קידוח לוויתן אסדה / צלם: אלבטרוס, צילומי אוויר
"כולי תקווה שפיתוח 'לוויתן' שהחל בינואר האחרון יימשך כעת בהתאם ללוחות הזמנים המקוריים שנקבעו במתווה" - כך מסר שלשום (ד') שר האנרגיה, יובל שטייניץ, לאחר שצוות המשא-ומתן הממשלתי הגיע להסכם פשרה עם חברות הגז ביחס לסעיף היציבות. זאת, חודשיים בלבד לאחר שנפסל על-ידי בג"ץ. על רקע ההסכם, נסחרו אתמול (ה') מניות הגז בעליות חדות, ובראשן מניית רציו שזינקה ב-8%, דלק קידוחים שעלתה בכ-5% ואבנר בכ-6%.
סעיף היציבות אכן רוכך ועודן, הוא אינו כובל את ידיה של הממשלות הבאות ולא מונע הצעות חוק פרטיות שמבקשות לערוך שינויים במשק הגז, אך כלל לא בטוח שזו הבעיה. על-מנת שלוויתן יעמוד בלוחות הזמנים שנקבעו לו, סוף 2019, על-מנת שניתן יהיה לפתח את "כריש" ו"תנין" ולהרחיב את מאגר "תמר", ועל-מנת שחברות אנרגיה בינלאומיות נוספות יגיעו לכאן - יש למצוא קודם לקוחות שניתן יהיה למכור להן את הגז. בלעדיהם, אי-אפשר להצדיק את השקעות העתק שנדרשות בפיתוח המאגרים
הבעיה היא שאלה לא קיימים בינתיים. הביקוש במשק המקומי הישראלי לא מצדיק את פיתוח לוויתן, הרשות הפלסטינית ביטלה את הסכם הגז היחיד שעליו חתמה השותפות, המשק הירדני צורך כמויות נמוכות מאוד של גז (שאותו הוא רוכש בינתיים מחברת "של"), והחוזה הענק עם מצרים, ובכן, מאז ש"של" רכשה את BG, הסיכויים של השותפות למכור גז למתקן ההנזלה שם פחתו משמעותית. "של", נזכיר, פועלת במדינות ערב וקשה להאמין שתסכים לממן עלות של 2 מיליארד דולר עבור צינור מישראל למתקן. טורקיה היא אכן אופציה, אך עוד רחוקה; ואירופה תהיה מוכנה לרכוש את הגז במחיר שהשותפות לא יסכימו למכור אותו.
מומחה גז בינלאומי שהשתתף החודש בכנס הגז והנפט הבינלאומי "פליים" באמסטרדם, אמר היום ל"גלובס" כי אירופה מחפשת אלטרנטיבה לגז הרוסי ומעוניינת לגוון את מקורות האספקה שלה, אך היא תהיה מוכנה לשלם על הגז הישראלי לא יותר מ-3.5 דולר. על-פי החישובים שלו, על-מנת שהגז יגיע לאירופה ב-3.5 דולר, צריכה שותפות לוויתן למכור אותו בפי הבאר בחינם.
ויש גם את תמר, שהממשלה אפשרה לו, על-פי המתווה, לייצא גז עוד לפני שמאגר לוויתן מפותח. בממשלה קיוו כי היצוא המוקדם יאפשר לשותפות להרחיב את המאגר, וכך גם להגדיל את קיבולת אספקת הגז לישראל. ואולם, לפי שעה נדמה כי התלהבותה של החברה הספרדית יוניון פנוסה, שמחזיקה במתקן ההנזלה במצרים וכבר חתמה על מזכר כוונות ליבוא גז מתמר, הצטננה. השותפה של יוניון במתקן, חברת ENI האיטלקית, מצאה בינתיים את מאגר הגז הענק "זור", ומקווה להתחיל להפיק ממנו גז החל מסוף השנה הבאה. ייתכן כי חלק ממנו יגיע למתקן ההנזלה בבעלותן.
ובנוגע למשיכת חברות גז בינלאומיות חדשות - מסעותיו של שטייניץ מסביב לעולם במטרה למשוך אותן לישראל, לא יעזרו במאומה אם ישראל לא תפתח את הים שלה לחיפושי גז ונפט. 4 שנים עברו מאז סגרה ישראל את המים הכלכליים שלה לחיפושים, כך שגם אם הייתה חברה שהייתה מאוד מעוניינת להגיע לפה, היא לא הייתה יכולה.
ובמילים אחרות, סעיף היציבות - עדין, חלקי ומעודן ככל שיהיה - לא הוא זה שיצליח למצוא לקוחות או למשוך חברות. אם כבר, הוא יעשה את ההפך. בסעיף היציבות המקורי, נזכיר, התחייבה הממשלה שלא לערוך שינויים מהותיים במשק הגז בכל מה שקשור למיסוי, בעלות על מאגרים ויצוא. בסעיף המעודן אין התחייבות כזאת, אך יש הבטחה "לשקול בחיוב" אם לפצות בדרך כלשהי את חברות הגז במקרה של אובדן רווחים.
אך הפיצוי לא יבטיח ללקוחות במדינות השכנות כי חוקי המשחק לא ישתנו בדרך. לקוחות בשוקי היצוא רוצים מחויבות לרכישת גז ל-15 שנה לפחות, אחרת הן יפנו לקטאר, אוסטרליה, ארה"ב או מזרח אפריקה - שם התגלו מאגרי גז שרק מחפשים לקוחות. תפקידה של הממשלה, כעת מש"הגנה" על הציבור ושינתה את פסקת היציבות, הוא לדאוג כי הציבור ייהנה מהגז. בין אם באמצעות הגדלת הסובסידיות למפעלים על-מנת שיתחברו לגז, הבטחת כיסוי תעריפי לחברת החשמל על-מנת שתפעל יותר על גז ופחות על פחם זול, הטמעת גז טבעי בתחבורה ועידוד יזמים פרטיים להקים תחנות כוח מופעלות על גז. בדברים הללו יימדד ההישג שלה.