גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

אמנם אנחנו בעיצומו של שבוע הספר, אבל רב המכר של המיליה העסקי הישראלי בימים האחרונים אינו מצוי בדוכנים הפרוסים בכיכר רבין וברחבי הארץ. עיני המגזר הן על טיוטת דוח ועדת שטרום לבדיקת התחרותיות בבנקים, שפרסום מסקנותיה הסופיות בשבוע שעבר לווה בהצהרות חגיגיות על לא פחות ממהפכה בבנקאות העברית. לא מדובר בעניין אינטלקטואלי. לצד הזהירות, חוסר האמון בכוונות האמת של בנק ישראל להרפות את רסן השמרנות שלו, והעובדה כי הרפורמה עוד צריכה לעבור חקיקה בכנסת, נרשמים גם התלהבות, עניין ותקוות.

"לפני שנתיים בחנתי את האפשרות להקים בנק", מספר ל-G מיכה אבני, מנכ"ל חברת האשראי החוץ בנקאי פנינסולה. "הלכתי למפקח הקודם על הבנקים (דודו זקן), ישבתי עם יועצים משפטיים, והבנתי למה לא קם פה בנק למעלה מארבעים שנה. אם בנק ישראל באמת עומד לשנות את גישתו, אני הולך להקים כאן בנק מחר בבוקר, אבל זה צריך להיות שינוי גישה אמיתי".

"עבורנו", אומר דורי נאוי מחברת האשראי החוץ בנקאי האחים נאוי, "זה מבורך להפוך לבנק, כי היום אנחנו משלמים הרבה כסף על הכסף. זה מצב לא הגיוני שאני גם קונה מספק (מהבנקים) וגם מתחרה בו. כך תהיה לנו גישה ישירה למקורות, כלומר בנק ישראל והמפקידים, והעלויות שלי יוזלו, זה יהיה מהפך אמיתי. אנחנו עוד צריכים לראות איך ייקבעו הדברים ומה תהיה החקיקה וכמה זמן יארך לקבל אישור מבנק ישראל, ואם אכן ייחקק חוק ביטוח פיקדונות - כי בלי זה, מי יפקיד אצלי? אנשים יפחדו שלא אחזיר את הכסף. אבל אם באמת יוסרו החסמים - אני במשחק, ולא רק אני, ואז תהיה תחרות אמיתית".

ואילו עופר כרמל, מנכ"ל אי-לואון הפועלת בתחום ההלוואות החברתיות, מוסיף כי: "אני בטוח ששחקנים כמו המוסדיים, שמחזיקים את הכסף הגדול של הפנסיות, ייכנסו לזירה; ויש להניח שהם יעשו זאת בזיווג עם חברות 'רזות' יותר עם פלטפורמה מתאימה כמו החברות שלנו".

אבני, נאוי וכרמל הם רק שלושה נציגים מתוך רשימת המועמדים הפוטנציאליים להיות המתחרים החדשים של רקפת רוסק-עמינח מלאומי, של לילך אשר-טופילסקי מדיסקונט ושל מנכ"ל הפועלים המיועד אריק פינטו. בורסת שמות מתחומים דוגמת קרנות פרייבט אקוויטי זרות, רשתות קמעונאיות ורשתות סלולר, חברות אשראי חוץ בנקאי, חברות של הלוואות חברתיות, אגודות אשראי ובנקים קואופרטיביים מחו"ל, וכאמור, גם המוסדיים הישראליים, שייקחו חלק בדרך זו או אחרת בחגיגה. פחות עולים שמות אילי ההון המוכרים כאן, בעיקר נוכח העובדה שרבים מהם במצב כלכלי לא מאוד מזהיר בלשון המעטה, או שנתונים למגבלות של חוק הריכוזיות, שעבר בכנסת לפני שנתיים וחצי.

"אני מניח שסוג העסקים שירצו להיכנס לתחום הם בעלי ניסיון מקצועי בתחום הפיננסים, האשראי והקמעונאות", אומר יו"ר ועדת הרפורמות באוצר, ח"כ אלי כהן ממפלגתו של שר האוצר כחלון. "אלה יכולים להיות גופים פיננסיים בארץ ובעולם, גופים שיש להם קשר לצרכנים, או משקיעים טהורים. מבחינתנו, הדבר החשוב הוא שאחרי ש-47 שנה לא קם בנק חדש בישראל, יש סוף-סוף אפשרות ממשית, תוך הסכמה עם בנק ישראל, להגברת התחרות ולהצטרפות שחקנים נוספים".

נכון שרבות מהמהפכות שמצהירים עליהן, מתפוגגות אחרי שלב המילים הגדולות; ושיש גם הרבה חוסר אמון וחששות, גם בין המתעניינים ובטח בין אחרים, שמה שהיה הוא שיהיה, ושכל העניין יסתכם במעט מאוד שינוי בנוף; אבל בואו נרכיב רגע את המשקפיים הוורודים, נניח בצד את ההסתייגויות, ונבדוק מי יכול להיכנס למשחק. אחרי הכול, קהל היעד שאמור ליהנות מפירות התחרות הפוטנציאלית החדשה איננו העסקים הגדולים - שכבר כיום נהנים מאפשרויות בחירה לגבי צינורות המימון שלהם - אלא משקי הבית והעסקים הזעירים, הנחשבים "שבויים" של השיטה; אלה שמממנים בעמלותיהם את ההנחות שמקבלים הלווים הגדולים, ואשר שונאים את הבנקים באותו הלהט ששנאו בעבר את חברות הסלולר. במילים אחרות, הציבור הרחב.

1. רשתות השיווק "כאשר אנשים באים לבנק, הם רוצים לראות בנק"

אחת ההקלות המשמעותיות להגברת התחרות, שמזמנת הרפורמה (ראו טבלה), באה בדמות הצמצום בהון העצמי הנדרש להקמת בנק בישראל: מ-400 מיליון שקל ל-50 מיליון, כאשר אגודות אשראי יידרשו להון עצמי נמוך בהרבה או שיהיו פטורות ממנו בתחילת פעילותן. כמו כן, יהיה להן ול"בנקים" זעירים אחרים - כמו גמ"חים - רגולטור אחר, ולא הפיקוח על הבנקים של בנק ישראל.

זה גם המקום שבו מתעורר הספק האם בנק ישראל, שנחשב מעוז שמרנות ותמיד העדיף את יציבות הבנקים על פני תחרות, אכן הופך את עורו, או שברגע המכריע יערים קשיים על האישורים ויהפוך את הרפורמה למילים ריקות מתוכן. לפחות לפי דרור שטרום, יו"ר הוועדה, הרוח הנושבת כעת שונה. "בבנק ישראל", הוא אומר ל-G, "במשך עשרות שנים הייתה תפיסה שבנקים קטנים הם מטרד וסכנה ליציבות, כפי שקרה עם הבנק למסחר. הרעיון היה, בואו ניפטר מהבנקים הקטנים ונמזג אותם. כיום התפיסה קצת משתנה, כי כל עולם הטכנולוגיה מאוד מוזיל את העלויות, ועם הטכנולוגיה והשינוי בהרגלי הבנקאות של הלקוחות, אפשר להקים בנק אינטרנטי מגובה בכמה סניפים.

"מעבר לכך, מה שהשתנה זו הרגולציה, כי הרי העלויות המרכזיות של בנק, מעבר לסניפים, הם המחשוב ועלות העמידה בדרישות הרגולציה. ברגע שבנק ישראל יצר סטנדרט נפרד לבנקים בינוניים וקטנים, וחדוה (בר, המפקחת על הבנקים) חזרה בה מהרעיון שכל בנק צריך להקים תשתית טכנולוגית נפרדת והחליטה לאשר מיקור חוץ של המחשוב, זה מוריד את עלויות הבנק ונותן הזדמנות אמיתית להקמת בנקים חדשים".

אם אפשר היה לחשוב שלנגד עיני מחברי הדוח עומדים שחקנים שממילא כבר נמצאים בשוק האשראי, כמו חברות האשראי החוץ בנקאי, שטרום מפתיע שלא כך הדבר. "לא חשבנו על חברות האשראי החוץ בנקאי", הוא אומר. "חברות הפינטק (טכנולוגיה פיננסית) מתאפיינות בכך שהפלטפורמה הטכנולוגית מגדירה אותן, וחברה כמו בלנדר, למשל, לא תרצה לאבד את האיפיון שלה כדי להפוך לבנק רגיל, וגם לא חשבנו על האחים נאוי ועל אמפא (חברות אשראי חוץ בנקאי), אבל הן כמובן יכולות מבחינתנו להגיש בקשה לרישיון".

אז על מי חשבתם?

"על חברות כמו רשתות שיווק, כי להן יש שני דברים חיוניים: מידע רב על הלקוחות שלהן ופריסה של 'סניפים'. בנק שיקום בדרך הזאת יכול להיות בנק רגיל שישתמש בסניפי הרשת או בנק אינטרנטי שישתמש רק בידע. חשבנו על שתי האפשרויות, כיוון שהיו בעבר בשנות האלפיים ניסיונות לשים דלפקים של בנקים בחנויות קמעונאיות, וזה לא הצליח מסיבה פשוטה: כאשר אנשים באים לבנק, הם רוצים לראות בנק".

ואת זה הם יקבלו בסופר?

"יש ניסיון מצטבר בעולם של רשתות שיווק - גם של מזון וגם של בגדים - שנכנסו גם לתחום הבנקאות וגם לתחום כרטיסי האשראי. למשל, טסקו הבריטית חברה לרויאל בנק אוף סקוטלנד ונכנסה לבנקאות אינטרנטית, ובשלב מסוים נפרדה מהבנק ועשתה זאת לבד, ויש לה משקל יפה בתחום הבנקאות האינטרנטית. בתחום כרטיסי האשראי, כרטיס האשראי השלישי בגודלו בעולם, דיסקבר, הוקם בידי רשת שיווק (סירס), כאשר ההנחה היא שאם רשת מכירה את הלקוחות שלה, היא יכולה לבדל אותם ולחלק להם אמצעי תשלום. הרי יודעי הסוד שבינינו יודעים שבנקאות זו לא תעשייה של כסף, אלא של מידע על הלקוחות, מנהגיהם ואמינותם".

ואילו רשתות בארץ מתעניינות?

"אני יודע שגורמים כמו סופרפארם חשבו על זה והשקיעו הרבה עבודה בניתוח איך לנצל את פריסת הרשת ואת הדומיננטיות שלה בתחום הפארמה, ואת העובדה שיש להם מועדון לקוחות (לייף), שהוא אחד הכי גדולים בארץ".

בסופרפארם, מצדם, דווקא מפנים כתף צוננת לרעיון ואומרים כי שמעו ששטרום נוקב בשמם כמועמד להקמת מוסד בנקאי, אולם לחברה עצמה אין שום תוכניות כאלה. מי שכן מתלהב הוא רמי לוי, שאומר ל-G כי "בדקנו בעבר - לפני כארבע שנים - אפשרות להקמת בנק, והרגולטור לא אישר לנו. זה לא חדש שאנחנו רוצים להקים בנק, ועכשיו, באווירה החדשה ועם ההקלות, אני מאמין שזה יתאפשר. זה בהחלט נמצא בתוכניות שלנו".

השיחה עמו, רק נציין, נערכה טרם פורסם על המלצת המשטרה בעניינו, וכמובן התוכניות הבנקאיות שלו יוכלו לצאת לפועל אם לוי יעמוד - כמו כל מועמד אחר - בדרישות ה"פיט אנד פרופר" של בנק ישראל.

2. קרנות הפרייבט אקוויטי "אם זו הייתה 'פצצה', הן היו באות"

סופרפארם, רמי לוי ואחרים - בעוד גורמים רבים במשק תוהים מה אומרות המסקנות לגבי האפשרויות העומדות בפניהם, רבים סבורים שעיקר הכוונה של הוועדה ומסקנותיה, הייתה לאפשר לשתי חברות האשראי שיופרדו משני הבנקים הגדולים להפוך לבנקים; וכי כל הפרק המדבר על "הקמת בנק חדש מהיסוד" נועד רק לצורך קישוט. "אני ממש אופתע אם מישהו יגיש בקשה לרישיון בנק לפני שלפחות אחת מחברות כרטיסי האשראי תימכר", אומר עו"ד אסף עוז, המתמחה בתחום הבנקאות, ממשרד עורכי הדין מיתר, ליקוורניק, גבע לשם, טל.

ואכן, נדמה כי באוצר ובבנק ישראל תולים את התקוות הגדולות קודם כול בהפיכת ישראכרט ולאומי קארד לחברות המנותקות מהבנקים הגדולים, ולאחר מכן בתקווה כי תחת בעלויות חדשות הן ירצו להפוך לבנקים, כיוון שכבר יש להן יתרונות גדולים שיכולים לסייע בכך. הווה אומר, מאגר לקוחות והרבה מאוד ידע עליהם ועל הרגלי הצריכה ואמינות התשלומים שלהם, מערכת מחשוב שכבר קיימת, והעובדה שהצרכן שכבר רגיל שחלק גדול מחייו הפיננסיים מתנהלים דרך כרטיס האשראי, לא יתקשה לעשות את הצעד הנוסף ולהעביר לשם גם את חשבון העו"ש שלו.

אם כך, שאלה מהותית היא מי מועמד לרכוש את חברות האשראי הללו. אלה יכולים להיות אנשי עסקים ישראלים מתחומים אחרים שירצו בעלות או שותפות בחברה כזאת, אבל בעיקר, נושאים כולם את עיניהם לקרנות פרייבט אקוויטי המתמחות בפיננסים, מחו"ל. בשוק ההון המקומי מקבלים את הרעיון בספקנות גדולה. קודם כול, על מדף החברות המוצעות למכירה בישראל נמצאים לא מעט גופים פיננסיים, מבנקים ועד חברות ביטוח - כפועל יוצא של חוק הריכוזיות - ואין המון קופצים על המציאה. שנית, החברות הללו תהיינה נתונות לרגולציה של הפיקוח על הבנקים, ולא מעט קרנות מהסוג הזה נרתעות מהשקעות בחברות עתירות רגולציה. "נפגשתי עם הקרנות הללו בעבר", מספר גורם בשוק ההון, "והן מאוד מוטרדות הן מהאווירה הציבורית והן מהרגולציה. אם זו הייתה 'עסקה פצצה', הן היו באות, אבל זו רחוקה מלהיות עסקה כזאת".

מיכה אבני מפנינסולה מוסיף כי: "שמעתי מקרנות פרייבט אקוויטי שחשבו על כך, כי יש פה תפיסה לא הגיונית בעליל לגבי השווי של החברות הללו, כי אחרי שפותחים את השוק ומנתקים את הקשר המונופוליסטי עם הבנק, הן עלולות לאבד לא מעט נתח שוק (במיוחד בהתחשב בעובדה שהבנקים יורשו בתנאים מסוימים להתחרות בכרטיסים משלהם). ההבדלים בתפיסת השווי בין הבנקים לבין הקונים הפוטנציאלים כל-כך גדולים, שייקח זמן רב עד שיגשרו על הפער".

לעומת זאת, גורם המקורב לעבודת הוועדה דווקא סבור שהעניין בקרב הקרנות גדול, ו"ממש בימים אלה מבקרת בארץ קרן זרה גדולה שעשתה השקעות מאוד משמעותיות בתחום הפיננסיים והפינטק". ואילו המפקחת על הבנקים, חדוה בר, אמרה בשבוע שעבר במסיבת עיתונאים כי יש מתעניינים. "קיבלנו כמה פניות מגופים זרים", מסרה, וכן אמרה כי קיימת יותר מדרך אחת להעביר את הבעלות עליהן: "חברות האשראי יכולות להימכר למשקיע, או שהבעלות עליהן תתפזר לציבור. נאפשר את שתי הדרכים, וגם שילוב שלהן, וכך גם נעשה לגבי הבנקים. לא בטוח שהבנקים יהיו במבנה בעלות של גרעין שליטה, בהחלט ייתכן שחלק משמעותי מהבנקים יהיה בידי הציבור".

כמובן צריך להביא בחשבון שהבעלים החדש של ישראכרט, למשל, יסתפק בפעילות כרטיס האשראי ולא ינצל את המסלול המקוצר ואת העידוד שיינתן לו להפוך לבנק. אבל בואו נאמר שהוא יהפוך לבנק. האם הבנק הזה ישנה את המפה התחרותית או יפעל בדרך שונה מהבנקים הקיימים?

גורם בשוק האשראי מטיל בכך ספק: "חברות כרטיסי האשראי הן משחתות ענקיות לא פחות מהבנקים, וזה אותו מיליה של הבנקים. אלה חברות שגדלו בתוך הבנקים, עם אותה מנטליות ועם אנשים שחשים נאמנות למקום שממנו באו. אני לא מאמין שמשם תבוא לנו איזושהי תחרות אמיתית".

3. שוק המימון החוץ בנקאי "מי שמסוגל לא מעוניין להתפשט"

הקמת בנק מהיסוד היא סיפור מורכב, וכמו במקרה של חברות כרטיסי האשראי, היתרון מצוי בצד של מי שכבר עוסק במתן אשראי, דהיינו גופי המימון החוץ בנקאי. מהגדולה שבהן - חברת מימון ישיר, דרך פנינסולה והאחים נאוי שהוזכרו קודם לכן, ועד לחברות דוגמת אופל באלאנס, אמפא קפיטל, ולהב אל.אר של אלי להב ואיליק רוז'נסקי.

דרך ארוכה עבר התחום הזה מאז כונה "שוק אפור" ועד שחברות הפעילות בו הפכו ציבוריות, עם משקיעים מוסדיים רציניים, וגם זכו ללגיטימציה של המחוקק, בדמות "חוק נאוי", שאפשר לחברת האחים נאוי להנפיק אג"ח אף שבנק ישראל נטה בתחילה שלא לאשר זאת.

"כל מי שמתעסק בתחום האשראי בהיקפים משמעותיים, ועובד בהיקפים של מאות מיליונים, יש לו אינטרס להקים בנק", אומר אבני מפנינסולה. "מהצד השני, אני לא רואה מישהו מקים בנק מכלום, כי כדי להחזיק בנק של 50 מיליון שקל (ההון העצמי המינימלי הנדרש על-פי הרפורמה) ומעלה, צריך תיק אשראי מאוד משמעותי. מי שלא בנה את זה לאט ובצורה בטוחה, יפסיד את כל כספו כי יעבוד מהר וללא אבחנה. אנחנו בהחלט נתעניין בזה, במגבלות של גרעין שליטה וקריאת המסקנות".

אילו מגבלות של גרעין שליטה?

"הבעיה ההיסטורית שגרמה לכך שלא קמו בנקים בישראל לא הייתה התנאים הקבועים בחוק להקמת בנק - בחוק לא כתוב שבנק מחייב גרעין שליטה, ושאת השותפים בו צריכים לבדוק עד למגירת התחתונים שלהם בבית בארגנטינה. כאשר בחנתי לפני שנתיים הקמת בנק, אמרו לי שלבעלי גרעין השליטה צריך להיות הון שמגיע לפי שניים בערך משווי הבנק. אמרו לי שלא אוכל להקים בנק עם השותפים הנוכחיים אלא אצטרך להביא שותף גדול מחו"ל, שיהיה בעל חצי מהעסק ויעבור את כל הבדיקות, כולל דוח עושר אישי והערכות שווי של נכסים".

ומה הבעיה עם זה?

"מי שמסוגל להשקעות מהסוג הזה לא מעוניין בדרך כלל להתפשט. בהחלט צריך לבדוק שמועמדים לבעלות על בנק יהיו בעלי יושרה, ושהחברות שלהן מבוססות, אבל הבדיקה האישית מרתיעה. היו לאורך השנים אנשים שבחנו כניסה לבנקים בישראל, טיפלתי במקרים כאלה כעורך דין, ועו"ד יגאל ארנון ז"ל סיפר לי בזמנו שכל חמש-עשר שנים, היה בא אליו יהודי ואומר שהוא רוצה להקים בנק בישראל, ואחרי שהיה מבין את רמת הבדיקה היה אומר תודה רבה, לא צריך".

"בימינו יכולים להיות צדיקים או אשמים במחי שורה אחת לכאן או לשם. אנשים חוששים מזה", מסכים עו"ד עוז, שמייצג גורמים המתעניינים בתחום הבנקאות. "זו רמה נוספת של חשיפה גם ברמה הרגולטורית-משפטית וגם ברמה הציבורית, והם שואלים את עצמם אם הצד הכלכלי מספיק אטרקטיבי לפצות על כל זה. יש חשש מאור הזרקורים, אנשים חוששים שביום שישקיעו, יוצגו כגיבורים המאפשרים את התחרות, אבל מחר או מחרתיים יוצגו באור שונה, וביום השלישי תתלווה להצגה הזאת חקיקה שתפגע בהם ובהחזר שלהם. כך שכל מי שמתעניין, צריך להכניס למשוואה את הלא נודע".

בפן הזה מבהירים מכיוון בנק ישראל, שבבנק בהחלט מתכוונים להמשיך לבדוק את "מגירת התחתונים בארגנטינה", כמאמר הדימוי הציורי. "אם היו לאורך השנים כאלה שנרתעו בשל הבדיקה", מוסרים משם, "ולנו לא ידוע על מקרה כזה, אולי היה להם מה להסתיר, וטוב שלא באו. לא היית רוצה שמישהו ששקוע בחובות או שיש לו חברה מפסידה יעמוד מול הפיתוי של לרוקן את כספי הבנק שהוא הבעלים שלו ולהשאיר את המפקידים מאחור".

4. הבנקים החברתיים "נראה גם קואופרטיביים מתעניינים"

לצד רשתות השיווק הקמעוניות וחברות האשראי לסוגיהן, הצלע האחרונה של מי שעשויים להקים בנקים חדשים, היא הצלע החברתית. גם היא נחלקת לשתי תתי-קטגוריות: חברות של "הלוואות חברתיות", ומה שקרוי "בנקים חברתיים".

נתחיל בהלוואות החברתיות: אלה הן למעשה חברות המספקות פלטפורמה טכנולוגית, שדרכה אנשים שחפצים להשקיע את כספם ולקבל עליו תשואה, מלווים כסף לכאלה המבקשים הלוואה. הפלטפורמה מצדה בודקת את הלווים, מדרגת את רמת הסיכון בהם ומאשרת אותם, כשלרוב היא גם מפזרת כל הלוואה בין כמה מלווים, לצורך הפחתת הסיכון.

בארץ יש כארבע חברות כאלה: בלנדר, אי-לואון, טריא ו-B2B, שעוסקת בהלוואות לעסקים קטנים. יכולתן של חברות כאלה לחשוב בכלל על הקמת בנק תלויה בראש ובראשונה באישור פעילות של בנק דיגיטלי לחלוטין, שבו בשום שלב לא צריכים לחתום על טפסים בנוכחות פקיד, למשל (מה שכרגע איננו קיים, אבל נמצא בתוכניות). מהצד ההפוך, אגב, קיים גוף שמותר לו לקבל פיקדונות ולהחזיק עו"ש, אבל אסור לו לבצע את הפעולה שהופכת מחזיק פיקדונות לבנק של ממש: מתן אשראי. זהו בנק הדואר. שם לא ממהרים להתחייב, ומסרו לנו כי: "הנהלת חברת דואר ישראל לומדת את המלצות הוועדה ותפעל לגיבוש מדיניותה בנושא לאחר הגשת הדוח הסופי".

תת-הקטגוריות השנייה היא הבנקים החברתיים, שאינם ממש בנקים אלא אגודות אשראי. מדובר בגופים שיכולים לאגד כ-15 אלף חברים - כל אחד בעל מניה אחת בלבד, והחברים הם גם לקוחות הבנק. לדברי הפעילים בתחום, אגודות אשראי הן דבר נפוץ מאוד למשל בארצות הברית, בגדלים שונים, החל מכומר מקומי שמנהל את כספי הקהילה, ועד איגוד עובדי חברת ענק שמנהלת מאות מיליונים עבור העובדים.

בנק אופק, הגוף הבולט בתחום בישראל, מנסה להתרומם זה זמן לא מבוטל. עד כה, מה שחסם את דרכו היה מגבלת הון עצמי של בנק ישראל בסך 75 מיליון שקל, אולם הכללים החדשים בנושא הזה (שעדיין נדונים), מדברים על הון עצמי נמוך בהרבה, ואולי אף על ויתור על הדרישה הזאת בכלל, ועל העברת הפיקוח לרגולטור אחר וחדש, ולא בנק ישראל.

"אין ספק שאם ההמלצות יהפכו למעשה לחקיקה", אומר יו"ר בנק אופק, עו"ד יהודה טלמון, "זה משנה את התמונה בגדול. אם הדוח הסופי הוא כפי שמצטייר ממה שיצא לתקשורת - הרבה מהדברים שאופק ייחלה להם, קורמים עור וגידים, וזו בשורה גדולה".

מה מתחדש עבורך עכשיו?

"קודם כול, דרישות ההון העצמי היו מטורפות, ללא אח ורע בעולם, וזו בשורה. אבל נדרשים עוד שלושה מרכיבים חיוניים ביותר לגבינו כבנק חברתי: האחד, שהמדינה תעמוד במה שהבטיחה לגבי מערכת תפעול במיקור חוץ; השני, ביטוח פיקדונות, שבלעדיו יהיה לציבור קשה לתת אמון בגופים החדשים שיקומו; והשלישי, מאגר נתוני אשראי, כי היום היסטוריית האשראי של משקי בית נתונה בידי הבנקים. אנחנו אמנם הולכים להציע אשראי זול באופן דרמטי, אבל לא למוצרי אשראי אלא למשקי בית ולעסקים זעירים עם היסטוריית אשראי מצוינת, שהבנקים ניצלו את היותם קטנים ועשו סבסוד צולב של אשראי זול לגדולים".

טלמון מוסיף למשוואה שחקנים חדשים: בנקים קואופרטיביים בעולם, שזה - אם לתמצת - מה שאגודת אשראי תהיה כשתהיה גדולה. כלומר, בנק גדול שבעליו הם לקוחות שהם בעלי מניות, ואשר נוצר פעמים רבות כתוצאה ממיזוגים בין אגודות אשראי שונות. "25% מהבנקאות העולמית היא בנקאות קואופרטיבית", כך טלמון. "הבנק מספר 1 בהולנד, ראבובנק, הוא קואופרטיבי. אנחנו בקשר עם הבנקים האלה בנוגע לכניסה לישראל, ועד היום הם ראו את דרישות הסף המחמירות ואמרו שאין להם אפשרות להיכנס לכאן, למרות שהם מאוד פעילים בפתיחת בנקים במדינות שבהן אין בנקים קואופרטיביים.

"לפני כחודש וחצי הבאנו את נשיא הפורום של הבנקים הקואופרטיביים והפגשנו אותו עם הוועדה, האוצר ובנק ישראל, והוא הודה ששמע דברים שלא שמע קודם. אני מאמין שאם אכן התמונה פה תשתנה, נראה גם בנקים קואופרטיביים מתעניינים".

עד כמה כל הצעדים הללו באמת ייצרו שינוי דרמטי, קשה להעריך. מן הסתם, ייקח זמן עד שיהיה כאן בנק חדש, אם יוקם, והוא בוודאי לא יהיה גדול במיוחד. אבל ניתן את המילה האחרונה למפקחת על הבנקים, חדוה בר, שאמרה בשבוע שעבר כי: "גם אם לא נראה מחר בבוקר שחקן חדש, הצעדים הדרמטיים שעשינו ייצרו שיווי משקל יותר תחרותי, ועצם האיום בתחרות, כבר משנה את התנהגות הבנקים". נחכה ונראה.

מה מתוכנן עיקרי הרפורמה, נכון לעכשיו

צמצום בהון העצמי הנדרש להקמת בנק, מ-400 מיליון שקל ל-50 מיליון. אגודות אשראי יידרשו להון עצמי נמוך בהרבה או שיהיו פטורות ממנו בתחילת פעילותן. כמו כן, יהיה להן ול"בנקים" זעירים אחרים - כמו גמ"חים - רגולטור אחר, ולא בנק ישראל.

פטור מדרישה להלימות הון (יחס בין הון ליבה לנכסי סיכון) במשך ארבע השנים הראשונות להקמה, או עד שהבנק יגיע להון עצמי של 600 מיליון שקל. בשלב הזה, יידרש הבנק להלימות הון של 8% (כאשר בנק קטן נדרש כרגע ל-9% ובנק גדול ל-10%).

בנק הפועלים ובנק לאומי יידרשו למכור את ישראכרט ואת לאומי קארד (ויזה כאל יישאר בינתיים בבעלות הנוכחית), אולם יוכלו להנפיק ולהציע ללקוחות, בתנאים מסוימים, כרטיס משלהן. תקוות הוועדה הייתה שרוכשי חברות האשראי ישאפו בתוך זמן מסוים להרחיב את הפעילות ולהקים בנק.

מסלול אישור מקוצר להקמת בנק - שלושה חודשים (מרגע הגשת כל המסמכים) לחברת כרטיסי אשראי, שישה חודשים לגוף אחר.

בנקים שירצו בכך יוכלו לשכור שירותי מחשוב במיקור חוץ, זאת כדי לחסוך את העלות הגבוהה של הקמת תשתית לכך. ועד אז, יוכלו הגופים החדשים להשתמש בתשתיות המחשוב של הבנקים הקיימים.

בנק ישראל יפעל לחקיקת חוק ביטוח פיקדונות, שיקל על אמון הציבור בבואו לפתוח חשבון בבנק חדש.

הקמת מאגר נתוני אשראי, שיאפשר לגופים חדשים נגישות למידע על לקוחות ובכך יקטין את הסיכון שלהם. יש לציין כי על-פי ההערכות, הקמת המאגר תארך שנים אחדות.

הכשרת הקמתו של בנק אינטרנטי לחלוטין, שיוכל גם למכור מוצרי ביטוח.

מסלול עוקף ריכוזיות

אל דאגה, המוסדיים לא יישארו בחוץ

אף שגוף מוסדי גדול אינו יכול, בשל חוק הריכוזיות, להיות חלק מגרעין שליטה של בנק או של חברת אשראי (שעשויה להפוך לבנק), שלא יהיו לאיש ספקות: המוסדיים לא מתכוונים להישאר מחוץ למשחק. הנה, רק לאחרונה הודיע בנק ישראל כי ירשה למוסדיים הגדולים, שעד כה הוגבלו לאחזקה של %5 ממניות בנק, להעלות אותה ל-%7.5. כך שאין להם מגבלה להיות משקיעי מיעוט בבנק חדש או בקבוצה הרוכשת חברת כרטיסי אשראי. לגבי מוסדיים קטנים, להם פתוחה הדרך לאחזקות משמעותיות יותר.

ואם צריך סימוכין לכך שבדרך זו או אחרת המוסדיים מתכוונים להיות בין נותני האשראי בשוק החדש בישראל, הרי שהם מתבטאים היטב בנוף הבעלות על חברות אשראי חוץ בנקאי מסוגים שונים. פסגות רכשה לאחרונה 20% מבלנדר; מיטב דש הם בעלי כ-20% מאי-לואון והם גם בעלי השליטה (כ-40%) מפנינסולה; אלטשולר שחם מחזיקים מעל 8% בחברת האחים נאוי; וחברת הביטוח מנורה מבטחים רכשה 30% ממניות אמפא קפיטל.

"אירוע שיכול להיות היסטורי"

בקואופרטיב "שלנו" מרגישים רוח חדשה

אחד הגופים המסקרנים שמעוניינים להקים אגודת אשראי הוא קואופרטיב "שלנו", שפעיל מאז המחאה החברתית ומחזיק סופרמרקט בשדרות ההשכלה 9 בשכונת ביצרון בתל אביב. חנות המשרתת הן את חברי הקואופרטיב והן את לקוחות השכונה. העיקרון הוא שטח מדף מרכזי ליצרנים קטנים ובינוניים, ותמחור שקוף של 25% מעל מחיר העלות לרוב המוצרים ו-35% לירקות ופירות בגלל הבלאי הגבוה.

לדברי ברק שש, חבר בוועד המנהל של "שלנו", הכנסות החנות נעות סביב 700-600 אלף שקל בחודש, ורווחיה ברבעון הראשון של 2016 היו 75 אלף שקל לפני מסים. "בשלוש-ארבע השנים האחרונות", אומר שש, השייך גם לצוות איגוד האשראי של הקואופרטיב, "אנחנו פועלים מול בנק ישראל, משרד האוצר, ועדת שטרום וועדת בריס להקמת אגודת אשראי. הייתה לנו החלטה אסטרטגית לא לצאת לציבור לפני שאנחנו מבינים מה הרגולציה. לא רצינו למכור לאנשים חתול בשק. אני רואה עכשיו את מה שעומד לקרות, ואני ממש מרגיש רוח חדשה באוצר ובבנק ישראל. בעיניי זה מטורף, זה אירוע שיכול להיות היסטורי".

ואיך תשמור על עצמך מסיכון עד שיהיה מאגר נתוני אשראי זמין?

"עד שהוא יהיה, נבקש מלקוחות תלושי משכורת אחורה, אצטרך לעשות מערך ניהול סיכונים של כניסה, אין ספק".