דימונה / צילום: רפי קוץ
לאחרונה הודיע שר הפנים אריה דרעי כי הוא מאמץ המלצות ועדת חקירה לשינוי גבולות בין עיריית סחנין לבין המועצה האזורית משגב. 1,800 דונם יעברו לידי סחנין, "לפיתוח אזור תעסוקה משותף, שכונות מגורים ופארק עירוני משותף".
ההודעה ששלח השר דרעי לא הציגה מספרים ונתונים מעבר לאותם 1,800 דונם משמעותיים. אולי שלא בכדי. כי בעוד סחנין, עיר הכוללת 29 אלף תושבים, זכתה לגדול ב-1.8 קמ"ר - מה שמביא אותה לשטח שיפוט (עם הכנסות משותפות כאמור בחלק מהשטח עם מועצה אזורית משגב) של 11.6 קמ"ר, נגרע ממשגב - מועצה הכוללת 35 יישובים, יותר ממחצית מהם יישובים קהילתיים - שטח שמהווה בסה"כ אחוז אחד משטחה, שיכלול כעת 163 קמ"ר. פי 14 מסחנין. לסחנין יש 400 מ"ר לכל תושב - בעוד לתושבי משגב יש יותר מ-6 דונם לכל אחד.
23 מועצות - 73% משטח המדינה
מדובר כמובן בסטטסטיקה יבשה, המתעלמת מאין ספור פרמטרים נוספים (ייעוד הקרקע, הטופוגרפיה שלה, אופי היישוב ועוד), אבל ככזו היא גם מספקת את התמונה הרחבה. שטח השיפוט וגבולות היישובים בישראל הם אולי הדוגמא המובהקת ביותר לחוסר ההיגיון הגיאוגרפי-מוניציפלי של מדינת ישראל.
זה לא רק המבחן המוכר של מועצות אזוריות מול ערים - העובדה ש-23 מועצות אזוריות, שבהן גרים בסה"כ 353 אלף תושבים, נמצאות בראש דירוג השטחים לפני שמופיעה שם העיר הראשונה (ושתופסות ביחד 73% מכלל שטחה של המדינה), אלא שגם דירוג הערים עצמן מגלה עד כמה גבולות השטח של הערים בישראל אינו מתואם בעצם עם שום דבר.
העיר דימונה, בה חיים 33 אלף ישראלים, היא העיר בעלת שטח השיפוט הגדול במדינה - 173 קמ"ר. יותר מפי 3 משטח השיפוט של העיר תל אביב-יפו, בה חיים 430 אלף תושבים, עובדים עוד מאות אלפים בכל יום, כל זאת על שטח של 52 קמ"ר בלבד (פחות למשל מראשון לציון הסמוכה לה).
למה בפריפריה יש ערים עם שטחים כמעט בלתי מוגבלים? איך ייתכן שדימונה, ערד, אילת, מצפה רמון וירוחם מקדימות את תל אביב במבחן השטח? ראשית, קל להעניק שטחים כשערכי הקרקע הם נמוכים. בנוסף, למדינה יש עניין להרחיב את שטח השיפוט של העיר - כדי שזו תפקח טוב יותר על הנעשה שם. אם השטח יהיה של המדינה, שטח גלילי שאינו מסונף לשום רשות, הבלגן בוודאי יחגוג שם. וכשמדובר בנגב, למשל, שם המדינה מנהלת שנים מאבק לשמירה על קרקעותיה, זה נכון שבעתיים.
מאידך, העובדה ששטחים פתוחים בהיקפים גדולים כלך כך נמצאים דה-יורה בידי עיריות ומועצות אזוריות קטנות וחלשות יחסית היא לפעמים לא יותר מכסת"ח. דוח מבקר המדינה האחרון הצביע על כך שעד לשנת 2015 הצטברו בישראל 800 אלף עבירות של תכנון ובנייה, לרבות השתלטות על יותר ממיליון דונם של קרקעות מדינה (4.5% משטח המדינה) - שרובן המוחלט נמצאות כמובן בשטחי רשויות מקומיות שלא ממש מתאמצות או יכולות לשנות את המצב.
מעבר לכך, שטח השיפוט הנרחב הוא כמובן חרב פיפיות תכנוני מסוכן ומטריד. פוטנציאל הפיזור של עיר כמעט לכל רוח, שמאפיין רבות מהערים בפירפריה, מונע מאותם מקומות להצטופף סביב מרכז עיר ותיק, חזק ובריא.
כשהשכונות החדשות של ירוחם קמות סביב סביב, ומרחיקות את התושבים החדשים ממה שהיה פעם המרכז הישן, אין פלא שהוא גם לא מצליח להתרומם עסקית ומסחרית.
מנגד, הויכוח סביב תכנון השכונות החדשות לבנייה בשכונות הצפוניות של תל אביב, שגם ככה לא משופעת בשטחים פנויים, היה לאחד הגורמים המרכזיים שהחזירו את האוכלוסיה ואת האטרקטיביות למרכז הוותיק של העיר בעשורים האחרונים, עיר שעוצמתה ויתרונותיה כמובן שלא מוטלים בספק.
נוהל שינוי תחום שיפוט: מבחן כלכלי, ארגוני, דמוגרפי וחברתי
על פי הנהלים הקיימים, רשות מקומית שסבורה שיש לשנות את תחום השיפוט שלה נדרשת להגיש בקשה למנכ"ל משרד הפנים. תהליך שינוי שטח השיפוט של רשות מקומית מופיע בנוהל של משרד הפנים - "נוהל שינוי תחום שיפוט של רשות מקומית וקביעת אזורים לחלוקת הכנסות".
בנוהל מצוין במפורש כי התזכיר המוגש צריך לנמק את הסיבות המצדיקות לדעת המבקשת את עריכת השינויים המוצעים: "לדוגמא: יצירת רצף טריטוריאלי, צורך בקרקעות לפיתוח, צרוף מפעלים ו/או מוסדות לשטח השיפוט של הרשות וכו'". בנוסף, המבקשת נדרשת לפרט את ההשלכות הצפויות על הרשות כתוצאה מהשינוי בתחום השיפוט ("כגון: השלכות כלכליות, ארגוניות, דמוגרפיות, חברתיות וכו'").
התזכיר חייב לכלול נתונים כגון פירוט המצב התכנוני והדמוגרפי של הרשות המקומית על פי סדרת קריטריונים - גודל האוכלוסיה הקיים וחזוי ל-10-15 שנים במסגרת הגבולות הקיימים; מיפוי קיומן של רזרבות קרקע לפיתוח לצרכי מגורים, תעשיות, מוסדות ציבור, חינוך וכו' בתחום השיפוט הקיים; כיצד הרשות רואה את התפתחותה העתידית מבחינת אוכלוסיה, מגורים, תיירות, תעשייה, מסחר; האם הורחב תחום שיפוטה בשבע השנים אחרונות (במקרה שכן, מה מידת המיצוי של שטחים אלה) וכמובן הבעלויות על הקרקע ושימושי וייעודי הקרקע בשטח המבוקש".
דימונה: מ-30 ל-173 קמ"ר
אם המנכ"ל שוכנע שיש מקום לבחון את הבקשה, הוא מוסמך להטיל על ועדה לבחון את העניין. העיר דימונה, שיאנית הערים במבחן שטח השיפוט, יכולה להוכיח עד כמה שטח השיפוט הוא עניין גמיש. עד 2004 היא ישבה על שטח של 30 אלף דונם בלבד, אולם שר הפנים אברהם פורז (שחלם במהלך כהונתו לאחד עשרות רבות של רשויות מקומיות) החליט לספח לדימונה את השטח שעליו משתרעת הקריה למחקר גרעיני (קמ"ג), משיקולי ארנונה. בנוסף לשטחי הכור הגרעיני סופחו לדימונה גם שטחי פארק התעשיות תמ"ד ושטחים נוספים למגורים שמשיקים לגבולה המזרחי של המועצה האיזורית תמר.
עם זאת, בסוף מאי האחרון הודיע שר הפנים, אריה דרעי, כי משרדו ישנה את מודל הפעילות של ועדות הגבולות הפועלות כבר שנים ארוכות במתכונת ארעית וזמנית. שר הפנים החליט על הקמת שש ועדות גיאוגרפיות קבועות שידונו מעתה והלאה בנושאים האמורים, "זאת כדי להוסיף נדבך של ראייה כוללת ביחס למצב הקיים ברשויות המקומיות בישראל".
במשרד הפנים הדגישו כי הקמת הוועדות הקבועות עשויה לחסוך זמן, משאבים וביורוקרטיה. "תוכנית העבודה השנתית של כל ועדה תוכן מראש ותאושר על ידי מנכ"לית משרד הפנים ושר הפנים. במסגרת תוכנית העבודה יוקצב לוועדה פרק זמן לכל נושא שיונח על שולחנה, בהתאם לסדר העדיפויות שייקבע.
"הוועדה הגיאוגרפית תפעל על מנת ליזום ולקדם שינוי גבולות, חלוקת הכנסות, שינוי מעמד מוניציפאלי ואיחודי רשויות מקומיות בראייה כוללת ובאופן מתמיד".
הוועדות החדשות - גליל ועמקים, חיפה (הוועדה הראשונה שתקום), המרכז, ירושלים, יו"ש והשפלה, וועדת דרום - יורכבו מיו"ר ומזכיר שיכהנו במשרה מלאה, שלושה נציגי ציבור ונציג הממונה על המחוז.
