ליכט. זוכה להערכה רבה / צילום: שלומי יוסף
המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (כלכלי-פיסקלי), עו"ד אבי ליכט, עתיד להחליף בקרוב את הטייטל הכלכלי-פיסיקלי ולהפוך למשנה ליועץ המשפטי לענייני "ניהול ותפקידים מיוחדים". ממשנה שאחראי על תחום מסוים, משמעותי ודרמטי למשק ככל שיהיה, מקבל ליכט לידיו תפקיד של מנהל, והלכה למעשה הופך למספר 2 של היועץ המשפטי לממשלה. זאת, לאחר שהממשלה אישרה הבוקר (א') את מינויו לתפקיד החדש.
מדובר במשרת "משנה" חדשה לחלוטין. הגם שבבקשת משרד המשפטים לאשר את המינוי הובהר כי מדובר במעבר רוחבי - בין שני תפקידים באותה יחידה ממשלתית בעלי "זהות מהותית" לכאורה - בשונה מיתר משרות ה"משנים" ליועץ המשפטי לממשלה, התפקיד החדש יקנה לליכט סמכויות ניהול נרחבות במשרד. בין היתר, ליכט יהיה אחראי על תחום הניהול של מחלקת ייעוץ וחקיקה, יוביל תהליכי ארגון ניהול ובקרה, יהיה אחראי על ארגונה הפנימי של המחלקה ויהיה אחראי מינהלית ומקצועית על כלל יחידות המטה של המחלקה.
ליכט, הנחשב לאחד ה"משנים" המוערכים ביותר ליועמ"ש, ולאחרונה אף התמודד בעצמו מול אביחי מנדלבליט על תפקיד היועמ"ש, מכהן בתפקידו כמשנה לעניינים כלכליים פיסקליים מאז 2009, ובקרוב עתיד לסיים את הקדנציה שלו, בהתאם להחלטת ממשלה הקובעת כי כל משנה ליועמ"ש יכהן בתפקידו תקופת כהונה אחת בת שמונה שנים בלבד. בנסיבות אלו, העברתו של ליכט לתפקיד החדש מנעה את עזיבתו את המערכת. "בתוך המערכת מאוד מעריכים את ליכט ומאמינים ביכולת שלו להוביל שינויים ניהוליים", אומר גורם במשרד המשפטים. התפקיד החדש מהווה גם קרש קפיצה משמעותי לכיסא היועמ"ש עצמו, ולא מן הנמנע כי נראה את ליכט מתמודד שוב לתפקיד בתום הקדנציה של היועמ"ש מנדלבליט.
חשיבות לניסיון
בדברי ההסבר לבקשה לאישור מינויו של ליכט לתפקיד, צוין, כי המשרה מתאפיינת ב"תכנון ובקרה, אחריות על ארגונה הפנימי של המחלקה וייצוגה מול הנהלת המשרד, ואחריות מקצועית ומינהלית על עבודות המטה של המחלקה", וכי ליכט יהיה אחראי "להוביל ולהנהיג מהלכים ארגוניים ורפורמות ניהוליות מקיפות בעבודת המחלקה".
דברי ההסבר כוללים גם הבהרה באשר לשאלה מדוע מבקש משרד המשפטים לנייד דווקא את ליכט לתפקיד ולא פותח את המשרה למכרז (לפי החלטת ממשלה המשרה פטורה ממכרז) או להצעות מחוץ למערך הייעוץ המשפטי. "בנסיבות אלה, שבהן מחד גיסא מדובר במשרה חדשה שעוד נדרש ליצוק אליה תוכן, ומאידך גיסא היועמ"ש נכנס לתפקידו רק באחרונה - קיימת חשיבות לאיוש המשרה בדחיפות על-ידי מועמד בעל ניסיון רב במחלקת ייעוץ וחקיקה, שמכיר את המחלקה על בוריה ויוכל לקדם את המהלכים הנדרשים באופן מיידי. דהיינו, מבין המשנים המכהנים. כמו-כן, מהלכים מסוג זה דורשים מטבעם צירוף של יתר ה'משנים' ליועמ"ש ועובדי המחלקה, ולצורך זה על המועמד להיות כזה שעובדי המחלקה ומנהליה רוחשים לו אמון", צוין בדברי ההסבר.
במקביל, היועצת המשפטית למשרד המשפטים, עו"ד לאה רקובר, אישרה כי אין צורך לפתוח את המשרה לוועדת איתור - היינו להוציאה למכרז. כמו-כן היא ציינה בחוות דעת שצורפה לבקשת אישור המינוי, כי לא נמצאה מניעה משפטית לאשר את מינויו של ליכט לתפקיד, מאחר שהמינוי נחשב להעברה רוחבית למשרה הזהה ברמתה למשרה אותה הוא מאייש. ואולם, כאמור, הגם שמבחינה מערכתית טכנית אולי מדובר במשרה זהה, בפועל ליכט מקבל לידיו סמכויות ניהוליות שלא היו לו עד כה, והופך ל"מספר 2" במערכת בשל כך. גורמים במשרד המשפטים מציינים כי ליכט זכה בכך ביושר.
ההערכה של הגורמים השונים כלפי ליכט נבנתה על רקע עמדותיו ומעורבותו בשנים האחרונות כבורג מרכזי בנושאים מרכזיים שהעסיקו את המשק ואת הציבור, ובהם סוגיית מתווה הגז, ועדת ששינסקי שעסקה במיסוי והתמלוגים שתשלם חברת כיל, רפרומת חדלות הפירעון שמובילה שרת המשפטים איילת שקד, הגבלת שכר הבכירים ועוד.
עוד התפרסמו דעותיו של ליכט בנוגע לכוונה להדיח את יו"ר רשות החשמל אורית פרקש-הכהן - שם הביע התנגדות נחרצת למהלך. ליכט אף היה מעורב בתהליך הקמת תאגיד השידור הציבורי החדש, דחיית סגירתו של ערוץ 10 בחצי שנה ולמעשה הצלתו, וכן נתן חוות דעתו על הצורך להכפיף את ערוץ i24NEWS לכללי הרגולציה.
ליכט, פקיד ציבורי כריזמטי, רהוט, המשדר יושרה ונכון לעבוד קשה, נתפס בעיני הסובבים אותו כבעל עמדות עצמאיות, אך גם ככזה הנותן גיבוי לממשלה, כמי שנותנת את המילה האחרונה. השילוב הזה של הכרה בסמכויותיהם של מקבלי ההחלטות, והענקת כלים לגורמים המחליטים להתמודד עם המכשולים המשפטיים, אך תוך הבהרת עמדותיו המשפטיות, אף אם הן מנוגדות - הוליד את ההערכה הרבה לה זוכה ליכט. לדברי הסובבים אותו, הוא לא מעורר אנטגוניזם ונמנע מעימותים, למרות שאינו מהסס לומר את עמדותיו.
ליכט נתפס גם ככזה שהאינטרסים הציבוריים נמצאים לנגד עיניו, והנושאים אותם הוביל או קידם שיקפו עמדה זו. לאחרונה, כאמור, היה מעורב בניסוח אחת הרפורמות המשמעותיות שמקדמת שרת המשפטים שקד - "חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי" - במסגרתה ניתן דגש חזק יותר לשיקומו של מי שנקלע לחובות. ליכט שהוביל את העבודה על החוק החדש, אמר במסיבת עיתונאים בה הוצג החוק, כי אחת המטרות המרכזיות של החוק היא לאפשר שיקום של מי שנקלע לחובות - כך שכשאדם נקלע לתהליך של פשיטת רגל, הוא יידע איך ומתי הוא יוצא ממנו. נושא נוסף שהדגיש ליכט הוא הצדק החלוקתי של החובות. "היום, הנושים הראשונים שמקבלם את התשלומים הם הבנקים והמדינה. הרפורמה נותנת עדיפות גם לנושים הקטנים, כמו ספקים של החברה שנקלעה לחובות, ולא רק של הנושים החזקים", הסביר ליכט. "האתגר הגדול שלקחנו על עצמנו הוא לעשות חוק פשוט שכל אחד יכול לקרוא ולהבין. לשדר ודאות לשוק ולהרגיע. המטרה היא ליצור מגרש משחקים אחד עם כללי משחק ברורים".
נושאים נוספים בהם עסק ליכט לאחרונה הם תיקון 19 ותיקון 20 לחוק החברות - העוסקים בהסדרי חוב ובהסדרת שכר הבכירים. ליכט הבהיר מספר פעמים כי הסקטור העסקי הביא את ההגבלות שהוכנסו לחוק על עצמו, בשל האופן שבו הוא התנהל בעשור האחרון. לגישת ליכט, על הרגולטורים לפעול באופן אגרסיבי, כדי לייצר לסקטור העסקי את כללי המשחק ההוגנים ואת "גבולות הגזרה".באשר למוסדיים הבהיר, כי קיימת "התפכחות מתפקידם של המוסדיים כמגינים על אינטרס הציבור, וזו מובילה לפתרונות יותר דרמטיים ויותר דרקוניים מבחינת חקיקה. במקום אמצעים פנימיים, המחוקק עובר לפתרונות מבניים, המגבילים את שיקול הדעת. השינוי הזה עדיין לא הופנם בשוק ההון ובקרב המוסדיים".
מתווה גז במחלוקת
באשר למעורבותו של יכט בנושא מתווה הגז - זו הולידה ביקורת עליו, לאחר שנטען לכאורה כי למרות שפרסם בעבר נייר עמדה המזהיר מפני כוחו של מונופול הגז להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות הממשלתיים, הגן על המתווה בהמשך הדרך. בשלהי 2015, התייצב ליכט בוועדת הכלכלה של הכנסת, בהופעה פומבית ראשונה, והגן על החלטתו לתמוך באישור מתווה הגז ובהפעלה התקדימית של סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים, המסמיך את שר הכלכלה לחתום על המתווה במקום הממונה על ההגבלים העסקיים. "יש סיכון משפטי משמעותי בכך שמתווה הגז לא יתקדם, וצריך לקחת אותו בחשבון לאור ההתנהלות של הממשלה מול חברות הגז", אמר ליכט בוועדה. המשנה ליועמ"ש הזהיר כי המדינה תימצא בסיטואציה משפטית עוד יותר קשה מול חברות הגז, אם תבקש בעתיד לסטות מהמתווה לאחר שכבר אושר וטען: "כשמשקללים את כל הסיכונים, הבחירה באפשרות לקיים את המתווה היתרונות שלה עולים על החסרונות שלה".
במהלך הופעתו בכנסת, התנהלו חילופי דברים בין ליכט לח"כ שלי יחימוביץ' (המחנה הציוני) שתקפה את הצוות על כך שנציגי המשרדים המתנגדים למתווה הגז לא היו חברים בו. "מדוע אורית פרקש (יו"ר רשות החשמל - א'ל"ו) לא הייתה חברה בצוות?", שאלה יחימוביץ. "איפה המשרד להגנת הסביבה? איפה הממונה על ההגבלים העסקיים? איפה המל"ל? איזה מן ועדת רגולטורים זו?". ליכט מצדו השיב: "יש פה מן תחושה שאם יושבים עשרה אנשים, ושניים לא הסכימו - אז השניים הם בהגדרה צודקים. אני לא מסכים שבכל סיטואציה וסיטואציה צריך שכולם יישבו סביב השולחן. ידענו כל הזמן מה חושבת אורית פרקש ומה חושב הממונה על ההגבלים דיויד גילה", ענה.
הסוף של מתווה הגז הקודם ידוע, כאשר בג"ץ דחה אותו ושלח את הממשלה למקצה שיפורים. בימים האחרונים השלים ליכט את נוסח המתווה החדש, שעלה היום להצבעה בישיבת הממשלה, זמן קצר לאחר שעלה לדיון אישור מינויו של ליכט לתפקיד הניהולי החדש.
מעורבות ברפורמות
ליכט ישלים בקרוב, שבע שנים בתפקידו כמשנה ליועמ"ש לעניינים כלכליים-פיסקליים. קודם לכן, כיהן ליכט כסגן בכיר לפרקליט המדינה במחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, וייצג את המדינה בעתירות לבג"ץ, ובין היתר בעתירה בנושא גדר ההפרדה, במסגרתה דחה ביהמ"ש את מסקנות חוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי בהאג; בבג"ץ שדן בחוקתיות של "חוק טל"; ובבג"ץ בקשר להחלטה לא להעמיד לדין פלילי את רה"מ לשעבר, אריאל שרון, ואת בנו גלעד שרון בעבירות של לקיחת שוחד.
במסגרת תפקידו כמשנה ליועמ"ש היה ליכט חבר בשורה של ועדות שעסקו ברפורמות בכלכלה בישראל, ובין היתר היה חבר בוועדת ששינסקי הראשונה והשנייה, ובמסגרת זו כתב חוות דעת שביססה את זכות הציבור במשאבי טבע; היה יועץ משפטי של ועדת טרכטנברג; ושימש כחבר בוועדה להגברת התחרותיות במשק (ועדת הריכוזיות), שבעקבותיה נוסח "חוק הריכוזיות".
עו"ד אבי ליכט
אישי: נולד בעפולה, מתגורר בירושלים. נשוי לד"ר תמר ליכט ואב לשלושה
תפקיד: משנה ליועץ המשפטי לממשלה (כלכלי-פיסקלי)
מינוי לתפקיד חדש: משנה ליועץ המשפטי לממשלה (ניהול ותפקידים מיוחדים)
השכלה: תואר ראשון במשפטים מהאונ' העברית ותואר שני במשפטים מאונ' ניו-יורק
מסלול מקצועי: התמחה אצל השופט תיאודור אור בבית המשפט העליון, ואצל עו"ד (כיום השופט) עוזי פוגלמן. לאחר לימודי התואר השני, עבד כסגן בכיר לפרקליט המדינה וב-2009 נבחר לתפקיד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (כלכלי-פיסקלי)
מהלכים מרכזיים בהם היה מעורב: חקיקת "חוק הריכוזיות" (החוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות); ההחלטות למיסוי והגדלת תמלוגי הגז במסגרת ועדות ששינסקי הראשונה והשנייה; מתווה הגז; החקירה להגבלת שכר הבכירים, רפורמת חדלות פירעון של השרה איילת שקד ועוד