משפחת וולוסקו / צילום: יונתן בלום
משפחת וולוסקו הרצל 42, הוד השרון
"המדינה קיימת, אבל היא רחוקה מהאוטופיה בנוסח האירופי שהרצל דמיין"
הדיירים: עדנה (43) גדלה בהוד השרון ועובדת כקלינאית תקשורת. בעבר ניגנה בקרן יער בתזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון. רענן (44) גדל בעפולה, גיאוגרף שמלמד במכון ע"ש חיים אבשלום לידיעת הארץ במכללת לוינסקי בת"א, רועי (10.5), עדי (7) והילה (4).
הבית: דו-משפחתי, 5 חדרים, 180 מ"ר.
ותק בבית: שש שנים.
למה בחרתם בבית ברחוב הרצל?
"אהבנו מאוד את הבית ואת ההטרוגניות של הרחוב. ברוב הערים בארץ, רחוב הרצל הוא רחוב עתיק במרכז העיר. בהוד השרון, בחלק של הרחוב הקרוב למרכז, רוב המבנים הם בתי רכבת ישנים וככל שהרחוב מתקדם לכיוון השדות, הבנייה חדשה יותר. בחלק של הרחוב שלנו תמצא בעיקר בתים פרטיים ו-וילות".
איך אתם חוגגים את יום העצמאות?
עדנה: "בערב העצמאות אנחנו תמיד הולכים לאחותי שגרה בקומה גבוהה ושם אנחנו אוכלים פלאפל, רואים את הטקס מהר הרצל בטלוויזיה ואז עולים לגג לראות את הזיקוקים. הילדים לא יוצאים לרחובות הצפופים - אנחנו מביאים את השמחה אלינו הביתה. ביום העצמאות עצמו אנחנו עושים מנגל בחצר עם משפחה וחברים, בדרך כלל בין עשרים לשלושים איש".
יש ליום העצמאות משמעות מיוחדת עבורכם?
עדנה: "בשבילי זה יום של שמחה".
רענן: "המעבר מיום הזיכרון לחג העצמאות הוא סוויץ' מאוד מוזר ולפעמים לא קל לי".
לדעתכם, החזון של הרצל הצליח?
עדנה: "למדתי מוזיקה בארצות הברית וגרתי שם חמש שנים. בשלב מסוים, הבנתי שאם אני רוצה להמשיך בקריירה בנגינה, היא תהיה אפשרית רק בארצות הברית. נאלצתי לבחור בין קריירה בחו"ל לבין הבית והתרבות שלי בישראל. ויתרתי על הנגינה ובחרתי בישראל. התקופה שלי בחו"ל גרמה לי להבין שהביטחון בזהות שלי כיהודייה קיים בגלל שגדלתי בארץ. כאן אני לא צריכה לחשוב פעמיים על הזהות שלי. אני לא צריכה להתבייש. כאן אני מרגישה חזקה".
רענן: "אני לא חושב שהחזון של הרצל הצליח במובן שהוא חשב עליו. המדינה קיימת, אבל היא רחוקה מהאוטופיה בנוסח האירופי שהרצל דמיין בתור יליד האימפריה האוסטרית. כאן המזרח התיכון, ומדינה מסודרת ומתוקנת עדיין אין לנו. אני מניח שגם מתוך אלה שעלו לארץ וחוו את הקמת המדינה יש לא מעט שמרגישים תחושת אכזבה. יחד עם זאת, מצב היהודים יותר טוב לעומת מה שהיה לפני המדינה".
משפחת שלג הרצל 18, רמת גן
"הייתי רוצה בית יותר סבלני ומקשיב"
הדיירים: שירן (31), דורון (37), נמרוד (3.5 חודשים) ופולי הגור שנולד ביום העצמאות בשנה שעברה.
הדירה: בבעלות משפחתה של שירן. 65 מ"ר, 3 חדרים בקומה השנייה. הבניין נבנה ב-2014 במסגרת פרויקט פינוי בינוי.
ותק בדירה: שנה.
אישי: שירן גדלה בירושלים ועובדת כעוזרת במאי בהפקות קולנוע וטלוויזיה. דורון גדל בתל אביב, למד מדעי הים בקמפוס מכמורת של המרכז האקדמי רופין, ואחר כך למד טכנולוגיות מים. כיום הוא עובד במשמרות במתקן ההתפלה בשורק.
למה בחרתם בדירה ברחוב הרצל?
שירן: "פגשתי את דורון לפני שנתיים בהפלגה על יאכטה של חבר משותף. באותה תקופה דורון גר ביאכטה במרינה באשדוד, וכבר בסוף ההפלגה עברתי לגור איתו. כשפרצה מלחמת צוק איתן, אחי גר בדירה הזאת ובאנו לכאן כדי להיות בממ"ד. חצי שנה אחרי סיום המלחמה חזרנו לדירה והחלפנו את אחי כשגילינו שאנחנו בהיריון".
איך אתם חוגגים את יום העצמאות?
שירן: "עד עכשיו חגגנו בסך הכול שני ימי עצמאות יחד. בפעם הראשונה עדיין גרנו במרינה. יצאנו עם עוד זוג בסירת מנוע וראינו מהים את הזיקוקים מעל אשדוד. השנה אני מניחה שנרד בערב עם נמרוד לכיכר רמב"ם בעיר. למחרת יש לנו מסיבה אצל חברים בבית יהושע".
יש ליום העצמאות משמעות מיוחדת עבורכם?
שירן: "בשבילי יום העצמאות מתחבר לסיפור התפקחות אישי. כשהשתחררתי מהצבא, יצאתי עם שמונה חברות, כולנו קצינות, לטייל בשביל ישראל. הלילה הראשון שלנו בשטח היה בחוף אילת, דווקא ביום העצמאות. כשכולם חגגו, אנחנו הלכנו לישון מוקדם לקראת תחילת הדרך.
"בחודשיים הבאים על השביל פגשנו מגוון גדול של אנשים שחיים כאן בארץ: יהודים, בדואים, ערבים ותיירים. כל שיחה הייתה מתחילה בשאלה "מתי התחלתן את השביל?", ופתאום הרגשתי לא נוח בחלק של המפגשים להגיד שיצאנו ביום העצמאות, כי זה לאו דווקא אירוע משמח לכולם. החוויה הזאת גרמה לי להסתכל יותר בביקורתיות על איך שאנחנו חוגגים את העצמאות, עם המון בשר ועשן, פטישים וקצף. זה מרגיש לי אגרסיבי מדי".
דורון: "אני מתחבר לשמחה שבחג הזה: לזיקוקים, להופעות, לקצף ולפטישים. זיכרונות הילדות שלי מלאים בתמונות של זיקוקים מאירים את גגות תל אביב".
לדעתכם, החזון של הרצל הצליח?
דורון: "עובדה שיש כאן בית ליהודים, אבל אני לא בטוח שכך הרצל חשב שזה ייראה. באופן אישי, הייתי רוצה בית יותר סבלני ומקשיב".
יעל רונן, הרצל 113, נהריה
"עדיין דמוקרטיה"
הדיירת: יעל (69) וכתם הכלבה.
הדירה: 100 מ"ר, 4 חדרים, קומה רביעית.
ותק בדירה: חצי שנה.
אישי: יעל נולדה בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן. ב-1968 היא יצאה לשנת שירות בקיבוץ צעיר, כפר עזה, שם הכירה את בעלה הראשון. הם התחתנו ונשארו לגור בקיבוץ. היא למדה חינוך מיוחד בסמינר הקיבוצים ועבדה בבית הספר האזורי בשער הנגב. יש לה שני בנים ובת מהנישואים הראשונים ושישה נכדים. אחרי שהתגרשה פגשה את בעלה השני, תושב נהריה, וב-1995 עזבה את הקיבוץ כדי לחיות איתו. ביחד הם אימצו ילדים נוספים.
למה בחרת בבית בשדרות הרצל?
"בעלי נפטר מסרטן לפני ארבע שנים ומסיבות כואבות נאלצתי לעזוב את הבית שלנו. חיפשתי מקום קרוב למרכז ולא גדול מדי. בעזרת חברה שגרה בבניין הסמוך מצאתי את הדירה הנוכחית. הרגשתי מאוד לבד והחלטתי לאמץ כלב. פניתי לעמותה 'נהריה אוהבת חיות' וכשראיתי את כתם, הייתה אהבה ממבט ראשון".
איך את חוגגת את יום העצמאות?
"אבי נולד ב-ה' באייר, אז בשבילנו יום העצמאות היה חגיגה כפולה. בשנים האלו, יום העצמאות היה היום הכי שמח של השנה בקיבוץ - היינו רוקדים ושרים כל הלילה. לא היינו צריכים במות בידור כמו היום, כי באמת הייתה תחושה של הגשמת חלום. בגלל שאפיקים היה קיבוץ גדול ועשיר, כל המשקים בסביבה ואפילו לא מעט טבריינים עירוניים היו מגיעים לחגוג איתנו.
"כשהייתי בת 22 אח שלי, שהיה טייס, נהרג במלחמת ההתשה. מאז אני לא מסוגלת לעשות את המעבר מהאבל של יום הזיכרון לחגיגות העצמאות. ועדיין אני מאוד שמחה שאנשים חוגגים ושמחים ביום הזה. עם השנים, כל-כך הרבה משפחות איבדו את הבנים במלחמות, שהשמחה של החג מהולה עם הרבה עצב. כשהייתי ילדה, השמחה שיש מדינה אחרי השואה גברה על כל הכאב. היום, קיום המדינה כבר לא חלום, ויותר קשה להתגבר על העצב.
"בדרך כלל אני נפגשת עם חברים, לפעמים זה סביב שירים וסיפורים, ולפעמים סתם מפגש חברתי. אני לא עושה על האש ולא יורדת לרחובות. כשבני גר קרוב, הייתי אצלו ביום העצמאות. ומעבר לכל זה: אימא שלי חיה עד גיל 100 ונפטרה בערב יום העצמאות. היא פשוט הלכה לישון ולא התעוררה".
לדעתך, החזון של הרצל הצליח?
"בגדול, בהחלט כן. יש מדינה והיא עדיין דמוקרטיה, ולמרות שהיא מתמודדת עם הרבה סכנות מסביב, היא מתפתחת ומפותחת. אני מאמינה שאף אחד לא יוציא אותנו מכאן.
"כשבני היה אחרי צבא, הוא היה מיואש מההצטברות של פרשיות שחיתות וקשיים במציאת תעסוקה - בצפון הרבה יותר קשה למצוא עבודה מאשר במרכז. הוא התחיל לשקול לעזוב את הארץ ולי היה ברור שזו לא אופציה למי שנולד בארץ, ועל אחת כמה וכמה למי שהוא בן למשפחה שכולה. אין לנו ארץ אחרת".
משפחת כהן הרצל 88, נהריה
"היום הכי ישראלי שיש בשנה"
הדיירים: יובל (43), שרה (35), אביחי (14) ושי (12).
הבית: פרטי, 5 חדרים, 130 מ"ר.
ותק בבית: 6 שנים.
אישי: יובל נולד בנהריה וגדל בה, בעל דוכן פיס בשכונת מעברה. שרה נולדה במקסיקו. אחרי גירושי הוריה עלתה ארצה בגיל 14 עם אמה ועם אחיה, ופגשה את יובל כשהייתה חיילת והוא נתן לה טרמפ מהבסיס. "אחרי שבועיים, הוא הציע לי נישואים ותוך חצי שנה התחתנו", היא מספרת.
לשרה יש מכון לטיפוח ויופי. הבן אביחי לומד בישיבה תיכונית אורט מעלות בכיתה ח'. בשנה הבאה הוא הולך לבית הספר לקציני ים בעכו. הוא אוהד מושבע של בית"ר ירושלים וחבר מועדון האוהדים "לה פמיליה". שי לומד בבית הספר גלים בקיבוץ עין המפרץ, בכיתה ה'.
למה בחרתם בבית בשדרות הרצל?
שרה: "גרנו בשכונת טרומפלדור בדירה של ההורים של יובל ורצינו בית משלנו. עברנו ברחוב הרצל בדרך לראות בית במקום אחר וראיתי שלט מכירה מחוץ לבית הזה. איך שנכנסנו, החלטנו שזה מה שאנחנו רוצים. למחרת סגרנו חוזה. הרחוב מאוד נוח כי הוא מרכזי וקרוב לכל דבר: לים, לרכבת, לחנויות. רק מפריעה לי התנועה המהירה ברחוב".
איך אתם חוגגים את יום העצמאות?
שרה: "היינו יוצאים כולנו לחגיגות באזור, אבל בשנה שעברה הבנים כבר התחילו לצאת עם החברים שלהם, אז עכשיו רק שנינו יוצאים".
יובל: "ביום העצמאות עצמו אנחנו הולכים באופן קבוע ליום הפתוח בבסיסי צה"ל. אחר הצהריים אנחנו עושים מנגל מסורתי עם המשפחה".
יש ליום העצמאות משמעות מיוחדת עבורכם?
יובל: "לדעתי, הוא היום הכי ישראלי שיש בשנה. הוא מסמל את הישראליות שבנו".
שרה: "הדגלים גורמים לי להרגיש אחדות. הייתי שמחה אם לא היו מורידים את הדגלים בסוף החג".
לדעתכם, החזון של הרצל הצליח?
שרה: "ברור שהצליח. באנו לארץ כי הציונות הייתה חשובה לאימא שלי. לי חשוב שאני מגדלת את הילדים שלי בישראל ומפריע לי שיש הרבה ישראלים שלא מעריכים מספיק את המדינה ומנסים להתחמק משירות צבאי או מלתרום למדינה. היינו רוצים שיהיה יותר שוויון כלכלי ושהפערים בין העשירים יצטמצמו".
משפחת שוטס הרצל 4, זיכרון יעקב
"מאוכזבים שעדיין אין באופק הסכם שלום עם הפלסטינים"
הדיירים: קרול ופול בני 62.
הבית: פרטי, 6 חדרים, 170 מ"ר.
ותק בבית: 5 שנים.
אישי: קרול ופול נולדו בלונדון וגדלו בה, ועלו לארץ כזוג במסגרת גרעין של תנועת הנוער הבונים שנשלח לקיבוץ משמר דוד ב-1976. הם התחתנו שנה לאחר ההגעה לקיבוץ. אחרי שש שנים בקיבוץ, עברו למושב השיתופי נווה אילן וב-1994 עברו לזיכרון יעקב. קרול עובדת 22 שנה בתור מורה לאנגלית בתיכון אורט בנימינה. פול עוסק במערכות מידע ושירותים לחברת HP.
לבני הזוג ארבעה ילדים: גבריאלה (36), התאומים דניאל ויונתן (34), ודלית (28). התאומים נולדו ב-ה' באייר.
למה בחרתם בבית בשדרות הרצל?
קרול: "החלטנו לעבור לזיכרון כי זה היה באמצע הדרך בין ההורים שלי שגרו בנתניה לאחותי שגרה בקיבוץ כפר החורש בעמק יזרעאל. אהבנו את הפסטורליות של המקום, הנוף לים וההיסטוריה. אחרי 17 שנה בזיכרון ברחוב ביאליק, רצינו לחדש. הייתה הזדמנות לעבור לבית חדש ברחוב הרצל ולקחנו את זה".
איך אתם חוגגים את יום העצמאות?
פול: "אנחנו עושים על האש עם חברים טובים, בדרך כלל עם החברים שלנו מהקהילה הרפורמית כאן בזיכרון. יש סדרה של מפגשים ביתיים, הכול סביב למנגל. אנחנו לא יוצאים מזיכרון בחג".
לדעתכם, החזון של הרצל הצליח?
פול: "אנחנו עדיין רחוקים מלהגשים את החזון שלו. באלטנוילנד, הרצל מתייחס לערבים, תושבי הארץ, והוא מתאר מערכת יחסים של כבוד הדדי עם היהודים".
קרול: "זה תהליך ארוך עם הרבה עליות וירידות. ההורים שלי היו פליטי שואה מאוסטריה ואנחנו הגענו לכאן מטעמים אידיאולוגיים חזקים, אבל ישראל היום היא לא אותו המקום. בהתחלה הייתי מלאת אופטימיות ותקווה לשלום עם השכנים. אנחנו מאוכזבים שעדיין אין באופק הסכם שלום עם הפלסטינים".
אלון שבו הרצל 77, תל אביב
"בערב העצמאות אני תמיד רואה בטלוויזיה את הטקס מהר הרצל"
הדייר: אלון (25) חי בזוגיות, שף קונדיטור שעובד במסעדת "חדר אוכל" של השף עומר מילר ומעביר סדנאות פרטיות בדירה ובאקדמיה הקולינרית של בולטהאפ, בנמל תל אביב. הוא גדל בירושלים ותמיד התעניין בבישול דרך אביו, שהוא הבעלים של חברת קייטרינג. אחרי הצבא עבר לתל אביב ולמד בבית הספר "בישולים".
הדירה: בשכירות. 70 מ"ר, שלושה חדרים בקומה השלישית.
ותק בדירה: שנה וחודשיים.
למה בחרת בדירה ברחוב הרצל?
"חיפשתי שנה וחצי דירה מתאימה מבחינת תקציב ומיקום. יש כמה יתרונות בולטים למיקום: קודם כול, היא קרובה לשוק לוינסקי, שבו נמצאות כל החנויות שמחזיקות בציוד ובחומרי גלם לאפייה. שנית, היא קרובה למרכז התרבות והבילויים של תל אביב. החסרונות הן שהמקום רועש, מפוחם והסיכוי היחיד למצוא חניה הוא בין 08:00 ל-08:30 בבוקר ובין 17:00 ל-18:00 אחר הצהריים".
איך אתה חוגג את יום העצמאות?
"בתור ילד בירושלים, הייתי מסתובב כמו כל הילדים בערב העצמאות עם ספריי קצף ופטיש מתנפח. מאז שגדלתי, אני לא יוצא בכלל לרחובות הצפופים בעצמאות. בדרך כלל אני מבלה אצל חברים, שם אנחנו עושים מסיבות קטנות או על האש. בערב העצמאות אני תמיד רואה בטלוויזיה את הטקס מהר הרצל. לא ברור לי למה, אבל אני נורא אוהב לשמוע את נאום הנשיא".
לדעתך, החזון של הרצל הצליח?
"המפעל של הרצל בסך הכול די הצליח, אבל הוא גם קצת חורק. כמו כל מפעל אחר - אולי הגיע הזמן לעשות שינוי ארגוני".
משפחת כהן הרצל 18, זיכרון יעקב
"יש משהו שמחזיק אותנו כאן"
הדיירים: גלית (29), שרון (36) וקמילה הכלבה (שנתיים).
הבית: בשכירות, 6 חדרים, 230 מ"ר, חדש לחלוטין.
ותק בבית: שנה.
אישי: שרון נולד בזיכרון יעקב וגדל בה ("כשעשיתי עבודת שורשים ביסודי, היו 4,100 תושבים במושבה, היום יש כמעט 30,000"). אחרי הצבא הוא היה בשליחות מטעם משרד החוץ בארגנטינה ובצרפת. כיום יש לו חברה שעוסקת ברילוקיישן. גלית נולדה בירושלים ובגיל 4 משפחתה עברה לצרפת. בגיל 13 חזרה ארצה לקריית אונו. זה כחמש שנים היא עובדת במשרד עורכי דין "ליפא מאיר ושות'" בתחום הליטיגציה. הם נפגשו בבניין במקום העבודה של גלית לפני שלוש שנים ונשואים כשנה.
למה בחרתם בבית בשדרות הרצל?
גלית: "קודם גרנו בתל אביב, אבל הרגשנו שהעיר קצת חונקת אותנו. דווקא אני רציתי שנעבור לזיכרון, במטרה להרחיב את המשפחה. זיכרון מקום יפה לגדל בו ילדים ויש לנו כאן גם תמיכה מהמשפחה של שרון. את הבית הזה מצאנו כשטיילנו באזור והתרשמנו מהחזית ששוחזרה. התחלנו לבדוק, ואז הבנו שנבנה כאן פרויקט חדש".
איך אתם חוגגים את יום העצמאות?
שרון: "שנינו צמחוניים, אז כשאנחנו נפגשים עם חברים ביום העצמאות, יש תמיד על האש 'משולב'. אני הפכתי לצמחוני דווקא בתקופת השליחות שלי בארגנטינה - הייתה לי חשיפת יתר לבשר. גלית נהייתה צמחונית בעקבותיי".
יש ליום העצמאות משמעות מיוחדת עבורכם?
שרון: "שנינו מאוד אוהבים את היום הזה ואני דואג תמיד להיות בארץ בשביל החג. זה יום שממלא את הנפש ונותן תחושה של גאווה על ההישגים של המדינה. ההזדמנות הזאת להזדהות עם המדינה שצומחת ומתפתחת חשובה לצעירים, שלא חוו את הקמת המדינה".
לדעתכם, החזון של הרצל הצליח?
גלית: "החזון של הרצל הצליח, אבל עלינו לשדרג אותו, ולא חסרות בעיות".
שרון: "יכולנו לגור בחו"ל וחשבנו לא מעט פעמים על מעבר לשם, אבל יש משהו שמחזיק אותנו כאן. לא הייתי קורא לזה 'ציונות' אלא 'ישראליות'".
משפחת לוי הרצל 40, רמת גן
"מה שחסר לי הוא הערכים הישנים"
הדיירים: אולה (61) ויוסי (67). נשואים 32 שנה. שני ילדים משותפים (בן 30 ובת 28), וליוסי שני ילדים מנישואים קודמים.
הדירה: 80 מ"ר, 4 חדרים.
ותק בדירה: 7 שנים.
אישי: אולה עבדה ברדיו ובטלוויזיה בתפקידי הפקה ותחקיר. היא הפסיקה לעבוד כדי להקדיש זמן לבת בעלת הצרכים המיוחדים. יוסי הוא רופא מומחה אף אוזן גרון ומנתח ראש וצוואר. שניהם נולדו ברמת גן וגדלו בה.
למה בחרתם בדירה בשדרות הרצל?
אולה: "במקום הזה עמד פעם הבית שבנו הסבים שלי, שושנה ויוסף איזנשטדט ארדון, הבית הראשון ברמת גן. סבא הקים את מפעל הסוללות הראשון בארץ - ראן (מה שבהמשך התמזג עם תדיר ונהפך לתדיראן). אני ביליתי בילדותי הרבה מאוד זמן בבית שלהם.
"לפני כשבע שנים הבניין הנוכחי נבנה על הקרקע של הבית הישן. אימא שלי, אסתרק'ה, הבת של שושנה ויוסף, גרה גם היא בבניין זה בקומה מעליי. היא הייתה מורה לריתמוסיקה מיתולוגית ברמת גן. ארבעה דורות גדלו על השיעורים שלה. אבי היה פרופסור סעדיה עמיאל, ממקימי תעשיית הגרעין בישראל".
איך אתם חוגגים את יום העצמאות?
יוסי: "בערב אנחנו יורדים לכיכר רמב"ם לראות את ההופעה והזיקוקים עם הבת; אני נהנה לראות את בתי שמחה מהחוויה הזו. אחר כך אנחנו אוהבים לראות תוכניות טלוויזיה ולהאזין לתוכניות רדיו שמזכירות את ישראל היפה".
לדעתכם, החזון של הרצל הצליח?
אולה: "כן. אני חושבת שמפעל הציונות הצליח ואנחנו צריכים לשאוף הלאה לשפר את הדברים הפחות טובים. בעיקר מה שחסר לי הוא הערכים הישנים, כאשר לאנשים היו מטרות אידיאליסטיות והיום המטרה העיקרית נהייתה צבירת כסף. הייתי רוצה שיהיו כאן יותר רגישות ואנושיות".
משפחת שלו הרצל 110, ירושלים
"מרגישים שליחות להישאר בעיר"
הדיירים: תומר (35), מאיה (32), הדס (שלוש וחצי) ויעל (שנה).
הדירה: בשכירות, 100 מ"ר, 4 חדרים.
ותק בדירה: שנה.
אישי: מאיה קלינאית תקשורת. נולדה בירושלים, עברה עם המשפחה לארצות הברית כתינוקת, וחזרה ארצה בגיל 12. תומר, מהנדס תוכנה, נולד בירושלים וגדל במעלה אדומים. נפגשו בשירות הצבאי ומאז הם ביחד, 13 שנה.
למה בחרתם בדירה בשדרות הרצל?
מאיה: "אנחנו בעצם גרים בשדרות הרצל ארבע שנים, אבל בדירה הנוכחית שנה. אנחנו אוהבים את השכונה - בית הכרם - שהיא שכונה עם אופי מגוון מבחינה דתית ויש כאן הרבה משפחות צעירות. הרכבת הקלה ממש צמודה לבית וזה מאוד נוח לנו".
תומר: "יש הגירה שלילית של חילוניים מירושלים, ואנחנו מרגישים סוג של שליחות להישאר בעיר כדי להיות הקול השפוי שלה".
איך אתם חוגגים את יום העצמאות?
מאיה: "בדרך כלל אנחנו חוגגים עם חברים קרובים ומשפחה, בבית של מישהו מתוך החבורה. אנחנו עושים על האש, כמו כולם. בערב העצמאות אנחנו אוהבים לראות את הטקס מהר הרצל בטלוויזיה ואת הזיקוקים בסוף הטקס מהחלון. כשהיינו ילדים, היינו יוצאים לרחובות במרכז העיר. היום אנחנו נשארים בבית".
יש ליום העצמאות משמעות מיוחדת עבורכם?
תומר: "אני מרגיש מאוד מחובר ליום הזה, הוא מרגש אותי. בעבר גרנו בארצות הברית כדי להיות יותר קרובים למשפחה של מאיה ותכננו לרדת מהארץ. היה לי שם משבר גדול - הרגשתי לא שייך למקום והבנתי שהשייכות שלי היא לשיח ולתרבות הישראליים. אחרי שנתיים חזרנו ארצה. חוץ מתחושת השייכות, החג מעורר בי הרגשה של תקווה - תקווה לשינוי, תקווה שהמקום הזה יהיה יותר סבלני ופחות אלים, ושהדת לא תכתיב את הנעשה בו".
לדעתכם, החזון של הרצל הצליח?
מאיה: "עובדה שחזרנו לגור בישראל כי הרגשנו שהיא הבית שלנו. אבל כמו בכל בית, גם כאן יש מקום לשיפור".
