להעלות או לא להעלות?
בסוף חודש אפריל, כאשר בנק ישראל נדרש להחליט על גובה הריבית (בכל יום שני הרביעי בכל חודש), החליט הבנק להשאיר שוב את הריבית הנמוכה במשק, 0.1% על כנה, לפחות לחודש אחד נוסף. זאת, למורת רוחו של שר האוצר משה כחלון שדורש כבר תקופה ארוכה מבנק ישראל, שיעלה את הריבית. לדעת כחלון, הריבית האפסית מעודדת אנשים לקחת משכנתאות, מה שתורם לעליית מחירי הדיור.
מצד שני, בנק ישראל בראשות קרנית פלוג טוען, שתפקידו לשמור על יציבות מחירים, ובסביבה שבה המחיר שמשלם הצרכן הממוצע על סל המוצרים יורד ברציפות כבר שנתיים וחצי, עליית ריבית שתוביל לירידה בצריכה, היא מהלך לא נכון לעת הזו.
אם שר האוצר מתכוון לעמוד על דעתו, כדאי שהוא יבחן כמה מהנחות העבודה של בנק ישראל. אחת מהנחות העבודה של בנק ישראל היא, שיציבות מחירים משמעה עלייה קלה במחירים, שכן עליית מחירים של 1% או 2% לשנה, מאפיינת משקים צומחים, שבהם השכר עולה, אנשים קונים יותר, וליותר חברות יש עניין להשיק מוצרים חדשים, שמחליפים את המוצרים שהתיישנו.
לפי התפיסה הזאת, סטייה מהמגמה של יציבות מחירים עם עלייה קלה - עשויה להוביל לפגיעה בצמיחה. כי כשהמחירים עולים בקצב של יותר מאחוז או שניים, הסוחרים מתקשים לקבוע את המחיר הנכון, והצרכנים מרגישים שהכסף שלהם מאבד מערכו.
כשהמחירים במשק יורדים, כפי שקורה בישראל מאז 2013, המשק עשוי להיקלע למיתון. כי בתקופה של ירידות מחירים היצרנים חוששים להשקיע ולייצר מוצרים חדשים, היות שהצרכנים הרבה פעמים מעדיפים להמתין עם רכישת מוצרים חדשים, והמעסיקים לא מעלים שכר.
בארץ בינתיים, אין ירידה במכירות ובצריכה. הצריכה הפרטית היא הגורם העיקרי לכך שהמשק עדיין צומח, אם כי באיטיות. לכן, לשר האוצר יש סיבה להאמין שירידות המחירים אינן מהוות בעיה למשק. כלומר, ירידות המחירים במשק הישראלי כיום, אינן צריכות להיות סיבה לדאגה ולחששות שהמשק ייגרר לדפלציה. חלק מירידות המחירים נגרמות בגלל ירידות מחירים של חומרי-הגלם, שמהן נהנים גם היצרנים. בנוסף, הורדת מכסים, הגברת התחרות, ושאר צעדים מבניים שננקטים במשק אמנם גורמים לירידות מחירים, אבל בסופו של דבר, מגדילים את הרווחים של כולם.
אפילו מעבר לכך: הצעדים הללו, להגברת התחרות, גורמים להתייעלות, ולכן ירידות המחירים מסייעות גם ליצרנים, מכיוון שהן מעודדות אותם להתייעל מהר יותר. לכן, גם אם ההתייעלות מכאיבה לפעמים, התוצאה היא לטובת כולם.
מעבר לכך, מחקרים חדשים מטילים ספק בכך שעליות מחירים קלות, הן מצב אופטימלי למשק. בהחלט ייתכן שמשקים יכולים לתפקד באופן יעיל, גם אם המחיר של סל המוצרים הממוצע הוא קבוע, כך שעל כל עלייה במחיר מוצר מסוים, יש ירידה במחיר של מוצרים אחרים.
לשר האוצר יש גם את הכלים להבהיר את דעתו לבנק ישראל. נכון להיום, בנק ישראל נדרש על-פי החוק (לקביעת יעד האינפלציה השנתי), לפעול להעלאת האינפלציה לרמה שבין 1% ל-3%, ולכן כאשר המחירים במשק יורדים, בנק ישראל אפילו לא יכול לשקול לבצע עלייה בריבית.
אם החוק ישתנה ויותאם למצב הנוכחי במשק - כך שבנק ישראל יצטרך לשמור על רמת אינפלציה של אפס, למשל, עלייה בריבית תהיה מהלך אפשרי בהחלט. אבל אז שר האוצר יצטרך להתמודד גם עם ההשלכות השליליות של עלייה בריבית, כמו התחזקות של השקל, שפוגעת אנושות ביצוא ומעודדת יבוא, תוספת חודשית של מאות שקלים לנוטלי וחייבי משכנתאות, ירידה ברמת החיים ועוד.
הכותב הוא מהמכללה האקדמית נתניה ומבית-ההשקעות אינפיניטי
