חאלד כבוב / צילום: תמר מצפי
1. אומר לא אומר. נוגע לא נוגע. ממליץ לא ממליץ. אמיץ מחד גיסא ומהוסס מאידך גיסא. זו תמצית עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, שהכותרת הראויה לה היא: והסחבת (המכוונת?) נמשכת. מנדלבליט לא אשם - זה התיק הנמרח שקיבל בירושה מקודמו יהודה וינשטיין, שמנדלבליט לא יכול היה לסיים אותו בחמשת החודשים העמוסים שעברו עליו מאז שנכנס לתפקיד - אבל עוד 5 חודשים בלי דיווח של צוות הבדיקה בראשותו, בלי החלטה ובלי לומר מילה אחת בדוקה וסגורה על האירועים בבנק לאומי, זו כבר תהיה הסחבת שלו, והחשש שהיא מכוונת, ייגע וייפגע גם בו.
2. נציין כי בימים הראשונים שאחרי כניסתו לתפקיד כינס היועמ"ש ישיבה עם צוותו. בנק לאומי, יועציו ואנשיו כבר קיבלו דרישה למסמכים, ומאז מתקיימים מעת לעת דיוני סטטוס נוספים. עם זאת, לא ברור מי מהגורמים האחרים שעליהם הוצהר משתתפים בדיונים, אם בכלל. בכל מקרה, נראה שמדובר עדיין בדיונים התחלתיים בלבד של "צוות הבדיקה", שעליו הוכרז בינואר 2015. זאת, למרות שמדי פעם הגיעו הדלפות עלומות שם לעיתונות ולפיהן גורמי אכיפה כאלה ואחרים שבחנו את החומרים סברו שיש לשנות את המונח "בדיקה" ל"חקירה". חקירה פלילית שתוכרז מיד. בפועל, אלה היו רק דיבורים.
3. עמדת היועץ ניתנה כתשובה לבקשת השופט חאלד כבוב המתייחסת לשתי תביעות, תביעה נגזרת ותובענה ייצוגית, שאוחדו. כבוב אמנם ביקש - אבל תשובה ברורה על עמדת היועץ הוא לא קיבל. היועץ אומר אמנם שיש עילות להחמיר בהתייחסות, אבל מיד גם אומר שחשוב לדעת ששום דבר עוד לא ברור לו. מנדלבליט ועו"ד ליאב וינבאום מפרלקיטות מחוז תל אביב אזרחי, "לא מתרטבים". הם שמים עצמם כפרשנים לעת מצוא. מציגים לשופט את התמונה, שהוא מכיר היטב, מביאים את השיקולים שעומדים בפניו - וגם אותם הוא מכיר היטב. מוסרים לו שהם מבינים שצריך לחשוב האם נקודת האיזון, כלומר הפשרה המשונה והתמוהה של ועדת גורן, היא הנכונה.
כך קורה שאחרי שהשופט כבוב ייקרא ויילמד את העמודים הללו לעומקם, הוא יבין, שוב, שכל ההחלטה בידיו. הוא לבד. אין מי שיעמיד וייצג את עמדת המדינה לפרשה שעליה אומר היועץ כי היא "הפרת דין חמורה מאוד" שגרמה נזקים רבים, פגיעה בבנק השני בגודלו, פגיעה במוניטין המדינה, הבנקאות שלה והציבור שלה. הכול על הגב של כבוב.
4. משפט אחד חשוב - אך עם זאת גם חמקמק, נבלע, נטמן, וכמובן עמום - מצוי בתוך ששת העמודים. בסעיף 11 נכתב כך: "... בשלב זה יבקש היועץ המשפטי לממשלה להדגיש לפני בית המשפט הנכבד את העובדה שיכול ותוצאת הבחינה של צוות הבדיקה יגלו מידע רלבנטי נוסף בכל הקשור לאירועים מושא הפרות הדין בארה"ב בעטיין הוגשו ההליכים שבכותרת. נדגיש כי אינדיקציות לקיום מידע כזה קיימות כבר בשלב זה ואיננו יודעים האם מדובר במידע שעמד לפני הוועדה". (הכוונה היא לוועדת השופט בדימוס אורי גורן שמינה דירקטוריון הבנק. זו קבעה הסדר פשרה שלפיו הביטוח ישיב לבנק לאומי 92 מיליון דולר ושלושת המנהלים הבכירים של הבנק בכל שנות האירועים הפליליים - היו"ר איתן רף, המנכ"לית גליה מאור והמשנה שלה צבי איצקוביץ' - יחזירו לבנק 5.1 מיליון שקלים, השלושה יחדיו). היועץ ממשיך, אבל עם זאת גם מסתייג מעצמו: "מידע כזה עשוי לתמוך בהרחבה של עילות התביעה בהליך האזרחי או להעצים את עילות התביעה הקיימות. זהו שיקול קריטי..." וכל זה תחת המילים "עשוי" ו"יתכן" .
5. קיצור תולדות הזמן: בינואר 2015, אחרי כ-4 שנות חקירת השלטונות האמריקאים וחתימת בנק לאומי על הסדר טיעון שעלה 400 מיליון דולר, מסר משרד המשפטים כי היועץ וינשטיין החליט לכנס את כל גורמי האכיפה - משטרה, פרקליטות, בנק ישראל, רשות המיסים, רשות מניעת הלבנת הון - לקיים בדיקה בעניין האירועים בלאומי והמתלווים להם. ומאז - כלום.
בפברואר 2016 מסר וינשטיין הפורש ל"מעריב" כי "אנחנו היינו ממש לקראת סיום הבדיקה. מדובר בתיק מורכב ומסובך, ובגלל עומס העבודה לא הצלחנו לסיים ולבוא עם המלצות. הונח בפני חומר אדיר ומדובר בעבודה לגמרי לא פשוטה". באמצע מאי 2016 פורסם דוח מבקר המדינה, שמצא "ליקויים" ו"התנהלות לקויה" של המפקח על הבנקים והפיקוח על הבנקים בפרשת לאומי והפיקוח על שלוחות הבנקים הישראלים בחו"ל. באותו יום השיב דובר משרד המשפטים לשאלת "גלובס" ואמר כי "היועץ המשפטי לממשלה קיבל מאז כניסתו לתפקיד עדכון מצוות הבדיקה שמונה ומקיים התייעצויות, מעת לעת, בהתאם להתפתחויות".
6. הגיע הזמן שהיועץ, ראש התביעה הכללית, יחליט אם לפתוח בחקירה רשמית. כן או לא. אם כן, יש להגביל אותה בזמן, לא יאוחר מאמצע הכהונה שלו. לא ראוי למנדלבליט למשוך את זה עוד ועוד, בטח לא ראוי לו לחכות בצד כדי שהשופט כבוב יעמוד לבד מול חצי החונטה הבנקאית ויחליט בשבילו.