"אושוויץ זה מקום טעון. כל יהודי ששומע את שמו מתכווץ מיד" - כך אמרת, נינט טייב, לגבי הסכמתך להופיע בפסטיבל רוק באושוויץ. אז לפני כל דבר אחר, אני חושב שאת ממעיטה בזוועה שהתרחשה במקום. זה לא רק "מקום טעון", זה המקום שבו נרצחו מיליוני בני אדם.
האדמה שעליה תוצב הבמה שעליה תופיעי, ספוגה בדם אנשים שהובלו כצאן לטבח רק בגלל היותם יהודים. ביניהם היו גם רוב בני משפחתי שלא השכילו לעלות לארץ לפני המלחמה, כפי שעשו הוריי. הסבים והסבתות והדודים והדודות שמעולם לא היו לי נשרפו במקום שבו את תפזזי ותשירי.
אני מבין מה זו קריירה, ואני מסכים איתך ש"לא כל יום אני (את) על פוסטר אחד עם אלטון ג'ון ולהקת קווין האגדית". זה באמת כבוד גדול, ובמיוחד גם כנראה צעד חשוב בקריירה. את גם לא מתכחשת להיותו של אושוויץ גיא הריגה. את מכירה ללא ספק את ההיסטוריה של העיר ושל השואה בכלל. ובכל זאת...
מקום המסמל את השואה
אבל נראה לי שאולי את לא מבינה את העניין ממש לעומק, הן העובדתי ובמיוחד הרגשי. אושוויץ היא סמל - לשואה, לאנטישמיות, להיותו של יהודי תת-אדם שאפשר ורצוי להשמידו. חשוב שתביני זאת. את הולכת להופיע במקום המסמל את כל אלה. שאלי את עצמך בבקשה, מה זה אומר עלייך? שאין בך רגישות? שלא אכפת לך? אני לא מאמין, אני בטוח שאכפת לך מאוד. אז מה? הקריירה והחשיפה חשובים יותר?
את נראית לי אישה חושבת, אז אל תעשי לעצמך חיים קלים. אל תנסי לחפש הסברים, והכי חשוב - אל תושפעי מהכותבים ברשת. האנשים שכותבים שם אינם חשובים, והדברים שהם כותבים חשובים בדרך-כלל עוד פחות. האזיני לעצמך, למצפון שלך. חשבי מה הופעה שלך עושה למיליונים שנשרפו שם. לצאצאיהם. לאלה שהצליחו להינצל. ולתדמית של אושוויץ בפרט, והשואה בכלל.
לאן את הולכת?
יש כאלה, נינט, המשבחים אותך כפורצת דרך. זה נכון - אבל הדרך לאן? לזילות זיכרון השואה? להתעלמות ממה שהתרחש במחנה שליד הבמה שעליה תופיעי? אם מישהו אומר לך שזה מעשה אמיץ, אל תקשיבי לו. כי את יודעת שזה מעשה לא אמיץ ולא פחדני - אלא אינטרסנטי-קרייריסטי.
לא מאוחר לבטל את הופעתך. אני יודע שזה קשה, אולי זה יפגע בקריירה, אבל זה יעצים אותך כאדם.
בקשה לתשובה
לבסוף, הייתי שמח מאוד לקבל ממך תשובה כנה לשאלה הבאה: אם קרובי משפחה וחברים שלך היו נספים במחנה ההוא, גם אז היית מופיעה שם?