להנגיש את ההנגשה
הבליינד-דיי (Blind Day), יום ההזדהות עם עיוורים ולקויי ראייה בישראל, חל מדי שנה ב-6 ביוני. בין אירועי היום החשוב, זו גם הזדמנות לשאול - האם אנחנו עושים מספיק כדי לעזור לבעלי המוגבלויות שחיים בקרבנו? אמנם נעשתה בעולם כברת דרך בכל הקשור להנגשה לבעלי מוגבלויות וללקויי הראייה ביניהם, אולם בישראל דווקא מפגרים אחרי שאר העולם בכל הקשור להנגשה של אתרי האינטרנט, שהוא אחת הספרות המרכזיות בחיינו.
גם לבעלי מוגבלויות מגיע לגלוש באינטרנט, עד כמה שאפשר כמו כל אדם אחר שאינו סובל מאותה מוגבלות. כך סבר גם המחוקק, כאשר התקבלו לפני כ-3 שנים תקנות חדשות המחייבות את אתרי האינטרנט להתאים עצמם לגלישת אנשים עם מוגבלויות, חובה אשר תיכנס לתוקף בעוד כ-4 חודשים, ב-26 באוקטובר 2016. זאת, לצד החלה של חובה זו על אתרים חדשים אשר עולים לאוויר, ועל חלקים חדשים שנוספו לאתרים קיימים, אשר חייבים בהנגשה מיידית, מאז חודש אוקטובר האחרון.
הבסיס לחובת הנגשת האתרים לטובת בעלי מוגבלויות מצוי בתקנה 35 לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות (התאמת נגישות לשירות), תשע"ג-2013. על-פי התקנה, החובה חלה על מי שמספק שירות ציבורי (שירות שניתן על-ידי רשות ציבורית או במקומה), מי שמספק מידע על שירות ציבורי וגופים פרטיים המעניקים שירותים חיוניים.
מי שצפויים ליהנות מההנגשה הם גולשים עם מוגבלות ראייה, מוגבלות שמיעה, מוגבלות שכלית - ועוד. קהל זה הוערך, בעת קבלת התקנות, בכ-25% מהאוכלוסייה.
כמו בכל דבר, גופים רבים המתינו עם ביצוע חובת ההנגשה לרגע האחרון כמעט, והתקופה הזו של "אחרי החגים" מעסיקה אותם בהחלטה על דרך ביצוע הוראות החוק. אלא שמי שעסוק היום בשאלה, האם יש להנגיש לבעלי מוגבלויות גם את האתר שלו, ומה בדיוק באתר יש להנגיש, מוצא עצמו קצת אובד-עצות. רב הנסתר על הגלוי. מעבר על הוראות החוק והתקנות ביחס לחובה להנגיש אתרים, מותירה את המתבונן מעט נבוך.
בין היתר, לא ברור למשל עד הסוף על איזה גופים מהמגזר הפרטי חלות ההוראות, אילו חלקים באתר מחויבי נגישות, מה הדרכים המאפשרות לחסוך על-ידי הנגשה חלקית בלבד של האתר, וכו'. ניסיון להתחקות אחר כוונת המחוקק מדיוני הכנסת מגלה מאות עמודי פרוטוקולים מעשרות ישיבות של ועדות הכנסת בנושא. כמעט דרך ללא מוצא.
העלות הגבוהה של הנגשת אתרי האינטרנט מחדדת עוד יותר את הצורך לדעת - מה בדיוק צריך להיות מונגש ואיך. כך למשל התקנות מחילות עצמן על כל גוף המספק שירות ציבורי. נושאי השירות, כפי שהם מוגדרים בתוספת לתקנות, מקיפים כמעט כל תחום - החל מבריאות, חינוך, רווחה, תחבורה ציבורית, דרך שירותי דת, ועד בידור, פנאי, ספורט ותיירות. בין אלה ניתן למצוא גם שירותי הארחה, מסחר, אנרגיה, בזק, בנקאות, אשראי, ביטוח, פנסיה, וכל שירות פיננסי אחר.
מכך עולה כי מגזרים רבים במשק, לרבות חברות בינוניות וקטנות - אשר מספקים לציבור שירותים ומידע ביחס לשירותים הנמנים עם האמור - נכללים בגדר התקנות וכפופים לחובה לבצע התאמות נגישות באתרי האינטרנט שלהם. אך האם זו הייתה כוונת המחוקק מראש? לא ברור.
גם הפטורים מפני הנגשה הכלולים בתקנות, אינם ברורים עד הסוף ונוקטים שפה כללית מאוד. כך יינתן פטור כאשר התאמת הנגישות מטילה נטל כבד מדי, בהתחשב בין השאר בכל אחד מאלה, לפי העניין: סוג השירות או המקום; היקף הפעילות לרבות היקף האוכלוסייה הנדרשת לשירות או למקום; טיב התאמת הנגישות ועלות התאמת הנגישות; קיומם של מקורות מימון חיצוניים וממלכתיים לביצוע התאמת הנגישות; קיומן של חלופות לאותו שירות או מקום, הניתנות בידי אותו גורם, בקרבת מקום ושהן נגישות בהתאם לחוק ולתקנות; היקף מחזור ההכנסות או שיעור הרווח של העוסק. הגדרות אשר מותירות מקום רב לפרשנות, לשאלות ולספקות.
על החשיבות הרבה בהנגשת אתרי אינטרנט אין כל חולק. אבל היה ראוי שהוראות חשובות כל-כך, שעלות כספית נכבדה כל-כך מאחוריהן, לא יותירו את הגופים הרלבנטיים אובדי עצות. היה ראוי שהמחוקק יקבע הוראות חדות וברורות בנושא, כאלה שלא משאירים כל מקום לספקות - וחבל שאין זה כך. כי בסופו של דבר, הניסוח הלא ברור של ההוראות יפעל במקומות המתאימים לטובת הגופים במגזר העסקי.
כי כמו שלהם ההוראות אינן ברורות עד הסוף, מקום שבו ייפתח הליך נגד מי שסבור כי אין הוא חייב בהנגשה של האתר שלו או חלקו, גם בית המשפט יתקשה לפסוק בעניין. ומקום שיש ספק, במיוחד בהליכים מנהליים ופליליים, פועל לטובת הנאשם.
■ הכותב מתמחה בדיני אינטרנט, תקשורת וטכנולוגיה.
