צלב קרס נאציזם / צילום:רויטרס
ובכן, חזרנו אל היטלר ואל היהודים בדיוק בשבוע הנכון. את הטובה הזו הואיל לעשות לנו קן ליווינגסטון, ראש העיר הנבחר הראשון מאז ומעולם של לונדון (הפסיד, וחזר והפסיד, בשני הניסיונות האחרונים).
הוא איש שמאל רדיקלי, השונא את אמריקה ושונא את המערב, שונא את בריטניה ההיסטורית ושונא את כל חבריה, ואת כל מי שיצאו נשכרים מן האימפריה שלה. מה הפלא שהוא שונא את ישראל ואת הציונות ואת כל מי שאפשרו אותה. בזה צריך לכלול גם את מפלגת הלייבור הבריטית ההיסטורית, אכסנייתם של הרבה ידידי ישראל ורומנטיקנים פרו-ציוניים, לפחות עד שנות ה-70 של המאה שעברה.
בשבוע שעבר הוא ניסה ללמד סניגוריה על צירת פרלמנט של מפלגתו, שעשתה חיל מיוחד בהתבטאויות אנטי-ישראליות ואנטי-ציוניות. המפליגה שבהן הציעה פתרון לשאלה הישראלית באמצעות העברת היהודים מן המזרח התיכון לצפון אמריקה. שימושי-הלשון "פתרון", "העברה" (transportation) ויהודים עוררו את החשד שהדוברת, נאז שאה, חברה בממשלת הצללים של מפלגתה, לוקה באנטישמיות.
ליווינגסטון אמנם הסתייג מתוכן הפתרון הסופי שלה. "חצוף", הוא אמר עליו. אבל הוא חשב שהיא נפלה קורבן ל"מערכה מתואמת יפה של השדולה הישראלית". יתר על כן, היטלר בכבודו ובעצמו תמך בציונים "לפני שהשתגע, והרג ששה מיליון". היה לו אפילו סעיף פרו-ציוני במצע, בבחירות של 1932, פטפט ליווינגסטון.
אסמכתא מן הזן הטרוצקיסטי
מי בכלל היה צריך את היטלר בוויכוח הזה, לא ברור. אלה החשודים כי שנאתם לישראל כרוכה באנטישמיות היו צריכים לצאת מגדרם שלא להזכיר את היטלר. אבל איך אפשר להתאפק, בייחוד כאשר לליווינגסטון נדמה שהוא נתקל באסמכתא חד-משמעית לפני איזה 30 שנה בספרו של היסטוריון יהודי-אמריקאי מן הזן הטרוצקיסטי, לני ברנר. זה האחרון הראה, כי הציונים שיתפו פעולה עם דיקטטורים רצחניים מיום היוולדם, כולל היטלר, בוודאי מוסוליני, ותזכרו בבקשה את הפלירט (הכושל) של הרצל עם הסולטן עבדול-חמיד, יוזם הטבח הגדול הראשון של הארמנים.
היטלר, צוטט ליווינגסטון, היה בעצם "ציוני". זה גרם התרגשות ניכרת אצל ידידי ישראל וסניגוריה, והם ירו במחאה בכל הכיוונים. טעות מצערת. בליווינגסטון צריך לנהוג כדרך שנוהגים בדודן רפה-שכל. טעות היא גם להעתיק את הדיון בהחמרת האנטישמיות בשמאל הרדיקלי לשדה של היטלר, מפני שיש שם כמה מעקשים.
גרמניה הנאצית אמנם עשתה עסקה עם התנועה הציונית, כדי לעודד הגירה יהודית. הציונים אמנם הסכימו להעברה חלקית של רכוש יהודי מגרמניה לארץ ישראל המנדטורית באמצעות רכישת סחורות גרמניות. נו, אז מה. האם הציונים צריכים להתנצל שהצליחו להציל כמה עשרות אלפי יהודים מתאי הגז?
השאלה אם היטלר היה "ציוני" היא כמובן מטופשת מעיקרה. אינך צריך אלא לקרוא את 'מיין קאמפף' כדי לדעת מה הוא חשב על הציונים. הם הבחילו אותו, כאשר נתקל בהם, או בדעותיהם, בווינה של תחילת המאה ה-20. בעיניו, המדינה היהודית שהם חזו לא נועדה אלא להעניק כסות ריבונית לקנוניה הרב-יבשתית שלהם. לא מדינה עניינה אותם אלא בסיס טריטוריאלי, שבו יוכלו להסתתר כל הפושעים, הרמאים והגנבים היהודיים מאימת החוק.
פתרונות ההגירה היחידים שהוא היה מוכן לשקול לימים היו הדיפת היהודים אל מעבר להרי אוראל, אל סיביר ואל המזרח הרחוק הרוסי; או שיגורם אל מדגסקר, כדי לכונן בשבילם מחנה ריכוז ענקי בפיקוח צמוד של האס.אס. אבל שני הפתרונות היו מחייבים מאמץ לוגיסטי עצום-ממדים, שאינו מתיישב עם צורכי מלחמה. קודם היה צריך לכבוש את הצד האירופי של רוסיה, או לחסל את ציי המלחמה של ארה"ב ושל בריטניה. השמדה סיטונית 500 ק"מ מברלין הייתה הרבה יותר מעשית.
איננו יודעים באילו מוחות נאציים קדח רעיון ההשמדה שנים לפני אושוויץ. היטלר רמז לו עוד לפני 'מיין קאמפף', כאשר תיאר את היהודים כ"בעיה של בריאות הציבור".
לוויקטור היה רעיון
האמת החלקית היא שצוררי ישראל רבים תמכו בציונות, עוד לפני שהציונות נולדה. בפרלמנט של הונגריה, למשל, 18 שנה לפני שהרצל חיבר את "מדינת היהודים", קרא הציר האנטישמי ויקטור אישטוצי להקים מדינה ליהודים בארץ ישראל. אישטוצי אפילו רצה שהקיסר בווינה יכריח את הטורקים לוותר על פלשתינה, כדי שיהיה אפשר לשלח לשם את כל יהודי הונגריה.
אישטוצי מצא תומך נלהב לרעיונותיו: וילהלם מאר, תעמלן לאומני גרמני, שהציע לממן את רכישת ארץ ישראל בשביל היהודים. מאר היה האיש שטבע את המושג "אנטישמיות".
יהודי מרכז אירופה, שעמדו אז בעיצומה של התערותם האזרחית, חששו מאוד מפני רעיונות אישטוצי ומאר. הם לא רצו שום מדינה בשום פלשתינה. רבים מהם אמנם חשבו שהציונות ממלאת את משאלות לבם של האנטישמים.
אכן הייתה חפיפה בין היטלר להרצל במובן הזה שהרצל הגיע למסקנה כי ליהודים אין עוד מקום באירופה, והיטלר הגיע למסקנה כי צריך להבטיח שליהודים לא יהיה מקום באירופה. בעולם של ריאל פוליטיק, הציונים והאנטישמים נמצאו חותים אלה את גחליו של אלה. איך אמר צ'רצ'יל בבית הנבחרים בלונדון למחרת הפלישה הנאצית לרוסיה, ב-1941? "אם היטלר יפלוש לגיהינום, אני אגיד כאן כמה מלים בשבח השטן".
מיותר אגב לציין שמרשימת הדיקטטורים הרצחניים שהציונים נפלו בזרועותיהם נעדר כמעט תמיד שמו של יוסיפ סטאלין. הסוציאליסט המדעי חימש את מדינת ישראל הנולדת בשעה שארה"ב הקפיטליסטית הטילה עליה אמברגו. אבל קשה לפקוד על הציונים עוון של סטאליניזם, הלוא כן, בעיקר כאשר קן ליווינגסטון בעצם קצת מתגעגע אל הדוד יוסף.