אביחי מנדלבליט / צילום: מרק ישראל סלם - ג'רוזלם פוסט
היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, החליט לסגור את תיק החקירה נגד השופט שנחקר בחשד לביצוע עבירות מין ואלימות כלפי בתו הקטינה. כפי שנעשה בעבר בעניינם של שופטים אחרים שנחקרו בחשד לביצוע עבירות, החלטתו המנומקת של היועמ"ש הועברה לנשיאת בית המשפט העליון ולשרת המשפטים. אלה הכריעו כי השופט יישאר בתפקידו.
ההחלטה כי השופט יישאר בתפקידו היא ראויה ונכונה. שופט שעבר על גופו ובשרו את סיוט החקירה המשטרתית והפרסום הנלווה לה, וכעת עליו לשוב ולהכריע בגורלם של החשודים והנאשמים המובאים בפניו, הוא שופט טוב יותר.
הפער בין סגירת תיק חקירה "מחוסר אשמה" לסגירתו "מחוסר ראיות" הוא דק מן הדק. הנחיות פרקליט המדינה וההלכה הפסוקה קובעים בעניין זה כי כאשר נותר ספק בנוגע לחפותו של אדם, ייסגר התיק מחוסר ראיות. כאשר לא נותר ספק בנוגע לחפותו של החשוד, ייסגר התיק מחוסר אשמה.
בהלכה זו יש מעין היפוך יוצרות. ספק סביר בנוגע לחפותו של אדם הוא מושג העומד בניגוד מוחלט כמעט למושגי היסוד המוכרים לנו מהמשפט הפלילי. מדוע אדם, אשר נותר "ספק סביר" לחפותו, יהא מנוע מלכהן כשופט? שופטים אינם אלים או בני אלים. שופט הוא אדם בשר ודם. אם כל שניתן לומר לגביו הוא שנותר ספק סביר בנוגע לחפותו, הדבר אינו צריך לעמוד בדרכו לשמש כשופט.
הלוואי וניתן היה להגיע למצב שכל תובע ושופט יהיו כאלה שחוו על בשרם את החוויה המטלטלת של חקירה פלילית, של חשדות המתפרסמים בכלי התקשורת, של ילדים החוזרים בוכים מהגן ומבית-הספר ושל לילות ללא שינה. שופט שהרגיש בעצמו - גם אם באופן וירטואלי - כיצד חש אדם שנמצא על ספסל החשודים בתחנת המשטרה, יהיה שופט טוב יותר בשבתו על כס השיפוט.
אולם לאחרונה התברכנו ביועץ משפטי לממשלה, שטעם את טעמה המר כלענה של חקירה פלילית. אין ספק בליבי שהוא היה מוותר על החוויה המפוקפקת הזו, אך ברור כי משעבר אותה, הרי שבנוסף למקצועיותו, צניעותו ולנועם הליכותיו, שהם מן המפורסמות - הצטרפה גם היא לסל הכלים המשמשים אותו בתפקידו.
הוא הדין בכבוד השופט יורם דנציגר, אשר רגישותו הרבה לזכויותיהם של כל אלה המעורבים בהליך הפלילי - חשודים, נאשמים, קורבנות ובני משפחותיהם - התעצמה בוודאי לאחר החוויה שעבר. כך יהיה גם עם השופט שתיק החקירה נגדו נסגר.
לגישתי, קיים פגם בכך שהיועץ המשפטי העביר את החלטתו המנומקת לשרת המשפטים ולנשיאת בית המשפט העליון, כדי שיתבססו על האמור בה בבואן לשקול את המשך כהונתו של השופט. בית המשפט העליון קבע כבר כי אין כל מניעה שהחלטתו של היועץ המשפטי לסגור תיק חקירה תהיה החלטה מנומקת. ההחלטה המנומקת על סגירת תיק חקירה משמשת את החשוד כאשר זה מבקש לשנות את עילת הסגירה ל"חוסר אשמה". היא חשובה גם למתלונן השוקל להגיש ערר על ההחלטה לסגור את תיק החקירה.
האם החלטה מנומקת של היועץ המשפטי יכולה לשמש גם בסיס להפסקת כהונתו של שופט שתיק החקירה נגדו נסגר?
בעבר, כאשר החליט היועץ המשפטי לסגור את תיק החקירה בפרשת הרב הראשי לישראל, יונה מצגר, שנחשד בקבלת טובות הנאה ממלון בירושלים, היועמ"ש מתח בהחלטתו ביקורת על דרך התנהלותו של מצגר בפרשיות שבהן נחקר, וכתב כי אם מצגר לא יתפטר מתפקידו, על שר המשפטים לשקול להביא את עניינו בפני הוועדה למינוי דיינים, על-מנת שזו תדון בסיום כהונתו כרב ראשי וכדיין בבית הדין.
בעתירה שהגיש מצגר, הוא לא חלק כלל על סמכותו של היועץ להעביר את חוות-דעתו לשר המשפטים. כל הדיון נסוב על השאלה אם מצגר זכאי היה לשימוע בפני היועץ המשפטי לממשלה בטרם נקבעו הממצאים והמסקנות נגדו בחוות-הדעת.
נשיאת העליון דאז, דורית ביניש, כתבה בפסק-דינה, כי מצגר לא חלק, "ובדין נהג כך", על עצם סמכותו של היועץ המשפטי להפנות את חוות-הדעת לשר המשפטים, על-מנת שזה ישקול לעשות שימוש בסמכותו המוקנה לו בחוק הדיינים, שכן "בהתאם לנוהג החוקתי שהתגבש במדינת ישראל, היועץ המשפטי לממשלה הוא גם הפרשן המוסמך של הדין עבור הרשות המבצעת, וחוות-דעתו מחייבת את רשויות המדינה".
עם כל הכבוד, דעתי בעניין זה שונה. חוק המרשם הפלילי מונע מהיועמ"ש להעביר עותק מהחלטתו המנומקת לסגור את תיק החקירה נגד השופט לשרת המשפטים ולנשיאת העליון.
חוק המרשם הפלילי קובע את הגורמים הרשאים לקבל עותק מן המרשם הפלילי. החוק מפריד בין רישום מהמרשם הפלילי בעקבות הרשעתו של אדם ורישום בנוגע לתיקים תלויים ועומדים (אשר גורמים רבים יחסית זכאים לעיין בהם) - לרישום בנוגע לתיקים שנסגרו (שרק גורמים ספורים רשאים לעיין בהם). שרת המשפטים ונשיאת בית המשפט העליון אינן נמנות עם הגורמים הרשאים לקבל "מידע על החלטה שלא לחקור או שלא להעמיד לדין".
חוק המרשם הפלילי מוסיף וקובע כי "בעל סמכות על-פי דין הפועל בסמכותו לא יביא בחשבון מידע שאינו זכאי לקבלו לפי חוק זה". ההבחנה שעשה המחוקק בין רישומים הנוגעים להרשעתו של אדם בביצוע עבירה או רישומים בנוגע לחקירות ולמשפטים תלויים ועומדים, לבין רישומים בנוגע לתיקים שנסגרו - ברורה. מצבו של אדם שנשפט והורשע או שתלוי ועמד נגדו הליך משפטי, שונה לחלוטין ממצבו של אדם שתיק החקירה נגדו נסגר.
העברת חוות-הדעת המנומקת על סגירת תיק החקירה בעניינו של השופט עומדת בניגוד מוחלט להוראה הברורה שבחוק המרשם הפלילי, שלפיה חל איסור על העברת "מידע על החלטה שלא לחקור או שלא להעמיד לדין" לגורמים שאינם מוסמכים לקבלו. משהועבר המידע, חוק המרשם הפלילי קובע כי אסור לנשיאת בית המשפט העליון ולשרת המשפטים להביא את המידע שהובא לידיעתן בגדר שיקוליהן בבואן לבחון עשיית שימוש בסמכויותיהן בנוגע להמשך כהונתו של השופט.
גם כאשר קבע בית המשפט העליון, בפסק דין תקדימי ומעורר מחלוקת, כי מותר, בנסיבות מסוימות, לבעל מכרז, שאינו רשאי לקבל מידע מן המרשם הפלילי, לדרוש מאדם המשתתף במכרז למסור לו מידע בנוגע להרשעות קודמות ולהליכים תלויים ועומדים נגדו, חרף המגבלות הקיימות בעניין זה בחוק המרשם הפלילי - נקבע על-ידו כי הלכה זו אינה חלה בנוגע למידע על תיקים שנסגרו.
לדברי העליון, "ברגיל, אין לדרוש מידע הנוגע לתיקי חקירה שנסגרו. לכאורה, ופרט למקרים יוצאי דופן, זהו מידע שאינו עומד בדרישת הרלבנטיות, ודרישה לקבלו תפגע בפרטיות המועמדים או המתמודדים במכרז יתר על המידה, כמו גם בחזקת החפות שממנה הם זכאים ליהנות, בכפוף להסדר הקבוע בחוק המרשם הפלילי... מרבית הגופים הרשאים לקבל מידע לפי חוק המרשם הפלילי על הרשעות ועל תיקי חקירה תלויים ועומדים, אינם רשאים לקבל מידע הנוגע לתיקי חקירה שנסגרו".
אין כל סתירה בין חובתו של היועמ"ש לנמק את החלטתו על סגירת תיק חקירה, לכך ששרת המשפטים ונשיאת העליון אינן מוסמכות לשקול את תוכן חוות-הדעת בבואן להכריע בגורלו של השופט. לא אחת, מסמך הנערך על-ידי גורם רשמי אינו כשיר לשמש כראיה בהליך משפטי. לדוגמה, דוח מבקר המדינה הוא בעל חשיבות רבה כגורם הרתעה של הגופים המבוקרים וכדי לשפר את הטעון שיפור, אך המחוקק קבע כי הוא אינו קביל כראיה, ולא ניתן להסתמך עליו בכל הליך משפטי.
בעתיד, טוב יהיה אם המחוקק יפעל לתיקון חוק המרשם הפלילי, באופן שבו נשיאת בית המשפט העליון ושרת המשפטים יוכלו לקבל לעיונם "מידע על החלטה שלא לחקור או שלא להעמיד לדין". כך יוסר הספק שעליו הצבעתי, והיועץ המשפטי לממשלה יוכל להעביר אליהן את החלטתו המנומקת לסגור תיק חקירה נגד שופט, על-מנת שישקלו אם לעשות שימוש בסמכותן בכל הנוגע להמשך כהונתו.
■ הכותב הוא שותף וראש מחלקת ליטיגציית צווארון לבן ומשפט מינהלי במשרד עורכי הדין גולדפרב-זליגמן.