בנימין נתניהו ומשה כחלון / צילומים: דוברות הכנסת ואוריה תדמור
כלכלני מכון ון-ליר קוראים לממשלה להוסיף 10 מיליארד שקל לתקציבי הבריאות, החינוך והתעסוקה בתקציב השנתיים הקרובות שיוגש בקרוב לאישור הממשלה, ולממן את התוספת באמצעות העלאת יעד הגירעון, הגדלת תקרת ההוצאה התקציבים המותרת, הטלת מס ירושה על ירושות גבוהות, העלאת מס הכנסה וצמצום פטורים ממס.
ההמלצות מבוססות על ניתוח כלכלי שערכו חוקרי המכון, הפרופסורים לאה אחדות, מישל סטרבצ'ינסקי ואביה ספיבק, שהוצג בכנס השביעי של התוכנית לכלכלה וחברה במכון ון ליר בנושא תקציב המדינה של הממשלה החדשה בתמיכת קרן הנס זיידל. מיותר כמעט לציין שלקריאות החוקרים להעלאת מסים וצמצום פטורים יש סיכויים קלושים לקבל את התמיכה הפוליטית הדרושה.
יחס החוב של ישראל הוא נתון משמעותי בקביעת דירוג האשראי של המדינה. בשנים האחרונות הצליחה ישראל להוריד את יחס החוב בהדרגה, עד לפחות מ-65% תוצר כיום. כדי להוריד את יחס החוב של ישראל ל-60%, התחייבה הממשלה בהובלת האוצר לשני כללים פיסקליים: תקרת הוצאה שמגבילה את קצב הגידול בהוצאה הממשלתית לכ-2.6% בשנה ולגירעון תקציבי הולך ויורד עם השנים, שיעמוד ב-2017 על 2.5% תוצר וב-2018 על 2.25%. לפי חוקרי מכון ון-ליר, כדי לעמוד ביעדים אלה תידרש הממשלה לקצץ 11 מיליארד שקל מהוצאותיה בתקציב 2017, ובסך הכול כ-17 מיליארד שקל עד 2019.
חוקרי ון-ליר קובעים כי המגבלות הנוכחיות הביאו לכך שההוצאה הממשלתית בישראל נמצאת בשפל של 49 שנה ביחס לתוצר ומציינים כי הממשלה עצמה התעלמה מתקרה בתקציב 2016 והעלתה אותה בדיעבד בשיעור כפול מכפי שקובע הכלל. "משמעות הכללים הקיימים היא ירידה במשקל הממשלה בתוצר מתחת ל-40% תוצר ב-2019, כאשר ההוצאה האזרחית תתקרב לרמה הנמוכה ביותר בקרב מדינות ה-OECD", נכתב. הכלכלנים ממליצים לשנות את המגמה ולשקם את ההוצאה הממשלתית תוך החזרתה בהדרגה ל-41% תוצר. כדי לעשות זאת הם מציעים לקבוע כלל הוצאה חדש שיאפשר להעלות את תקרת ההוצאה המותרת ב-4% לשנה, ולדחות בכמה שנים את תוואי הגירעון כך שהיעד ל-2017 יעמוד על 2.75% תוצר תוך ירידה הדרגתית של 0.25% תוצר - עד לרמה של 2.25% בשנת 2020.
לדעת הכלכלנים, שינוי הכללים הפיסקליים הוא תנאי הכרחי כדי לאפשר לממשלה "חופש לביצוע המדיניות הנחוצה" - כוונתם בכך היא, בין השאר, לטיפול בבעיות של הפריפריה והגברת יכולות ההשתלבות של ערבים וחרדים בשוק העבודה. "אפילו בתחום המסמן את ספינת הדגל של הממשלה - מדיניות פעילה בשוק העבודה - ישראל ניצבת באחד המקומות האחרונים ב-OECD כאשר רק מקסיקו, צ'ילה וארה"ב מתחתנו" כותבים החוקרים.
מעבר למדיניות שמקדם האוצר בתחום התעסוקה והגברת הפריון, מציינים במכון ון-ליר יעדים חברתיים ובראשם המלחמה בעוני, שממדיו כפולים מאלה ששוררים במדינות ה-OECD, והטיפול במוקדי המצוקה ובאתגרים החדשים במערכות הבריאות והחינוך. התוכניות שזקוקות להגדלת התקצוב לפי החוקרים הן: הגדלת מענקי העבודה, הגברת הנגישות של קורסים להכשרה מקצועית, שיפור בתוכנית להבטחת הכנסה לגיל העבודה, טיפול בתחום הדיור (כללי וציבורי), הגדלת קצבאות הזקנה, תוכנית לשיקום הפריפריה, קיצור תורים ועדכון סל הבריאות, הקטנת הצפיפות בכיתות וחינוך חינם לבני 3-4 ולימודי ליב"ה לחרדים.
לטענת חוקרי המכון, ניתן לממן את כל התוכניות הללו על ידי ביטול פטורים והעלאת מסים ישירים בשנים 2017 ו-2018. בין היתר מציעים החוקרים ליישם את העלאת מס ההכנסה שעליה כבר החליטה הכנסת ואשר בוטלה על ידי שר האוצר לשעבר יאיר לפיד (3.5 מיליארד שקל) בתחילת 2014, הטלת מס ירושה על ירושות גבוהות (3.5 מליארד שקל), ביטול הפטור ממע"מ על תיירות ועל אילת (1 מיליארד שקל) וצמצום ההטבות לקרנות השתלמות והפנסיה (2 מיליארד שקל).
