אני: איש של תהליכים ופחות מאמין במבחן התוצאה, אבל גם דורש מעצמי להגיע ליעדים.
משפחה: אימא עלתה עם הוריה מתוניס בשנות ה-50, כשהייתה בת חמש. הם הגיעו למעברה בדרום ומשם עברו למושב ערוגות, שריכז אליו עולים מרומניה. סבא וסבתא הפכו לחקלאים והחזיקו את המשק עד שנקלעו לחובות ונאלצו למכור אותו. גם הוריו של אבא עלו מתוניס. הם היו אמידים יחסית, ולפני העלייה מכרו את רוב רכושם. חלק מכספם נשדד בדרך. הם נשלחו למעברת הפחונים בגן יבנה והשיגו דירת שיכון. סבא היה עובד עירייה וסבתא גידלה 13 ילדים. ההורים הכירו כילדים, כשאימא באה לבקר את דודה שלה בגן יבנה. אבא היה איש קבע ואימא פתחה חנות כלבו, סטודיו לכלות ומתפרה קטנה.
ילדות: בסיס חיל האוויר בחצור. תקופה קסומה. כשהייתי בן עשר אבא עבר תפקיד ואנחנו עברנו לקריית מלאכי. ההורים התעקשו שאלמד בבאר טוביה, כך שדילגתי בין שני עולמות, בין עיירת הפיתוח שבה גרתי לבית הספר החקלאי עם החברים המושבניקים.
שירות צבאי: גבעתי. שם התחיל היום הראשון של שארית חיי. נכנסתי לשירות משמעותי, מעצב, שבמהלכו עברתי קורס קצינים והייתי מפקד פלוגה, אף על פי שהיה ברור לי שאני לא רוצה קריירה צבאית. תוך כדי השירות למדתי היסטוריה באוניברסיטה העברית.
מיכל: אשתי, בת כפר ורבורג, שם גם אנחנו גרים. מורה בבית ספר יסודי בכפר מנחם. נפגשנו בתיכון ויש לנו שלושה ילדים ועוד אחד בדרך. חברה אמיתית ופרטנרית מעולה.
קריירה: נרשמתי ללימודי תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת בן גוריון ומצאתי עבודה באינטל, במחלקה ששינעה עובדים לרילוקיישן. הייתי שם כמעט שנה ואז פרצה מלחמת לבנון השנייה, שאותה העברתי דווקא בג'נין - כי החלפנו גדוד סדיר שעלה להילחם בצפון. אחד הסמלים בפלוגה שלי אמר שמתפנה מקום בקבוצת מילגם, שעוסקת בניהול פרויקטים, ושכדאי לי להתעניין. החלטתי לעבור לשם, מה שהטריף את אבא שלי, שלא הבין איך אני מוותר על מקום עבודה כמו אינטל. ניהלתי פרויקטים של חיסכון במים.
פנגו: אחרי תקופה קצרה פנו אליי המנהלים במילגם לקחת על עצמי סטארט-אפ בשם פנגו, שעסק בחנייה באמצעות הטלפון הסלולרי. האייפון הראשון עוד לא יצא, ואף אחד עוד לא ידע מה זה אפליקציות. מטרת השירות הייתה לסייע לרשויות המקומיות, שעד אז היו צריכות להתמודד עם הטכנולוגיה המיושנת והמסורבלת של המדחנים, למצוא דרך נוחה יותר לתשלום חנייה. לא היה לי שמץ מושג בטכנולוגיה או ניסיון עסקי. קיבלתי רעיון בחיתולים, לא מגובש, שהשיא שלו היה עבודה מול רשויות מקומיות. עבדנו שנה מסביב לשעון עד להשקה. לא היה לנו כסף לבנות מותג, אז בנינו אותו מלמטה, ועברו עוד הרבה שנים עד שיצאנו בקמפיין הראשון שלנו. כאשר הושק האייפון הראשון כבר התחלנו להשקיע באפליקציה, והשקנו אותה ב-2010. היום מילגם מחזיקה ב-50% מפנגו. (גילוי נאות: ביתר מחזיקה חברת יוניסל, שחלק ממניותיה מוחזקות על-ידי קבוצת פישמן של איש העסקים אליעזר פישמן, הבעלים של עיתון "גלובס").
פנגו פלוס: בנוסף לשירותי חניה, אנחנו נותנים לנהג כל מה שהוא זקוק לו: ביטוח, חילוץ ושטיפת מכוניות. פנגו הוא בעצם ארנק סלולרי לעולם הרכב.
הליך משפטי: כשהסתיים המכרז הארצי שלנו מול הרשויות המקומיות, החברה המתחרה סלופארק עתרה נגד הארכה אוטומטית של המכרז. נכנסנו למשבר אסטרטגי כמעט בכל רובד, שהחזיר אותנו אחורה. עברנו את כל השרשרת המשפטית, ובמקביל ניהלנו קרב תקשורתי כדי להרגיע את הלקוחות והתחלנו לייצר לעצמנו גיבוי עד לפסיקת בית המשפט העליון. בסופו של דבר, ההסדר התבטל והיינו צריכים לייצר הסדרים מקומיים חדשים מול כל רשות בנפרד.
פנאי: אני חקלאי חובב: מגדל 40 עצי פרי, מטע זיתים, הדרים, עצי בוסתן. חוץ מזה משחק קצת כדורסל.
תפיסת עתיד: מקווה להמשיך לגעת בחיי היומיום של אנשים.