בראיון שנתן באחרונה עולה חדש מארצות-הברית לאחד מכלי התקשורת, הוא נדרש לספר על התרשמותו מהתרבות הישראלית. העולה הנבוך מיהר לספר על ארוחות השישי העצומות של הישראלים. "כמה אתם אוכלים?!", הוא הביע תמיהה, "זה נראה כאילו כל ארוחת ליל שבת בישראל היא כמו ארוחת חג ההודיה". אם להיתלות בדבריו, אפשר להקביל את ההאבסה השבועית המקומית שלנו גם לאופן צריכת החדשות: אם כל ארוחת שבת מזכירה ארוחת חג, אז כל מהדורת סוף שבוע היא כמו משדר בחירות מרכזי.
בכירי העיתונאים והפרשנים, במיטב מחלוצותיהם, יושבים שכם לשכם סביב שולחנות ניאון, בטקס שנמשך כבר כמעט 20 שנה. כללי הטקס מוכרים וידועים - מתחילים בפרשנים וממשיכים לכתבות מגזין מעמיקות ומושקעות, המציירות "קווים לדמותה של החברה הישראלית", שנדמה שעם השנים הפכה לקצת יותר אוורירית וצבעונית.
בשלושת הערוצים משקיעים משאבים כלכליים ואנרגיה מרובה כדי לשמר את מגזיני השישי - "אולפן שישי" בחדשות 2, "שישי" בחדשות 10 ו"יומן" בערוץ 1. באחרונה הם התארכו לשעתיים תמימות, ומתחילים כבר ב-19:30. וכל זאת, אף שהנתונים מראים שמשהו נסדק במוסד הטלוויזיוני הוותיק.
נתוני הוועדה הישראלית למדרוג מראים זאת בבירור - פחות ופחות אנשים צופים בימי שישי בטלוויזיה. מאז ומעולם, באופן טבעי, ציבור דתי רחב לא היה חלק ממפת הצפייה בליל שבת. סך הצפייה בין 20:00 ל-21:30 עמד לפני שנתיים (בין מאי 2013 לסוף אפריל 2014) על כמעט 50% צפייה. היום, 2016, הוא ירד בירידה תלולה למעט יותר מ-45%. מדובר בירידה דרמטית יותר מזו של סך הצפייה בימי חול. רוב הישראלים - יהודים וערבים - לא צופים בטלוויזיה בליל שבת כלל.
לא רק דתיים בחוץ
אמנם הפריים-טיים של גופי השידור נפגע מהירידה, אך מהדורות החדשות נפגעו במיוחד. מהדורת "אולפן שישי" ירדה בתקופות שנמדדו מ-17.5% לפני שנתיים, ל-16% בשנה שעברה ול-14.9% לשנה שנמשכה מ-1 במאי 2015 ל-30 באפריל 2016. יש לציין כי מאז ראשית 2016 הנתונים האמירו ל-16.2%, אך הם עדיין נמוכים מימי השיא של 2013, ובשבועות האחרונים אף נרשם נתון נמוך מהממוצע.
בחצי השנה האחרונה ביצעו בחדשות 10 מהלך משמעותי משלהם, והעבירו את אילה חסון מערוץ 1 אליהם. הדבר הביא את מהדורת "שישי" לעלייה בנתונים בתקופה שנמדדה, מ-6.5% אשתקד ל-6.8% השנה. עם זאת, בשבועות האחרונים גם נקודת השיא שאליה הגיע המגזין סביב הגעתה של חסון התקזזה, והמהדורה - עם רצועת החדשות של חדשות 10 כולה - ירדה לנתון של פחות מ-6% צפייה. "יומן" של ערוץ 1 התרסק עם העזיבה של חסון, ועומד כיום על ממוצע צפייה של 4% בלבד.
אלה לא רק הדתיים שלא צופים, מסבירים לנו בוועדה למדרוג. בעוד שהאחוז היחסי של הצופים הדתיים נותר סטטי ואולי רושם עלייה קלה (כמובן שחרדים לא נכללים), בשנים האחרונות שבהן נערך שינוי בפאנל הצפייה בטלוויזיה - יש מגזר אחר שהולך וגדל ומגיע כמעט ל-40% מכלל הפאנל והוא אלה שמגדירים את עצמם "מסורתיים". המגזר הגדול והשקוף הזה אומר את דברו ומצטרף לחילונים גמורים, שמעדיפים לשבת בחיק משפחתם ולכבות את מקלט הטלוויזיה. בשל העובדה שהמיקוד של מגזיני השישי הוא לא חדשותי בהכרח, יש מי שמרגישים שהם אינם מפסידים דבר ואפשר להקליט או להשלים צפייה באינטרנט.
המגזר המסורתי - מי שנחשבים בעיני עצמם "מסורתיים כבדים" או "מסורתיים לייט" - הוא מגזר פלואידי בעל מאפיינים לא ברורים. "יש מהם מי שלא צופים או לא נוסעים בשבת", אומר מנכ"ל הוועדה למדרוג שמוליק שם טוב, "ויש מי שמספיק להם לשיר 'חד גדיא' בליל הסדר ועל כן מחשיבים את עצמם מסורתיים".
הקטר שמשך את החדשות
במשך השנים, הופנו כלפי הפאנלים של יום שישי כל החצים האפשריים. מתוך הרגשה כי שם נאמרים הדברים החשובים ביותר - כפי שהיה במהלך השנים - הרגישו אוכלוסיות רבות מודרות מזירת השיח המרכזית הזו. לא רק הדתיים בהגדרה - למעלה מרבע מהאוכלוסייה - גם הימנים והמזרחים, וכמובן הנשים. חסרונן של כל אוכלוסיות אלה בולט שם גם בימים אלה. ועדיין, למרות המחסור הגדול הזה, ונטישת הצופים שמשפיעה על הלוח הכללי של יום שישי - נדמה כי בגופי השידור מתקשים להיפרד מהפורמט הקבוע, ביום הקבוע. האם הסיבה היחידה שהערוצים המרכזיים נאחזים במגזינים המורחבים האלה, היא כי פשוט כך היה תמיד?
"כבר שנים אני חושבת ואומרת שאת היומן של יום שישי צריך להעביר מיום שישי ולשדר אותו בחמישי", מודה העורכת הבכירה טלי בן-עובדיה, אשר עד לראשית 2016 ערכה את מהדורת "שישי" של חדשות 10 עם טלי מורנו ואלון בן-דוד. "נדמה לי שאכן מדובר באיזושהי עשייה מכוח האינרציה. מאמץ כל-כך גדול מושקע כש-25% מהאוכלוסייה לא קיימת בסך הצפייה, וגם חשבתי תמיד שזו דרך לבדל את עצמך מהמתחרים שלך. זה לא הצעה שעברה באף אחד מהשלבים שבהם הצעתי אותה".
- למה לדעתך מתעקשים על המהדורה הזו כל-כך?
"יש כוח מאוד גדול למסורת, וכמו שהעיתון לא מסכם את השבוע שלו ביום חמישי ואפילו אתרי האינטרנט לא עושים את זה, אז כך זה עדיין חלק מהעניין הזה של לא להזיז את היומן המורחב מיום שישי. לאור המאמץ הכל-כך גדול שמושקע בזה, התפיסה שלי אומרת שהמתחרה של מהדורת המגזין הוא לא המתחרה מהערוץ האחר - אלא ארוחת הערב המשפחתית ואולי הגיע הזמן לתת לה את המקום הראוי לה, לשדר מבזק חדשות קצר ואת המגזין המורחב לשדר ביום חמישי".
המפיק רם לנדס, היום "קודה תקשורת", נחשב לאבי הפורמט המודרני שעלה לראשונה ב-1997. "כשחזרתי לחדשות 2 מ'ידיעות אחרונות', הציע לי שלום קיטל (המנכ"ל דאז - ל"א) לבחור - לערוך את 'המהדורה המרכזית' או את 'אולפן שישי'. בחרתי מיד ב'אולפן שישי'. אמרתי לו שאם נייצר פורמט טוב יותר בימי שישי, אז הציבור ירגיש את העומק הפרשני שיש לחברה והדבר ישפיע גם על הצפייה במהדורה בימי החול. הרייטינג עלה אז מ-7% בימי שישי ל-15% וללמעלה מ-20% בימי חול. גם הרייטינג של המהדורה עלה - זה היה הקטר שמשך קדימה את כל חברת החדשות".
- אתה נחשב למפתח הפורמט של "אולפן שישי" כפי שהוא עד היום, פחות או יותר, ואשר על פיו המהדורות בערוצים האחרים מעוצבות עד היום. מה היה הרעיון מאחורי פאנל הפרשנים?
"זו הייתה תקופה של מבוכה רבה, של כאוס ורגישות ביטחונית, והרי כל החדשות הן עניין של אשליה של היררכיה וסדר. וזה מה שעשינו פה - עשינו מוצר שייתן תחושה של סדר והרגעה".
לנדס ואנשי חברת החדשות עיצבו את המהדורה המרכזית של יום שישי, כמקום שאליו יכול להגיע הצופה אחרי שבוע רווי התרחשויות שרדפו אחת אחרי השנייה, לנשום עמוק ולהתרווח. להבין שהכל בסדר, וגם מחר תזרח השמש. "רצינו להבהיר לצופים - זו המציאות, זה הסדר, זה מה שבאמת חשוב וזה מה שלא. אנחנו פיתחנו את מה שהיום נראה בנאלי כדי לתת לאנשים את התחושה שהחיים נמשכים. זה היה מכוון, כי זה היה צורך אמיתי של הצופה".
לדבריו, פאנל הפרשנים הומצא בין היתר על מנת לאוורר ולקטוע את הדיווחים מהפיגועים. לאפשר מבט על הדברים, מבלי לשלוח כתב להיות בשטח. "אז השיחה הזו בין הפרשנים הייתה מתוכננת על השניות. ידענו בדיוק מה כל אחד עמד להגיד, וזמנו היה קצוב. לפאנל הזה הייתה מטרה מובנית עם תמה, והיינו מחליטים מראש מה יגיש כל פרשן. בעיניי הפורמט הזה נסוג. היום אנחנו רואים חבר'ה יושבים ומקשקשים ביניהם במעין פרלמנט שישי. זה הופך את לוויכוח בסגנון 'פופוליטיקה'. אם אני לוקח את הרעיון מאז ומשליך אותו להיום והאם זה אחד לאחד - אני לא בטוח".
"הפאנל הוא לב הכוח"
"כבר שנים שיש דיונים על מה לעשות עם הפורמט של יום שישי", מודה בכיר בחדשות בטלוויזיה. "אין מה לעשות - הקשב ביום שישי הוא שונה".
- מה זאת אומרת "הקשב שונה"?
"ביום שישי אין כמעט חדשות שוטפות, אנחנו מגיעים ומסכמים את השבוע בעבור הצופים, שבמשך היום צרכו פחות חדשות. אפשר לדבר על תהליכים ארוכים, מבט על, ניתוח לעומק ומגוון דעות ורעיונות. זו תוכנית חשובה כי לפעמים היא הרבה יותר משפיעה ממהדורה רגילה - ברמת התגובות, ברמת ההשפעה על מקבלי ההחלטות. הם אלה שיושבים וצופים בטלוויזיה. אין מהדורות שיכולות לשבת ולהתייחס אליהם במשך דקות ארוכות. אנחנו יודעים שיש קצת פחות קהל - ועדיין הצפייה יותר משפחתית וזה חשוב".
לדברי אותו בכיר, "בכל עונה ישנן הערכות מחדש ושאלות של מה עושים ברצועה הזו והיו ימים שאמרו אולי צריך להוריד את הפאנל לחלוטין. בסוף אתה שואל את עצמך, אז בשביל התכנסנו? והתשובה היא שהפאנל הוא לב הכוח, הוא המגרש המרכזי".
גם בכיר נוסף באחד מגופי החדשות מודה שמדובר בשאלה שלא יורדת מהפרק. "זו נוסחה קשה לפיצוח", הוא אומר, "ואי-אפשר להביא את כל האוכלוסיות. יש לכך חסרונות בשל העלייה במשפחות המסורתיות בישראל, אבל צריך לזכור שיש אנשים שלא נחשפים בימי החול לחדשות אבל כן נמצאים בימי שישי - אנשים שעובדים עד שעות מאוחרות במהלך השבוע".
לדבריו, "חשוב לזכור שבטלוויזיה עובדים ברצועות - כשרצועת שמונה לא קיימת בשישי, זה משפיע גם הרצועה בימים א'-ה'. ואם כבר ביום שישי, אז מהדורת סוף שבוע חייבת להיות מגזינית ומעמיקה. אי-אפשר לשחק על פני 5 ימים בשבוע בלבד, אם אתה רוצה שהרצועה תהיה חזקה".
"הפאנל של מהדורת יום שישי בערב הוא כבר מזמן לא הפאנל המרכזי ולא החשוב ביותר", אומר עיתונאי טלוויזיה דתי. "חלפו הימים שכל המדינה צפתה ב'סיבה למסיבה' וברבקה מיכאלי. לא נאמרים שם דברים מטלטלים כבעבר, ולעתים נדמה שהיחידים שנותנים לדברים שם תוקף הם דווקא הדתיים עצמם, שרוצים לדעת מה אמנון אברמוביץ' או אחרים אמרו עליהם שם. אם הדתיים לא היו מוחים, הפאנל הזה היה מאבד את כל כוחו".
לדבריו, האמירה כי האנשים במוקדי הכוח צופים בתוכנית, גם היא מאבדת מערכה. "הפאנל הולך ומאבד מכוחו, במיוחד בזמן שהמערכת הפוליטית כל-כך מסורתית - אתה רואה שגם חברי כנסת כמו רחל עזריה ורוויטל סוויד שומרים שבת, ויש הרבה כיפות שקופות בליכוד, זה חשוב ואומר משהו. אבל זה לא רק הם שלא צופים, איך יכול להתקיים היום דיון פוליטי בלי עמית סגל? ברור שבזמן 'אולפן שישי', 'שישי' או 'יומן', הפריים-טיים שלנו הוא הקידוש".
"כבר לא פיתוי ברייטינג"
הדרת הציבור שומר השבת מהפאנל באה לידי ביטוי יותר בשנים האחרונות, גם בשל הנוכחות הגדלה של עיתונאים דתיים משמעותיים בחברות החדשות המרכזיות. אף שהסיקורים שלהם תופסים במהלך השבוע חלק מרכזי בחדשות, הם לא יישבו באולפן בסופו. כך פיגורות מרכזיות כמו ברוך קרא, רועי שרון, צביקה יחזקאלי ועקיבא נוביק (חדשות 10) או סיון רהב מאיר, עמית סגל, יאיר שרקי ועופר חדד (חדשות 2), נעדרות מדיונים מרכזיים בעוד שחברת החדשות שלהם מנפנפת בפלורליזם.
חלקם גם מסרבים להצטלם לפאנל לפני כניסת השבת והמחמירים אף לא מוכנים לצלם כתבות למהדורה. "אורי אורבך ניהל בזמנו מאבקים שדתיים לא יסכימו ל'שקר' הזה של 'צולם ביום חול'", אומר עיתונאי דתי. "הוא לא הסכים אפילו לתת סינק שישודר בשבת, וזה השפיע על הרבה אנשים. אבל אם לומר את האמת, היום זה כבר לא פיתוי ברייטינג ואי הנוכחות שם לא מתסכלת, ולכן גם אין התלבטות בין היצר הטוב ליצר הרע. הגיע הזמן להכריז על מותה של המהדורה הזאת".
לא רק העיתונאים הדתיים רוצים להישאר בבית. הגיוס הכללי של המהדורות עם התגברות התחרות הביאה לכך שגם עיתונאים חילונים שמגיעים מדי פעם, מתחילים לעקם אפם לנוכח הדרישה מהם להגיע גם ביום שישי לעבודה. אפילו אילה חסון, המגישה המרכזית של "שישי" משתעשעת ברעיון שלא לעבוד ביום שישי. "להגיד שאם זה לא היה בחמישי לא הייתי מאושרת? זה היה נהדר", היא אומרת בחיוך.
- אז אולי אתם עושים טעות שאתם ביום שישי?
"אני לא מסכימה. אנחנו באופן חד-משמעי מפסידים את הנתח של הצופים הדתיים וזה בהחלט מאוד חבל, ונכון שאסור אף פעם שתהיה חשיבה מקובעת ואוטומטית ואפשר לשקול מחדש. כך או אחרת מגזיני השישי נותרו מבודלים ויוקרתיים ויש להם קהל צופים אדוק וסקרן - שילוב של אקטואליה וכתובת מגזין מעמיקות. אני יכולה לשפוט את הדברים על סמך מידע שפרסמתי במהדורה והפידבקים שהוא זכה לו. אני מסתובבת בארץ - מהדרום ועד הצפון, ואני מקבלת הרבה תגובות והתייחסויות. יש מי שמתפללים, מי שמקליטים ויש מי שמקדימים את ארוחות השישי כדי להיות אתנו. בסופו של דבר זו בחירת הצופים, וכל אחד שינהג כפי שמתאים לו".
