ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון ייפגשו השבוע כדי להחליט על אישור תקציב מדינה דו-שנתי לשנים 2017-2018.
ההחלטה צפויה להתקבל למרות התנגדותו העקרונית של הממונה על התקציבים באוצר אמיר לוי, שביקש ערב החג לכנס את ועדת הכספים של הכנסת על מנת שיוכל להציג לה את עמדתו בנושא. לוי ביקש לדווח לוועדה עד ל-1 במאי, המועד שנקבע בחוק, אך הדיון בנושא נקבע רק ל-23 למאי.
בסביבת נתניהו לוחצים להגיע להכרעה כבר בימים הקרובים, כך שהתנגדות של לוי תהפוך לא רלבנטית. כחלון, שאינו מסתיר את התנגדותו לתקציב דו-שנתי, צפוי לדרוש מנתניהו פיצוי או תמורה על הסכמתו למהלך.
במכתב ששיגר ערב פסח ליו"ר ועדת הכספים של הכנסת ח"כ משה גפני כתב לוי כי עמדתו המקצועית היא שאין לשנות את החוק הנוכחי (הקובע כי תקציב המדינה יהיה לשנה אחת - ע"ב) - זאת "נוכח החשיבות שבשמירה על מדיניות פיסקאלית אחראית".
לוי ואגף תקציבים מעלים למעשה שני טיעונים מרכזיים נגד תקציב דו-שנתי: הראשון הוא לקחי הניסיון הטראומטי מהפעלת תקציב דו-שנתי בפעם הקודמת (2011-2012). הטיעון השני הוא העובדה שהמדינה היחידה בעולם שבה נהוג תקציב דו-שנתי היא בחריין, כך לפחות העלתה בדיקה שערך אגף התקציבים. כחלון עצמו ציין כי "אף חברה עסקית בעולם לא מתנהלת לפי תקציב דו-שנתי".
אין תמימות דעים
אבל בתוך כך מתברר כי בדרגים המקצועיים באוצר לא שוררת אחידות דעים בהתנגדות לתקציב מדינה דו-שנתי. עד כה לא התקיים דיון מקצועי מסודר בנושא באוצר, אך בכירים במשרד סבורים כי למרות הניסיון הגרוע ניתן לעבוד לפי תקציב דו-שנתי - בעזרת כלים שלא הופעלו בעת ביצוע התקציב הדו-שנתי בפעם הראשונה: בין הרעיונות שהועלו שימוש ב"קופסאות" המאפשרות הגדלת ההוצאה התקציבית מעבר לתקרת ההוצאה ושימוש בחוק בלתי מוכר שנחקק בעקבות תקציב המדינה הדו-שנתי הקודם המאפשר לממשלה לעדכן את יעדי התקציב המרכזיים תוך כדי ביצוע התקציב, בתום השנה הראשונה לביצוע התקציב.
במהלך שנת 2012 פרצה סערה פוליטית וציבורית כשהתברר שהגירעון התקציבי יהיה כפול מהמתוכנן ויעמוד על 40 מיליארד שקל. נתניהו ושר האוצר דאז יובל שטייניץ שהתגאה בתקציב הדו-שנתי - הואשמו בהתנהלות בלתי אחראית. יתרה מזאת, האוצר נאלץ להעלות מסים על מנת לסתום את הבור התקציבי הלא צפוי שנוצר.
הסיבה להכפלת הגירעון היתה תחזית הכנסות אופטימית מדי שצפתה שהכנסות המדינה ממסים ב-2012 יהיו גבוהות בכמעט 14 מיליארד שקל מההכנסות בפועל. תחזית ההכנסות הוכנה בחודשים אפריל-מאי 2010 ובאוצר טענו כי מלכתחילה לא ניתן היה לצפות במדויק זמן רב כל כך מראש מה יהיו הכנסות המדינה מגביית מסים.
ואולם מבקר המדינה שפרסם דוח ביקורת חריף בנושא קבע שהפספוס נבע מחוסר מקצועיות בתהליך הכנת תחזית ההכנסות - ולא מהעובדה שהתחזית הוכנה זמן רב מראש.
למרות זאת הזהירו כלכלנים באוצר כי לאור ניסיון העבר הם יתעקשו על שולי ביטחון רחבים יותר - וכתוצאה מכך תקטן ההוצאה התקציבית למטרות חיוניות. גם נגידת בנק ישראל ד"ר קרנית פלוג סברה שתקציב דו-שנתי מחייבת הגדלת הרזרבה התקציבית לצורך ספיגת זעזועים. "מההיבט הכלכלי אפשר לחשוב על יתרונות לכאן ולכאן", אמרה פלוג לאחרונה. "היכולת לחזות היא יותר בעייתית לאורך זמן, ובעיקר אם יש לך סטייה היא יכולה להצטבר לאורך זמן ואז אם אתה משאיר יותר רזרבות בתקציב אתה יכול להתמודד יותר טוב. בנוסף ככל שהולכים לתקציב לטווח יותר ארוך חשוב להשאיר יותר גמישות על ידי צמצום מספר הסעיפים".
"אמיר לוי צריך להתפטר מתפקידו אם יאושר תקציב דו-שנתי"
שר האוצר לשעבר יאיר לפיד הוא מהבודדים במערכת הפוליטית שאינם אדישים לנוכח אישורו הצפוי של תקציב דו-שנתי.
לפיד עצמו ממעט להתבטא בנושא, אך לפי מקורביו הוא סבור שכחלון עושה טעות גדולה כשהוא מסכים לדרישת נתניהו לתקציב דו-שנתי. "כל מה שכחלון צריך זה להגיד לנתניהו 'לא'", אומרים המקורבים. בנוסף אומרים המקורבים כי היה מקום לצפות מהדרג המקצועי באוצר בראשות אמיר לוי להודיע על התפטרותו אם יאושר תקציב דו-שנתי. הדברים שנאמרו לפני שלוי הודיע באופן פומבי על התנגדותו המקצועית לתקציב דו-שנתי - מקבלים כעת משנה תוקף.
לפיד משוכנע שכהונתו כשר אוצר היתה נראית אחרת לגמרי אלמלא נאלץ להתמודד עם התוצאות הקשות של התקציב הדו-שנתי שקדם לו. מיד עם כניסתו לתפקיד נאלץ לפיד לאשר העלאת מס הכנסה בשתי פעימות כחלק מהצעדים שקידם הממונה על התקציבים דאז גל הרשקוביץ. הפעימה השנייה של העלאת המסים בוטלה לאחר שהתברר כי תחזיות הגירעון של האוצר ל-2013 היו פסימיות מדי. העלאת המיסים והצעדים הנוספים גבו מלפיד מחיר פוליטי, הציבו אותו במסלול התנגשות עם הדרג המקצועי באוצר והובילו בסופו של דבר לעזיבתם של הרשקוביץ' ושל סגנו אייל אפשטיין.
