ההחלטה להעמיד את עו"ד נבות תל צור לדין, בכפוף לשימוע, גוררת ביקורת חריפה על התנהלות הפרקליטות והעומד בראשה, פרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן. לדברי עורכי דין שונים, ניצן ממשיך את הקו הלוחמני של קודמו בתפקיד, עו"ד משה לדור, במסגרתו הכול נבחן תחת זכוכית המגדלת הפלילית - במקרים רבים ללא הצדקה.
לדברי עו"ד יסלוביץ', "שי ניצן מתווה את אותו קו שהתווה עו"ד משה לדור, שהפרקליטות רודפת בעיוורון לעתים אחר נאשמים שלא היו אמורים להיקלע לדין פלילי כלל - ובהם עורכי דין. היום זה נבות תל-צור, מחר חס וחלילה אני ואחר-כך מישהו אחר. על כל עורכי הדין להתייצב לצד נבות ולעצור את הסחף".
פרופ' בועז סנג'רו מהמרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת-גן, מחבר הספר "הרשעת חפים מפשע בישראל ובעולם: גורמים ופתרונות", סבור כי ה"קו הלוחמני" לכאורה של הפרקליטות מתבטא בין היתר בכך שהיא עושה שימוש מוגזם בעבירות זניחות בהגשת אישומים פליליים.
"הפרקליטות מפריזה בשימוש שהיא עושה בעבירות הקבועות בחוק העונשין תחת הכותרת 'שיבוש עשיית משפט' (העבירה בה נחשד עו"ד נבות תל-צור, א' ל"ו). ביותר מדי כתבי אישום פליליים לא מסתפקת הפרקליטות בעבירה העיקרית, אלא מצרפת לה עבירות נוספות, כגון השמדת ראיה, שיבוש מהלכי משפט, הטרדת עד ועוד.
"כך, אפילו במקרים הנדירים שבהם הנאשם מזוכה מהעבירה העיקרית, עדיין ייתכן שיורשע בעבירה המשנית, שהיא לעתים קרובות טפלה ותפלה. לעתים לא מסתפקת הפרקליטות ברדיפת החשודים והנאשמים עם עבירות מסוג זה, אלא אף מהלכת אימים על הסנגורים ובכך מחבלת ביכולתם לייצג ללא מורא את לקוחותיהם".
לדבריו, בארצות-הברית הגישה שונה. "שם, הסנגור חייב לחקור בעצמו את הפרשה ולשוחח עם העדים, אחרת ייחשב לרשלן בטיפולו בייצוג הנאשם. אצלנו הגישה היא שכמעט כל פעולת חקירה שייזום סנגור עלולה לסבך אותו בעבירה פלילית, כגון הטרדת עד או שיבוש מהלכי משפט. כך מועצם חוסר הסימטריה שבין הפרקליטות המסתייעת במשטרת ישראל לבין הנאשם והסנגור. יתרה מכך - בגרמניה גם אם החשוד ישמיד ראיה הוא לא יועמד לדין על כך. שם אין מתחסדים, אלא מבינים שזהו חלק מטבע האדם - להשתדל לשמור על חירותו".
לאחרונה, אומר סנג'רו, הגיעו הדברים לשיא, כשהתברר, במסגרת בירור תלונה שהוגשה לנציבת הביקורת על הפרקליטות השופטת (בדימוס) הילה גרסטל, כי בפרקליטות נוהגים כדבר שבשגרה להדריך עדים. "כך, נדרש ראש המכון לרפואה משפטית ד"ר חן קוגל לחזור בו מתצהיר שכתב ושכבר חתם עליו בפני עורך דין במטרה שיוגש לבית הדין לעבודה. הדרישה נומקה בכך שעדותו איננה מתיישבת עם עמדת הפרקליטות בתיק זה. למיטב הבנתי המקצועית, מדובר בעבירה פלילית של הדחה בעדות, הקבועה בסעיף 246 לחוק העונשין.
"אמנם ד"ר חן קוגל סירב באומץ, אך העבירה נעברה על-ידי אנשי הפרקליטות כבר בעצם הניסיון להניעו לחזור בו מההודעה שמסר. האם אנשי הפרקליטות שהיו מעורבים בפרשה זו שנחשפה הועמדו לדין? לא ולא. נהפוך הוא: הפרקליטות יצאה למלחמת חורמה נגד השופטת גרסטל, עד כי הותשה ובחרה להתפטר מתפקידה, שאותו מלאה באומץ ובכישרון רב, הבאים לידי ביטוי בדוחות המערכתיים שהספיקה לערוך".
לדברי סנג'רו, צריך ללמוד שני לקחים חשובים מפרשה זו: "האחד - מתבקש שוויון בהתייחסות לפעולות הפרקליטות ולפעולות הסנגוריה. והשני - על הכנסת לחוקק חוק שיקנה לנציבות הביקורת על הפרקליטות סמכויות רחבות - הן לבירור תלונות פרטניות כנגד פרקליטים והן לעריכת ביקורת מערכתית. לפרקליטות יש כוח עצום. כוח ללא ביקורת, סופו להשחית".
