מחנות צה"ל ומתקני תעשיות הצבא הם ההבטחה הכי גדולה לזמינות היצע של קרקעות לבנייה בשנים הקרובות, במיוחד באזור המרכז. בקרוב הם יתפנו, לטובת בנייתן של עשרות אלפי יחידות דיור. רק שבפועל, פינוי אותם בסיסים ומתקנים מייצרים לא רק אתגרים תחבורתיים (ראו למשל את התנגדותו העזה של ראש עיריית פתח תקווה לבנייה במקום מחנה סירקין) ותכנוניים שונים, אלא גם אתגר בדמות קרקעות מזוהמות שצריך לנקות לפני שמישהו יוכל לגור שם. בניגוד לאוויר, קרקע היא משאב שמתחדש לאט. זיהום עשוי להתגלות רק שנים לאחר שהצטבר על ומתחת לקרקע.
כל מי שהיה אי פעם בבסיס צבאי יכול לנחש לבד מהם גורמי הזיהום העיקריים בו, אבל הרשימה הרשמית מבהילה למדי: "ניסויי ירי, מטווחים ושטחי אש, טיפול בציוד הנדסי כבד וקל, מצבריות ומסגריות, סדנאות טיפול ברכב, מתקני ומשטחי תדלוק, תחנות תדלוק, אחסון ושימוש בחומרים דליקים, נפיצים, עמדות שמן וסולר, אחסון וניקוי כלי נשק ואופטיקה, אחסון מכלי דלק עיליים (בעיקר סולר ובנזין), דוודים ותחנות אנרגיה לחימום/קירור, מפרידי שמנים בחדרי האוכל ומכבסות ניקוי יבש", כך על פי דו"ח שחיברה חברת LDD עבור המשרד להגנת הסביבה.
זאת ועוד, תשתיות הבסיסים, אשר חלקם נבנו בימי המנדט הבריטי, כוללות מבנים, סככות ותשתיות אינסטלציה העשויים אסבסט. ואם לא די בכל אלה, על פי נתוני הצבא שהועברו לידי המשרד להגנת הסביבה כיום ישנם כ-176 בסיסי צה"ל אשר אינם מחוברים למערכות ביוב. "פתרונות הביוב בבסיסי צה"ל כוללים בין השאר הזרמה על פני שטח ולוואדיות, חיבור לביוב עירוני או מקומי, בורות אגירה וספיגה, בריכות חמצון שמרביתן אינן אטומות, מתקני טיפול שפכים מסוגים שונים. מרבית שפכי הבסיסים הוזרמו ללא טיפול לבורות ספיגה, בריכות חמצון וואדיות במשך שנים רבות".
ההערכות המספריות מתבססות על נתונים שאושרו בחלקם על ידי גורמי צה"ל. לדוגמה: מוסך מכונאות צה"לי גדול פי ארבעה ממוסך מכונאות אזרחי, ולכן שטחו ופוטנציאל הזיהום שלו גדול פי ארבעה מזה האזרחי.
"אי-אפשר לטהר לחלוטין"
ומה לגבי הסכנה הנוכחית? הרי גם היום בצריפין, בסירקין ובתל השומר משרתים וחיים חיילים, ובתע"ש עובדים אנשים שעות רבות ביום. "צריך לעשות אבחנה בין זיהום קרקע לזיהום אוויר", מסביר אבי חיים, ראש אגף קרקעות מזוהמות, שפכי תעשייה ודלקים במשרד להגנת הסביבה. "זה שיש זיהום קרקע ממיכל דלק בעומק של 3 מטר, לא מפריע לחייל שנמצא בתוך מבנה על פני השטח. אבל ברגע שיש בנייה למגורים, ויש ילדים שמשחקים על הקרקע זה עניין אחר".
- איך הזיהום עולה למעלה, על פני השטח?
חיים: "יש כל מיני מסלולי חשיפה. למשל, אם אדם יטע עץ בדיוק על חבית של חומרים מסוכנים. אבל צמחים לאו דווקא לוקחים את החומרים המזהמים, אלא להיפך - צמחייה היא מדד להימצאות של זיהום בקרקע. דברים לא יכולים לעלות, אבל בגן שעשועים הילדים זוחלים על האדמה ומכניסים הכול לפה, או כשאנשים חופרים בגינה הם עלולים להיחשף למשהו שנמצא בעומק של חצי מטר".
- אפשר בכלל לנקות קרקע לגמרי?
"לא, אי-אפשר לטהר קרקע לחלוטין. אנחנו כבר לא משתמשים בכלל במושג 'טיהור', אלא במושגים של טיפול והורדת סיכון - כי אין ניקיון מוחלט. גם קרקע שמוגדרת נקייה, יש בה חומרים שמוגדרים כמזוהמים".
- איך בכלל מנקים קרקע מזוהמת?
"יש כמה שיטות לניקוי: יש טיפולים ביולוגיים שמפרקים את המזהם, בדומה לאופן שבו עושים קומפוסט. יש טיפולים פיזיקליים, כלומר הפרדה בחימום, או שאיבה של הגזים. ויש טיפולים כימיים, כלומר לשים חומרים כימיים כמו חומרי ניקוי. יש גם אפשרות לחפור את הקרקע המזוהמת, להעביר אותה למתקן ניקוי, ואז להשתמש מחדש בחומר שיוצא נקי מהמתקן".
- זה ריאלי בכלל לנקות שטח של מפעל גדול כמו תע"ש, בסביבות 7,000 דונם?
"זה שהמפעל או הבסיס משתרעים על שטחים מאוד גדולים זה לא אומר שהכול מזוהם - יש משרדים, יש מבני מגורים. צריך לבדוק מה השטח המזוהם וכמה מזוהם ברדיוס שמסביבו".
"המדינה לקחה אחריות"
ניקוי הקרקעות הוא כמובן לא עניין זול. החברה הממשלתית לשירותי איכות הסביבה ניקתה בעבר את קרקעות רמת חובב והיא גם זכתה במכרז לניקוי הקרקעות בתע"ש ובבסיסי הצבא שעתידים להתפנות מהמרכז לנגב. החברה העריכה בשעתו שניקוי קרקעות תע"ש יעלה כ-2 מיליארד שקל - אולם שווי הקרקע מוערך ב-40-60 מיליארד שקל.
חיים: "בעניין הקרקעות של תע"ש ושל צה"ל, המדינה לקחה אחריות. היא בעלת הקרקע והגורמים המזהמים ולכן היא תממן את עלות הטיפול. כיוון שרוב הייעוד הוא למגורים, זה צריך להיות ברמות טיפול מאוד גבוהות".
כדי לקבוע אם שטח מזוהם או לא, ואם כן אז באיזו מידה, יש לבצע סקירה שלו. ראשית עורכים סקירה היסטורית, ואז סקר קרקע, ובודקים מה רמות הזיהום בקרקע, מי הם הרצפטורים ומי יכול להיות מושפע מהזיהום הזה, ובסוף מתכננים את השיקום ומבצעים.
חיים: "עשינו אבחנה ברורה בין סוגי קרקע. לא כל קרקע מזוהמת מצריכה טיפול. יש לנו מתודולוגיה שלמה שמכתיבה מה מצריך טיפול, וזה מוריד מהמשק ומהתעשייה עלויות רבות. אחר כך עושים סקר סיכונים שהוא פרטני לאתר. מהן רמות הזיהום באתר, מה עומדים לעשות באתר בעתיד, ולפי זה לקבוע מה הם הערכים שצריך לשקם.
"אם עומדים לבנות שם מחלף או כביש זה לא צריך להיות באותה רמה של בניין מגורים או גן ילדים. מצד שני, באותם אתרים שכבר חקרנו וראינו שהם מזהמים - מתחילים לטפל. לא דוחים את זה. אם ייעוד הקרקע לא יהווה סיכון, אז זה בתעדוף נמוך".
הדוח שהוכן עבור המשרד להגנת הסביבה מחלק את ניקוי הקרקע לשני סוגים - ובהתאם לכך את העלויות.
ניקוי מהסוג הראשון, שבו מפנים 80% מהקרקע המזוהמת לאתר של פסולת מעורבת, עולה 150 שקל לטון. ניקוי מהסוג השני, טיפול ב-20% מהקרקע המזוהמת במוקד הזיהום עצמו, שעבורו נדרש על פי רוב טיפולים מורכבים יותר שעלותם גבוהה יותר, יעלה 850 שקל לטון בממוצע. טיפול בחומרי נפץ הוא יקר הרבה יותר, והוערך ב-1,500 שקל לטון (כל המחירים נכונים ל-2013).
עלות זו, נציין, אינה כוללת סקירה של מי תהום מזוהמים וטיפול בהם.
הדוח בדק לא רק את האתרים בארץ שמוכחים כמזוהמים - אלא ניסה למפות גם את אלה שחשודים כמזוהמים. על פי הנתונים, נכון ל-2011 היו בישראל כ-700 אתרים המוכחים כבעלי זיהום קרקע, ועוד כ-23,100 מוקדים שהקרקע בהם חשודה כמזוהמת כתוצאה מפעילות שהתקיימה בהם בעבר ובהווה.
כשמסתכלים על רשימת האתרים החשודים כמזוהמים, רובם כאלה שאין כרגע תוכנית קונקרטית להפוך אותם לאזורי מגורים, מתחוור עד כמה הנחנו במשך שנים לקרקע שלנו להזדהם.
2,000 אתרים בחקירה
רוב האתרים החשודים כמזוהמים, קרוב ל-17 אלף, נמצאים באזורי תעשייה ברחבי הארץ, ולא מדובר בהכרח במפעלים גדולים: "מפעלי תעשייה ובתי מלאכה, מוסכים ומכבסות ניקוי יבש הם מקור עיקרי לזיהום קרקע, בגלל שימוש במגוון רחב של אלפי חומרים מסוכנים בתהליך הייצור, בעיקר בשל שימוש בשיטות שהיו נהוגות לאחסון חומרים מסוכנים, סילוק פסולת מוצקה ושפכים תעשייתיים כתוצרי לוואי של פעילות תעשייתית, שיטות בהן לא הקפידו על מניעת זיהום הסביבה בכלל והקרקע בפרט.
"כך, בחלק מהמקרים סולקו החומרים הללו ישירות לסביבה באמצעות בורות ספיגה, בורות הטמנת פסולת או הזרמה ישירה לנחל בקרבת המפעל התעשייתי וגרמו לזיהום קרקע בהיקף נרחב".
חיים: "רוב החומרים שהשתמשו בהם פעם בניקוי יבש, למשל, היום כבר אסורים בשימוש או מותרים רק במערכות סגורות.
"הסקר התייחס לזה שכל מה שחורג מערכי הסף - נחשב מזוהם, וכל מוסך הכי קטן זה קרקע מזוהמת, אבל היום אנחנו כבר בודקים כל מקום לגופו. לא כל פוטנציאל לזיהום הוא באמת זיהום ממשי".
במקרה של קרקעות הבסיסים, המדינה לקחה על עצמה לממן את הטיפול בקרקע, אולם הטיפול בקרקעות מזוהמות עדיין אינו מוגדר בחוק. "חוק הקרקעות עבר בקריאה ראשונה אבל דין הרציפות נגמר בממשלה הנוכחית, וצריך להעלות אותו שוב", אומר חיים. "ניצלנו את הזמן הזה לקדם את הנהלים ולהגיע להבנות עם שאר משרדי הממשלה. פרסמנו יותר מעשר הנחיות בתיאום עם משרדי הממשלה האחרים, וכך יש מדיניות ברורה בנושא. ואנחנו גם במצב טוב עם התעשייה".
- בכמה אתרים מזוהמים אתם מטפלים?
"יש יותר מ-2,000 אתרים שהם בהליך חקירה כלשהו, בחלקם כבר סגרנו את הטיפול".
- זה המון.
"יש הרבה מאוד תחנות דלק ומפעלים. צריך לזכור שבחלק מהמקרים לא התגלה זיהום, אבל כ-20 תחנות תדלוק כיום מטפלות בזיהום".
חיים עבד לפני כן כיועץ בתעשייה, ולכן הוא מכיר את הנושא משני צדדיו. הוא גם רואה דווקא את הצד החיובי של המצב: "המודעות היום לזיהום קרקע הרבה יותר גדולה מאשר בעבר. בעל עסק ששוכר, שמשכיר או שקונה עסק רוצה לוודא מה יש בשטח ומה הוא משאיר אחריו. שואלים את בעל הנכס מה היה לפני כן באתר, ואם נראה לו שהקרקע מזוהמת הוא עושה בדיקות על חשבונו - כדי שלא יצטרך לממן את הניקוי. גם הבנקים - בשביל לתת אשראי - מבקשים את שווי הערך של הקרקע כולל זיהום. הרבה פונים אלינו בעניין הזה".
דלק - זיהום קרקע שלא נגמר
תחנות דלק, במקומות לאגירת דלק - וגם קווי הולכה של נפט ודלק - הם בעלי פוטנציאל מובהק לזיהום קרקע, ולא צריך להרחיק ללכת עד לאסונות אקולוגיים כמו זה שראינו בשמורת עברונה. גם "סתם" דליפות קטנות וסמויות גורמות נזק. בתל אביב, למשל (נכון ל-2010), היו 59 תחנות דלק. זיהום על ידי תחנות דלק כבר הגיע לבתי המשפט ולקנסות שהוטלו על חברות הדלק, אולם גם היום יש עוד תחנות שממשיכות לזהם את הקרקע שהן יושבות עליה.
צינורות ההולכה של הדלק הם צרה בפני עצמה. לפי הדוח של חברת LDD, בארץ כ-1,600 קילומטרים של קווי הולכת נפט, המובלים בצנרת שקוטרה בין 4 ל-42 אינץ'. לפי הדו"ח, "מדי שנה חלה עלייה בכמות הידועה של דליפות מצינורות הדלק. הקווים הינם בעלי פוטנציאל לזיהום קרקע כתוצאה מפגיעת ציוד מכני כבד בקווי ההולכה או כתוצאה מכשל בצנרת בעקבות בליה, תחזוקה לקויה או קורוזיה".
אפילו אם הפגיעה קטנה, הדלק יכול להתפשט לשטח גדול ולגרום נזק שתיקונו יקר. לדוגמה, דווח על דליפת כ-25 מ"ק סולר כתוצאה מפגיעת דחפור. שטח פיזור הזיהום היה על כ-1.5 דונם.
