציתם לחשוב שמדובר בהשקעה בחברה יציבה? תכעסו קודם כל על עצמכם. כשהריבית בקנדה, כמו בכל העולם המערבי, היא אפסית, צריכה להיות סיבה טובה לרצות לגייס חוב דווקא בישראל, ועוד בריבית של 8.15%. זה אומר למשל שאף אחד לא הסכים להלוות לו ב-4%, או ב-6% ואפילו ב-8% ריבית. גם הפראיירים הם בעירבון מוגבל. ביום שאחרי, עם כל הצער, שיאשימו בעיקר את עצמם.