סטודנט ממוצע שמתקבל לאחת המכללות הפרטיות, להבדיל מהאוניברסיטאות הציבוריות שממומנות בחלקן על ידי המדינה, ודאי מאמין שביום מן הימים המקצוע שירכוש בלימודיו יפרנס אותו בכבוד לכל הפחות. הרי בפרסומיהן הן מדגישות לא פעם שהן מלמדות את מקצועות המחר, אלה שצפוי להם ביקוש גבוה, וביקוש גבוה פירושו בדרך כלל שכר גבוה מהממוצע במשק הישראלי. אבל לאור בדיקת "גלובס", אולי כדאי לאותו סטודנט להחליף דיסקט ולשקול להישאר באקדמיה ולהפוך אותה למקצוע כי כפי שמיד נראה, שכר בכירי המכללות בישראל הוא די מכובד, ואפילו מזכיר את שכרם של מנכ"לים בחברות ציבוריות בינוניות שנסחרות בבורסה המקומית.
כדי לתת תמונת מצב על שכר בכירי המכללות בארץ, נעזרנו באתר של רשם העמותות, מאחר שרוב המכללות בישראל הן מלכ"ר, מוסד ללא כוונת רווח. נתוני השכר, כולל התוצאות הכספיות של המכללות (חלקן, אגב, מסיימות את השנה האקדמית בגירעון או באיזון) הכי מעודכנים שיש הם לשנה האקדמית 2014, כלומר מ-1 באוקטובר 2013 עד 30 בספטמבר 2014. נתוני השנה האקדמית 2015 (אוקטובר 2014 עד אוקטובר 2015) עדיין לא פורסמו.
כל עמותה חייבת לדווח על תוצאותיה הכספיות ועל חמשת מקבלי השכר הבכירים בה, אך היא אינה מפרטת שמית את מקבלי השכר ורק מציינת את תפקידם. "גלובס" עשה התאמה בין התפקיד לזהות המחזיק בו בתקופת הדיווח, לפי אתר הבית של המכללה. חלק מהמכללות דיווחו על שכר ברוטו שנתי וחלק על עלות שכר שנתית. הנתונים בטבלה המצורפת הם בהתאם להגדרות לעיל שנבחרו על ידי כל מכללה. עם זאת, ייתכן כי במקרה של נתוני שכר ברוטו שנתי, הכוונה היא למעשה לעלות שכר במקרה של אותה מכללה.
כדי לבדוק מיהם שיאני השכר במגזר מוסדות ההשכלה הגבוהה הפרטיים, בחרנו 12 מכללות ומרכזים אקדמיים מהמובילים בארץ (הקריטריון העיקרי היה מחזור ההכנסות שלהן משכר לימוד). בטבלה למעלה מופיעות 9 מהמוסדות שבחנו.
2 מתוך ה-12 שנבדקו בלטו ברמות השכר הגבוהות: המרכז האקדמי פרס והקריה האקדמית אונו. המרכז האקדמי פרס, שנמצא ברחובות, הוא אולי הכי פחות ותיק בין כל המכללות שבדקנו. הוא הוקם בשנת 2006 (וחוגג עכשיו עשור) על ידי עופרה אלול, המכהנת כמנכ"לית שלו. אלול, נזכיר, היא אשתו של רפי אלול, בעברו ח"כ מטעם מפלגת העבודה וראש המועצה המקומית מזכרת בתיה, שבמשך שנים פרס נחשב פטרונו הפוליטי.
עם זאת, אלול אינה נמנית עם חמשת מקבלי השכר הבכירים במרכז האקדמי שהקימה. בעל השכר הגבוה ביותר הוא סגן נשיא למנהל וכספים, שזהותו לא ידועה, ודי קרוב אליו בשכר הוא הנשיא, פרופסור רון שפירא, ששכר הברוטו השנתי שלו עמד על 1.8 מיליון שקל כמעט, קרוב ל-149 אלף שקל בחודש. ממש לא רע. שפירא, עו"ד במקצועו, היה בעברו מרצה בכיר באוניברסיטאות תל אביב ובר-אילן ומונה לתפקידו כנשיא המרכז האקדמי פרס לאחר שהסיר את מועמדותו לכהונת שופט בבית המשפט העליון. השכר של השלושה האחרים נמצא הרחק מאחור - "רק" 78 אלף שקל בחודש לדיקן ביה"ס למשפטים אשר מעוז, ו-40 אלף שקל בחודש לדיקן ביה"ס למנהל עסקים ראובן חורש.
המרכז הציג בשנה האקדמית שהסתיימה בספטמבר 2014 הכנסות משכר לימוד של 76.3 מיליון שקל, ועודף הכנסות על הוצאות של 8.2 מיליון שקל.
המוסד המדורג שני בשכר הנדיב הוא הקריה האקדמית אונו, הנמצאת שלישית בדירוג המכללות בארץ (לפי "גלובס" dun's 100), אחרי המכללה למנהל והמרכז הבינתחומי בהרצליה. הבכיר המותגמל ביותר בה הוא הרקטור דודי שוורץ, ששכרו השנתי עמד על 1.7 מיליון שקל או 143 אלף שקל בחודש. המנכ"ל רנן הרטמן "הסתפק" בשכר שנתי של 1.5 מיליון שקל, 124 אלף שקל בחודש. הדיקן היחיד ברשימה הוא ירון זליכה, המכהן כדיקן ביה"ס למנהל עסקים, ששכרו החודשי עמד על 78 אלף שקל.
בקריה האקדמית אונו לומדים 9,000 סטודנטים לעומת 6,500 במרכז הבינתחומי ו-12 אלף במכללה למנהל, ולמרות זאת, המכללה למנהל אינה מתגלמת את בכיריה בנדיבות כמו השתיים שהזכרנו. בעל השכר הכי גבוה שם הוא אורן קפלן, דיקן בית הספר למנהל עסקים, שקיבל 58 אלף שקל בחודש, 26% פחות מזליכה, מקבילו בתפקיד בקריה האקדמית אונו.
לעומת המכללה למנהל, המרכז הבינתחומי בהרצליה מתגמל לא רע את בכיריו, ועלות השכר של כל החמישה הייתה גבוהה ממיליון שקל בשנה.
באשר לתוצאות הכספיות, הקריה האקדמית אונו רשמה הכנסות משכר לימוד של 193.7 מיליון שקל ועודף הכנסות על הוצאות של 4.9 מיליון שקל. המרכז הבינתחומי הציג הכנסות של 234.4 מיליון שקל וגירעון של 12 מיליון שקל.
מכללה אחרת שבכיריה מדגדגים עלות שכר שנתית של מיליון שקל היא מכללת נתניה ששלושת מייסדיה, צבי ארד, ברנרד פינצ'וק וסיני דויטש, הם בעלי השכר הכי גבוה בה.
אז מהי המסקנה מהנתונים הללו? שאפשר להתפרנס די יפה מהאקדמיה, ולא רק במגזר הציבורי. אז לכו ללמוד... איך ללמד.
