פרופ' עוז אלמוגl / צילום: צילום מסך
אז מי אתם דור ה-Y? את תשובתו בוועידת שוק ההון של "גלובס" אתמול (ג') פתח פרופ' עוז אלמוג בהקדמה אישית מחויכת: "תמר ואני ביחד מגיל 17. זו בהחלט לא תופעה Y'ניקית. כשיצאנו אחרי הצבא לטיול למזרח הרחוק, היו באזור לא יותר מ-20 תרמילאים מישראל. את הדרך לשם עשינו על אוניית מסע של צים. לא היו אז טיסות ישירות. את הקשר עם הבית שמרנו באמצעות מכתבים ושיחות גוביינא".
לדבריו של אלמוג, לבני דור Y יש "שעון תרבותי" אחר מזה של הדור שקדם לו. "כמי שנולדו לתוך העידן הצרכני והדיגיטלי קשה לצעירים היום לתפוס מה זה אומר להמתין להתקנת טלפון במשך שבע שנים. אבל בילדותינו, רק המאיון העליון טס לחו"ל. זו הייתה ישראל אחרת לגמרי".בני דור Y הם "ילידים דיגיטליים שגדלו לתוך מהפכת המחשב. הם הכירו את הרשתות החברתיות כבר דרך האיי.סי.קיו ושוחחו בסלולר בילדותם כשה'מנגו' נכנס לשוק. רובם ילידי הארץ עם הורים ילידי הארץ. הם רב-תרבותיים בסגנון החיים ובתפישה שלהם - פיתה בסושי. כל נושא העדתיות הוא נון-אישיו בשבילם. הטלוויזיה המסחרית עיצבה את השקפת עולמם וזה כולל בין השאר חוויות טראומטיות של צפייה בשידורים חיים מזירות הפיגועים. זה הופך אותך לחרדתי".
ומה עוד מאפיין את בני הדור? "הם מבשילים לאט. לכן, הם מגיעים לכל מסגרות המבוגרים פחות בשלים: לצבא, לאקדמיה, לתעסוקה. ההשלכות מרחיקות לכת. זה גם דור של 'בינתיים'. הוא מעדיף להשאיר אופציות פתוחות לאורך זמן ולא להתחייב. זה משפיע על כל מושגי הקריירה".
לדבריו, הם נולדו לתוך האתוס האינדיבידואליסטי שדחף אותם למימוש עצמי. אבל התוצאה היא גם מיקוד עצמי. על כל דבר הם שואלים "מה יוצא לי מזה". זה גובה מחיר ברמה המוסרית וגם הארגונית, כי למשל, הם נוטים לעשות את המינימום. מצד שני, הם מודעים לזכויותיהם ויודעים לתבוע אותן. יש להם תודעת לקוח מפותחת מאד.
אלמוג סיפר על פרויקט מחקרי שתמר והוא עשו עבור משטרת ישראל. "הוזמנו לחקור את הדור הצעיר של השוטרים. הם היו מאד פתוחים ושיתפו פעולה. רבים מהנגדים והקצינים הוותיקים אמרו לנו בראיונות: 'הצעירים אמנם לא חרוצים כמונו ונוטים להתלונן על כל דבר קטן, אבל מצד שני הם יודעים לבקש ולתבוע את מה שאנחנו לא העזנו. הם עוזרים לנו לשנות את התנאים'".
בכל הנוגע לראייה כלכלית של בני הדור, אלמוג אומר שהם מפתחים תלות גדולה. "עטפו אותם באהבת אין-קץ, הסירו כל מכשול מדרכם ובכך יצרו גם סוג של אימפוטנציה, חרדה קיומית וחוסר אונים כרוני. העובדה שלכל אורך מסלול ההתבגרות שלהם היה להם תמיד חבר טלפוני להתייעץ איתו, פגעה בעצמאות שלהם. הם מתקשים להכריע בעצמם".
בכל הנוגע לתפישת התעסוקה, טוען אלמוג, מדובר בדור שמוביל אותנו לעידן חדש - עידן שבו העבודה הופכת יותר לאמצעי ופחות למטרה. העידן הפוסט קרייריסטי. "העבודה בשביל הדור הזה היא בעיקר אמצעי להרוויח כסף המושקע בבילויים. זה דור עם כישורי פנאי מפותחים. רבים מהמעסיקים לא מבינים את זה וחונקים עם שעות עבודה מטורפות. הצעירים משוועים לאיזון יותר נכון ששוק העבודה בינתיים לא מספק. הם אומרים להורים היאפים שלהם: עבדתם קשה, הצלחתם, התעשרתם, כבשתם פסגות. אבל אנחנו רואים את המחירים: את התקפי הלב, הגירושים, הפיטורים. אנחנו לא רוצים חיים כאלה".
בני ובנות Y גדלו לא רק על ברכי האינדיבידואליזם, אלא גם על פמיניזם - "זה דור שריכך מאד את ההבדלים המגדריים ואפשר לראות את זה אפילו בדברים קטנים של שפת גוף וסגנון דיבור; יש בהם פתיחות פלורליסטית וזה משתקף למשל ביכולת גבוהה יותר להודות בחולשות וביחס סובלני ללהט"בים. זה גם דור מאד חברותי. הם חיים בלהקות אורבניות. זו אחת הסיבות להתפתחות הכול כך גדולה של תל-אביב. היא ללא ספק אחת הערים ה-Y'נקיות בעולם".
התואר שווה פחות ופחות
אלמוג התמקד בהרצאתו בגורמים השונים לתלות הכלכלית של הצעירים ב"אבוש ואימוש, סבתוש וסבוש" ובנטייה שלהם לא לחסוך לעתיד הרחוק. "הסיפור כאן מורכב: מצד אחד זה קשור למאפיינים אישיותיים של הדור, כגון חוסר יכולת לדחות סיפוקים, ומצד שני לבעיות כלכליות ותרבותיות כגון משבר הדיור, ריבית נמוכה, וחשיפה מתמדת לאסונות שיוצרת תחושה של 'אולי לא יהיה מחר'".
הוא הסביר שמבחינה פורמלית דור ה-Y הוא הדור המשכיל בהיסטוריה. אבל התואר שווה פחות ופחות, הן מבחינת התוכן והן מבחינת היתרון בשוק התעסוקה. "אנחנו ערב קריסה באקדמיה", אמר אלמוג, "אנחנו מוכרים תארים במחירי סוף עונה וקרוב היום שהצעירים יפסיקו להגיע. לא חייבים ללמוד היום בכיתה פרונטלית, בשני סמסטרים ואפילו לא במוסד לימודי אחד. אבל האקדמיה מתנהלת בעצלתיים. כבר עכשיו רואים באופק את המתחרים והמניה האקדמית צפויה לצנוח בבת אחת".
"אחת הבשורות הקשות בתחום הכלכלי", הזהיר אלמוג, "היא שהדור הזה, שלא חושל בילדותו, מתקשה לעמוד בלחצים, יש לו סף שבירה נמוך, והוא עוזב מהר עבודות לאחר שנשבר בקושי הראשון. זה קורה, אגב, גם בנישואים. תהינה לזה השלכות קשות על מקצועות תובעניים כמו רפואה, היי-טק, מדע, בטחון ועוד. כבר עכשיו יש רמזים בשטח למשבר".
"בסופו של דבר הם קורבנות"
בהקשר זה אלמוג מציין שיש בארץ בעיה קשה של השכלה פיננסית. לא לומדים אצלנו מושגי יסוד. "ניהול תקציב מאוזן" אומר אלמוג, "קשור גם בסוג של גישה יסודית. בקריאת האותיות הקטנות, בהעמקה, בניהול ספרים. אבל כאשר בבית ובבית הספר עושים לך הנחות, גם החיים שלך נעשים מרושלים והתוצאה היא מצב כספי רעוע".
אלמוג מבקר את ההורים על נתינה חסרת גבולות. הצעירים כבר התרגלו שתמיד יש מי שיכסה את המינוס. הוא הביא כדוגמה את הפרסומת של בנק דיסקונט, שמציע משכנתא לילדים עם גישה של ההורים לחשבון. "כולם יוצאים כאן רע: הממשלה שלא פותרת את בעיית הדיור. הבנקים שעושקים את כולם ומנצלים חולשות, הילדים שחיים על חשבון הוריהם וההורים שמשעתקים את חוסר האונים ואת חוסר העצמאות של הילדים שלהם".
"בסופו של דבר הם קורבנות", אומר אלמוג, "הם קורבנות של עולם משתנה שבו הישן כבר לא מתאים והחדש לא התייצב".