דונלד טראמפ / צילום: רויטרס
בואו נעצום עיניים, נמלמל כמה פעמים את המילה "דונלד" ונניח שתי הנחות נועזות: שטראמפ יהיה מנהיג העולם החופשי הבא, ושהעולם החופשי ימשיך להתקיים, כלומר שלא תהיה מלחמה גרעינית עם קוריאה-הצפונית בחודשי כהונתו הראשונים. במצב היפותטי כזה, על-סמך המצע הרעוע שטראמפ פרסם בימי הקמפיין שלו, התשובה היא פחות או יותר כמו אחרי מלחמה גרעינית.
קשה להכחיש שהאיש עשה לביתו. הוא שווה בין 4.5 מיליארד ל-10 מיליארד דולר, תלוי את מי שואלים. השאלה היא, אם הוא יוכל להעשיר גם את אמריקה. באפריל הוא חזה בראיון ל"וושינגטון פוסט", ארמגדון כלכלי לארה"ב. כלומר, מיתון קשה, אבל הוסיף, "אני אוכל לתקן את זה, די מהר". לפי סקרים של CNBC וזוגבי, טראמפ מקבל ציון גבוה יותר מהמתחרה הדמוקרטית שלו, הילארי קלינטון, בנושאי כלכלה.
נבדוק את ההשלכות הכלכליות של עיקרי המצע שלו בכמה נושאים. הוא התחיל את דרכו הססגונית בקריאה ל"רפורמת הגירה". כלומר, הקמת גדר-הפרדה בין מקסיקו לארה"ב ולגירוש 11 מיליון מהגרים לא-חוקיים מארה"ב (כולל עצירת הגירת מוסלמים זניחה למדי).
אחר-כך באו הצעות לרפורמה מקיפה במערכת המס, החלפת "אובאמה-קייר" בביטוח בריאות תחרותי רחב, שינוי הסכמי הסחר בצפון אמריקה ובאגן הפאסיפי ומכסי יבוא של עד 35%. וכל זה תוך שמירה על גירעון סביר, צמיחה כלכלית ואי-נגיעה במדיקייר (הביטוח הרפואי לגמלאים) ובביטוח הלאומי, שני סעיפים תקציביים נכבדים מאוד.
אז מה יקרה אם טראמפ יהפוך לנשיא מספר 45 בארצות-הברית, שנולדה למעשה ב-1789 (עד אז היא הייתה קונפדרציה של מדינות כמעט עצמאיות).
שיטוטינו באינטרנט העלו את אתר סטריט.קום של ג'ים קריימר, שהוא משהו בין טראמפ לפרשן מחונן. האתר מצטט מכוני מחקר שערכו תחשיבים כלכליים מהימנים, בהנחה הנועזת שהקונגרס ייתן לטראמפ לעשות ככל העולה על רוחו.
מדיניות ההגירה: להערכת "פורום הפעולה האמריקאי", מכון מחקר ימני מוושינגטון, גירוש המהגרים הלא-חוקיים יעלה לממשל הפדרלי 400-600 מיליארד דולר. הוא יצמצם את כוח העבודה ב-11 מיליון עובדים (לא רק המהגרים), יפחית את התמ"ג האמריקאי ב-1.6 טריליון דולר (כעשירית מהתמ"ג השנתי), ויידרשו 20 שנה להשלים את המשימות (טראמפ אמר שהוא יבצע זאת בשנה וחצי).
"זה יפגע קשות במשק האמריקאי", אמר נשיא "הפורום" שהיה היועץ הכלכלי לג'ון מקיין המועמד הרפובליקני לנשיאות בבחירות של 2008 (שהפסיד לאובמה). "מהגרים הם מקור אדיר של חיוניות כלכלית". הפגיעה תהיה גם בצידי ההיצע והביקוש. מגזרים שתלויים מאוד בעבודה זולה, כמו חקלאות, ייהרסו, כולל התייקרות חדה של מזון.
מרכזים עירוניים רבים שתלויים במהגרים ייסגרו. דוגמה לכך היא העיירה פוסטוויל באיווה, שרשות ההגירה והמכס פשטה בה על בית-מטבחיים, שהעסיק 389 עובדים זרים לא-חוקיים ב-2008. הפשיטה גרמה לעזיבת 1,000 מהגרים, והרסה את הכלכלה המקומית.
בקיצור, מזל שרפורמת ההגירה של טראמפ לא ניתנת לביצוע, אבל אפשר לסמוך עליו שהוא ינסה ככל יכולתו. הרי זהו הרזון ד'אטרה, סיבת הקיום שלו.
מסים: לקצץ לכולם, ומה עם הגירעון? מדיניות המס של טראמפ, שהוא חשף כבר בספטמבר אשתקד, היא מפורטת ומגובשת. במהות, מדובר על קיצוץ מס לכולם - יחידים, חברות ועסקים. השורה התחתונה היא תקרת מס העסקים והחברות, 15%, כמעט כמו אירלנד (12%). יש רק בעיה אחת: הקיצוצים יפחיתו במידה אדירה את הכנסות האוצר הפדרלי, והגירעון ימריא בוודאות.
"מכון המסים", ארגון מחקר לא-מפלגתי, חישב שהקיצוצים של טראמפ יחתכו את המסים ב-12 טריליון דולר בעשר שנים. הם יובילו לצמיחה של 11% בתמ"ג, לשכר גבוה ב-6.5%, ולעוד 5.3 מיליון מקומות עבודה. אבל הכנסות האוצר יפחתו ב-10.14 טריליון דולר, גם אחרי הגידול במספר העובדים וברווחי החברות.
כלומר, קיצוצי המס ייצרו צמיחה כלכלית מהירה וכלכלה גדולה יותר, כל עוד מתעלמים מהגירעון הפדרלי ומהחוב הלאומי. טראמפ הבטיח לקצץ גם בהוצאות הממשל, אך לא פירט איך. הוא התחייב לשמור על הביטוח הלאומי ומדיקייר, שתי התוכניות היקרות ביותר בתקציב הפדרלי. מול גירעונות אדירים, הנושים יתחילו לדרוש ריביות גבוהות יותר על אג"ח האוצר, והשווקים יתמלאו חלחלה. משקיעים זרים יברחו משוקי ההון בארה"ב, כפי שהם ברחו מיוון. במצב כזה, גם הצמיחה המואצת תתנדף.
רפורמת הביטוח הרפואי: בשנת 2000 פרסם טראמפ את הספר "אמריקה שמגיעה לנו", שבו הילל ביטוח רפואי אוניברסלי, שהוא אידיאולוגיה מאוד לא-רפובליקנית. גם בקמפיין הנוכחי שלו טראמפ הבטיח "לדאוג לכולם". אבל במרץ השנה הוא פרסם תוכנית מאכזבת מבחינה זו, שקוראת לביטול אובאמה-קייר. כלומר, ביטול היכולת של חסרי ביטוח לרכוש ביטוח מסובסד, ומנגד לאפשר רכישת ביטוח בריאות במדינה אחרת ממדינת המגורים. סעיף יוצא דופן אחד יתיר לאזרחים לרכוש תרופות של יצרניות אמריקאיות בחו"ל.
"זה נראה לי כתערובת של רעיונות רפובליקניים בעיקר, בתוספת כמה הצעות מוזרות", אמר פרופסור למדיניות בריאות ולניהול מאוניברסיטת מינסוטה. "אני לא חושב שההצעות שלו מתבססות על ניתוח כלכלי, אלא על תיעוב פופוליסטי של חברות ביטוחי הבריאות".
בסוף פברואר, בעימות רפובליקני בטלוויזיה התמקד טראמפ בתוכנית ביטול הגבולות בין המדינות ברכישת ביטוחי בריאות. "זה יביא תחרות. במקום חברת ביטוח שתכסה את ניו-יורק או טקסס, יהיו הרבה חברות מתחרות. זה יהיה דבר נהדר". מומחים אומרים, שהתוספת המשוערת של המבוטחים כתוצאה מכך תהיה קטנה מדי, 7 מיליון מתוך כ-50 מיליון אמריקאים לא-מבוטחים.
הסכמי הסחר: טראמפ מגדיר את עצמו כאיש סחר חופשי, אבל הוא לא אוהב את ההסכמים שעליהם חתמה ארה"ב, כמו נאפט"א (ההסכם הצפון-אמריקאי) והשותפות הטראנס-פסיפית. הוא מבטיח לשאת ולתת עם הסכמים עדיפים לארה"ב. לכאורה, לטראמפ יש ניסיון עסקי שלא היה לנשיאי ארה"ב עד כה. הבעיה היא, שההשלכות עלולות להיות פחות מאידיאליות.
סין: סין היא אחד הנושאים האהובים עליו. טראמפ מציע לדון עם הסינים, ולשכנע אותם לא להנמיך באופן מלאכותי את המטבע שלהם. כשסין מפחתת את היואן, המוצרים שלה זולים יותר, אומרים אקדמאים. אבל המשרות שטראמפ רוצה להחזיר לארה"ב הן המשרות של אתמול, לא של העתיד.
אבל טראמפ בשלו. בנובמבר הוא פרסם את עיקרי רפורמת הסחר שלו עם סין. ראשית, הוא יכריז שהיא "מניפולטורית של מטבע". אחר-כך הוא יאלץ אותה לכבד חוקי קניין רוחני ו"לסיים את הסובסידיות הלא-חוקיות ליצוא, ואת תקני העבודה והסביבה הרופפים שלה". כך יוכלו היצרנים האמריקאים להתמודד איתה בדרך הוגנת.
רעיונות מקוריים נוספים הם מכס של 35% על מכוניות שמיוצרות במקסיקו. ייתכן שמהלך כזה יוסיף כמה משרות בדטרויט, אך סביר יותר שהוא ייקר את כלי-הרכב לצרכן האמריקאי.
לסיכום: מה שטוב לכותרות ולאיצטדיונים מלאי תומכים מריעים, עלול להפוך לתנודות פראיות בכלכלה העולמית ובשוקי ההון. למרבה המזל, חלק גדול מהסיסמאות של דונלד פשוט לא ישימות, אבל חוסר המזל הוא, שכוחן של מילים בעולם המודרני הוא אדיר בפני עצמו. האם הנשיא טראמפ יהפוך למנהיג שקול? לא היינו מהמרים על כך. האיש מסוכן מדי, עוד לפני קוריאה-הצפונית, רוסיה וסין, אבל לך תגיד את זה למעריציו. נכון, הילארי קלינטון לא מצטיירת כמנהיגה גדולה של העולם החופשי והכלכלי, אבל לכל הפחות היא צפויה. היינו מחזירים את טראמפ לתחום שבו יכולותיו אינן מוטלות בספק, הטחת עלבונות בנשים חפות מפשע, אבל הבוחר האמריקאי הוא חיה לא צפויה בעצמה.