אסף אילת. למצוא דרך להציל את חח"י / צילום: רוני שיצר
תחנת הכוח הפרטית IPM תשלם בעבור הגז הטבעי מחיר נמוך בהרבה מכפי שמשלמת בעבורו חברת החשמל. מבחינה כספית, מדובר בפער שמתרגם לכ-130 מיליון שקל ל-BCM אחד. ואם זה לא מספיק, חברת החשמל תספק לתחנה "רשת ביטחון" - תשלום של מיליארדי שקלים לאורך השנים. בינתיים, משרדי הממשלה מתמהמהים עם גיבוש הרפורמה במשק החשמל שאותה התחייבו להציג לבית הדין לפני חודש.
בתחילת השבוע הודיעה שותפות הגז לווייתן כי חתמה על חוזה אספקת גז עם חברת IPM באר טוביה, שבשליטת חברת טריפל-מ ואיזראל פאואר מנג'מנט, לאספקת 13 מיליארד מטר מעוקב (BCM) של גז טבעי לתחנת הכוח שעתידה לקום באזור התעשייה. ההסכם הוא לתקופה של 18 שנה, והיקפו הכספי הוערך על ידי השותפות ב-3 מיליארד דולר.
מדובר בבשורה משמחת לא רק בעבור השותפות, אלא גם למשק הישראלי, שללא לקוחות ללווייתן שיבטיחו את פיתוחו, ימשיך להתבסס על מאגר גז אחד ומוגבל - תמר. נסביר כי מעבר לשיקולים של ביטחון אנרגטי, כבר כיום קיימות לא מעט שעות שבהן משק החשמל עובר לייצר חשמל באמצעות דלקים מזהמים כמו סולר, משום שאין מספיק קיבולת בצינור הגז להעביר את כל הגז הדרוש. חוזה כמו זה שנחתם כעת עם IPM, ולפניו עם אדלטק, מקרב, גם אם בצעדים קטנים, את פיתוח לווייתן.
מצד שני, הציבור צריך לבכות את החוזה. בזמן שחברת החשמל הממשלתית נמצאת בחובות של עשרות מיליארדי שקלים, מתחת לאף שלה נחתם הסכם גז טוב בהרבה מכפי שהיא עצמה התחייבה אליו. זאת, למרות שהיא רוכשת כמויות גדולות בהרבה מהתחנה הפרטית, מה שכביכול היה אמור להבטיח לה מחיר נמוך יותר. כך, בה בעת שחברת החשמל משלמת בעבור יחידת אנרגיה (mmbtu) כ-5.7 דולרים, התחנה הפרטית תשלם עליה רק 4.7 דולרים. זה אולי לא נשמע משמעותי, אך כפי שציינו - מדובר בפער של כ-130 מיליון שקל ל-BCM אחד.
כאן אולי המקום לציין, כי לאור מנגנון הצמדת המחיר בחוזה הגז של חברת החשמל ותמר, הפער צפוי רק לעלות: ב-2017 צפויה חברת החשמל לשלם על יחידת אנרגיה יותר מ-6 דולרים ליחידת אנרגיה, ב-2024 יותר מ-7 דולרים, וב-2028 - יותר מ-7.5 דולרים. מחיר הגז המוזל של IPM כמו גם של תחנות כוח פרטיות נוספות, הוא מה שמאפשר להן להציע ללקוחות תעשייתיים גדולים חשמל זול יותר מכפי שמסוגלת להציע חברת החשמל. וכך, בה בשעה שבשנת 2015 החזיקה החברה ב-77% מנתח ייצור החשמל בישראל, עד סוף 2016 צפוי המספר לרדת לכ-67%.
בעיית המנגנון
ואולם מחירו הנמוך של הגז ל-IPM, כמו גם לתחנות כוח פרטיות אחרות, אינו הדבר היחיד שפוגע בחברת החשמל. למעשה הדבר שמצליח לפגוע בה יותר מכל הוא מנגנון הפעלת התחנות. נסביר שכדי להקנות ליזמים הפרטיים רשת ביטחון פיננסית, הוחלט על מודל הפעלה עסקי המכונה "זמינות קבועה". על פי מודל זה, התחנה מחויבת להישאר זמינה לחברת החשמל בלפחות 85% מזמנה.
על זמינות זו משלמת חברת החשמל כ-250 מיליון שקל בשנה, או יותר מ-3.7 מיליארד שקל במשך 18 שנה. במילים אחרות, גם אם IPM לא תייצר ולו קוט"ש אחד של חשמל, תשלם לה חח"י את התשלום שאליו התחייבה. לתחנת הכוח הפרטית דליה, למשל, משלמת חח"י בעבור הזמינות כ-500 מיליון שקל בשנה, או 10 מיליארד שקל לאורך 20 שנה.
וכך נוצר מצב שבו מנהל המערכת בחברת החשמל, שמחליט איזו תחנה "להעמיס" קודם לרשת, מפעיל קודם את תחנות הכוח הפרטיות - ורק לאחר מכן את תחנות החברה שלו. תחנות חח"י מופעלות רק חצי מהזמן, מה שגרם לחברה להישאר עם גז עודף בשווי 3 מיליארד שקל (כפי שדיווחה בנובמבר האחרון), ומשרד האנרגיה צריך לחייב את חברת החשמל לפעול יותר על גז טבעי מאשר על פחם, כדי "לבזבז" את הגז העודף. במילים אחרות, חברת החשמל מגינה הלכה למעשה על חוזי הגז של תחנות הכוח הפרטיות, לפני שהיא מגינה על חוזה הגז שעליו היא חתומה בעצמה.
תחנות הכוח הפרטיות הנוספות שעומדות להיכנס לפעילות עד סוף העשור, בוודאי יזיקו עוד יותר למצב הפיננסי של החברה שגם מתמודדת במשק שבו הביקוש לחשמל עולה בקצב נמוך בהרבה מהצפוי. ועדת צמח שגיבשה את מדיניות הממשלה בפיתוח משק הגז וייצוא הגז העריכה כי הביקוש לחשמל יגדל בשיעור שנתי של 3.1%, ובמציאות, הביקוש עולה רק ב-1.3%.
אסף אילת, שכיהן מינואר 2013 ככלכלן הראשי של רשות ההגבלים העסקיים, נכנס היום (ד') לתפקיד יו"ר רשות החשמל החדשה. זאת, לאחר שהרשות - הרגולטור של משק החשמל - התנהלה במשך חמישה חודשים ללא יו"ר קבוע. התפקיד של אילת הוא לא למנוע את כניסתן של התחנות הכוח הפרטיות; להיפך, התחרות טובה והתקווה היא שיצרני החשמל הפרטיים יוכלו למכור חשמל לא רק ללקוחות תעשייתיים גדולים, אלא לציבור כולו. עם זאת, אילת צריך למצוא דרך להציל את חח"י: בין אם באמצעות עדכון תעריפי ההולכה והחלוקה שלה, בין אם באמצעות הכרה בגז העודף שרכשה, ובין אם באמצעות רפורמה כוללת במשק החשמל - שבינתיים לא נראה כי היא מתקדמת.