מיכל הלפרין / צילום: איל יצהר
3 אירועים בלתי קשורים שקרו בחודשים האחרונים מצביעים על אפשרות, על חשש, שאיגודים עסקיים מאבדים את הרסן עד כדי "דגדוג" גבולות החוק, אולי אף יצירת סוג של התארגנות בין בעלי אינטרסים משותפים שעלולה להיות בעייתית ולהיכנס לספקטרום של הסדר כובל והתארגנות קרטלית: תיאום המשרת בעלי עניין ופוגע בצרכנים.
הבעיה הגדולה היא שלא קיים תחום עסקי שבעלי העניין בו לא הקימו, זה מכבר, איגוד עסקי. רק שהשאלה המרכזית היא: מה באמת עושים אנשי הגילדה כשהם יושבים יחד סביב שולחן מאחורי הדלת שעליה כתוב "איגוד ה....".
איגוד עסקי הוא התארגנות שנועדה לקידום האינטרסים הלגיטימיים המשותפים לכל העוסקים בענף מסוים. התארגנות כזו נפוצה מאוד, מוכרת ונחשבת חוקית - למרות הרגישות שבעצם ההתארגנות של בעלי העניין המשותף, והאפשרות המציאותית שההתכנסות תביא לצמצום התחרות ופגיעה בציבור הלקוחות ותגיע עד הפרת דיני ההגבלים העסקיים, עד תיאום קרטלי, כלומר עבירה פלילית.
להלן שלושת האירועים הבעייתיים מהתקופה האחרונה.
קרטל הלחם: בבוקר לשתף פעולה, בערב להתחרות
בינואר השנה גזר בית המשפט המחוזי בירושלים עונשי מאסר על שניים מהמורשעים בפרשת קרטל הלחם. בהכרעת הדין נקבע שאיגוד המאפיות קיים התארגנות קרטלית. שהקרטל גיבש הסכמה להעלאת מחירים, חלוקת שוק ומניעה מאורגנת של תחרות. האירועים קרו בסוף 2009-2010.
באמצע פברואר 2010 נפגשו ארבעת יצרני הלחם הגדולים, ביניהם יו"ר הארגון, בתל-אביב, במשרד עורכי הדין פישר, בכר, וול אוריון ושות'. התכנסות זו התקיימה תחת הכותרת ישיבת איגוד המאפיות, בנוכחות עורך דין. הם אכן דנו ברגולציה, באופן רישום מרכיבים על שקיות סוגי לחם, בישיבה היה נוכח תזונאי מומחה שדיבר על בריאות, לחם ומרכיביו. להלן העדות של ירון אנג'ל בבית המשפט, מיום 28 בינואר 2015, שמסביר ומצדיק את ההתכנסות כשהיא מוגדרת במסגרת איגוד המאפיות. דברים שמסמנים את מהות תודעת התיאום שקיימת או חסרה בקרב אופי הלחם.
שאלה: איך נקבע המועד המדויק של הפגישה בפישר בכר חן?
ירון אנג'ל משיב: "בתקופה ההיא... התחלנו לחטוף במאפיות כל מיני תביעות ייצוגיות הזויות. אני קורא להן הזויות, פעם על איזה סימון של איזה רכיב שכן הופיע ולא הופיע וסימון אחר של רכיב שלא הופיע בסדר הנכון בסדרת הרכיבים או מספר הקלוריות בלחם קל... לפי כל מיני כתבות שטויות, תביעות שטויות או לא מבוססות או מבוססות על קטעי עיתונים ועל כתבות בטלוויזיה, ואתה מוצא את עצמך אחר-כך צריך להתגונן בפני התביעות האלה ולשלם עשרות ומאות אלפי שקלים בשביל תביעות שלא מגיעות לדיון, זה רק השלב הראשון, ובתביעות היצוגיות האלה לא משלמים הוצאות ולא משלמים כלום והדבר הזה הבנו שהוא לא טוב, ואני עוד בהתאחדות התעשיינים סיפרתי על איזה תביעה שקיבלנו אז אמרו לי, welcome to the club. אתם האחרונים שעולים על העגלה, אנחנו פה שנים רושמים צ'קים על התביעות האלה.
"הבנתי שזה טרנד ודיברנו על זה בינינו, וכל תביעה כזאת בכדי לנפח אותה ישר מכניסים את כל מי שמייצר את אותו לחם. בן אדם לא יתבע רק את אנג'ל, ברמן, דווידוביץ', יוחנן, אז ישבנו ואמרנו אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו, לרכז את כל התקנות שרלוונטיות ללחם, יש תקן סימון כזה ותקנת בריאות כזאת ותקנת חומרי גלם אחרת, שמישהו יעשה לנו עבודה על כל הדבר הזה, ייתן לנו הנחיות לסימון, יהיה כתובת לכולנו לבדוק את כל המוצרים ביחד עם ייעוץ משפטי שמתרגם את כל הנתונים, את כל התקנות בחוק כדי שלא נטעה...".
עד כאן טוב ויפה, ישיבה של איגוד עסקי, התכנסות מקצועית, עם עורכי דין ואנשי מקצוע שנועדה להסדיר עניינים כוללים ורוחביים. רק שאחרי כמה זמן, יצאו, או הוצאו, התזונאי ועורך הדין, ושיחת האופים נמשכה, בינם לבינם. זה הרגע בו נטען כי למרות שהאירוע מוצג כפגישת איגוד, הרי למעשה החלו להיסגר פרטים לגבי הפסקת המלחמה ביניהם והסדרת השוק. למחרת נפגשו רק חלק מהנוכחים וקבעו מה שקבעו. אחר-כך, בתאריכים סמוכים, נפגשו נציגים זוטרים של המאפיות בתחנת הדלק דור אלון בכביש 6, וחודשיים אחר-כך, ב-20 במאי 2010, שוב פגישת סמנכ"לים באותה תחנת דלק.
העדות של אנג'ל נמשכה, כאשר השאלות נסמכו על שיחות שהתקבלו מהאזנות סתר שביצעו חוקרי רשות ההגבלים למעורבים: ירון אנג'ל, יהודה שניידמן, יוחנן אהרונסון, ישעיהו דוידוביץ' ומרק קינן.
שאלה לאנג'ל בחקירה נגדית: "... אתה אומר: ברמן רצה להיכנס לחצור, אני לא יודע איפה, אז הוא אמר ליוחנן שאתה שותף של דווידוביץ' ובגלל שדווידוביץ' נכנס להדסה אני נכנס לצפת. למה יש דו שיח ביניכם שבו אתם מסבירים, מנהלי מאפיות, אחד לשני, למה אני נכנס לפה ולמה אתה נכנס לשם...". אנג'ל: "תראה, אנחנו חיים בעולם מורכב, העולם המורכב שלנו מחייב אותנו פעם אחת לשתף פעולה נגד כל מיני גופים רשעים שמנסים לחסל את הענף שלנו, אם זה הפיקוח על המחירים, אם זה הממונה על ההגבלים העסקיים, אם זה כל מיני אנשים שבאים ועושים מהלכים שהם מהלכים נגדנו כקבוצה, שכנגד הקבוצה הזו אנחנו חייבים לפעול במשותף. אנחנו חייבים שנגזר עלינו, המדינה הכניסה אותנו לתוך סירה אחת..... עכשיו בא חוק ההגבלים או המציאות השנייה ושמה אותנו בשוק כמתחרים אבל אותם אנשים. אותם אנשים. אני צריך להתחרות בו בבוקר בשוק ובצהריים ללכת איתו לשר ובערב ללכת איתו לעורכי הדין כדי להתכונן לפגישה הבאה מול הממשלה, זה מצב מסובך".
ביטוח: הגודל כן קובע
בסוף יוני דחה בג"ץ את עתירת איגוד חברות הביטוח כנגד רפורמת "קרן ברירת מחדל" של שר האוצר והממונה על שוק ההון. מסתבר שהעתירה הוגשה למרות שחברות ביטוח בינוניות וקטנות, ככל הנראה מחצית מקרב חברי התאחדות החברות לביטוח חיים, לא רק שהתנגדו לעתירה אלא דווקא תמכו ברפורמה המוצעת שתיצור להם יכולת להתחרות בדמי ניהול ולהגדיל את עסקיהם.
כך קרה שבאמצע יוני פנתה מנהלת רשות ההגבלים מיכל הלפרין, באמצעות עו"ד שגית חדד מהרשות, אל העותרת, התאחדות החברות לביטוח חיים, וביקשה לקבל הסברים הנוגעים להתנהלות האיגוד. "מהמידע והמסמכים שהוצגו בפנינו", כך כתוב במכתב הרשות, "עולה כי ההתאחדות פעלה במישורים שונים באופן המשרת על פניו את טובת חלק מהחברות בהתאחדות בלבד." זאת, בניגוד להוראות הקבועות בחוק שנכתבו בשני "גילויי דעת הממונה על ההגבלים", האחד מפברואר 2000 בעניין "שיתופי-פעולה בין מתחרים בפעולה מול רשויות שלטון", שנכתב על-ידי הממונה דאז דוד תדמור, וגילוי דעת נוסף ממארס 2014 "בעניין איגודים עסקיים ופעילותם" שנכתב על-ידי הממונה הקודם דיויד גילה.
הנקודה המרכזית שעולה מן המכתב היא כי ההחלטה על הגשת עתירה לבג"ץ בעניין הליך הבחירה והוראות החוזר לבחירת קופת גמל שהועבר על-ידי הממונה על שוק ההון, דורית סלינגר, התקבלה "על סמך תמיכתן של חברות הביטוח הגדולות ולמרות התנגדותן המפורשת של חברות הביטוח הקטנות". מכתב הרשות ממשיך וכותב כך "הדבר אינו מפתיע, שכן על פני הדברים הוראות החוזר (של סלינגר. ס.ק.ל) והליך הבחירה אינם עולים בקנה אחד עם האינטרס העסקי של חברות הביטוח הגדולות, אך משרתים דווקא את האינטרס של החברות הקטנות כמו גם את קידום התחרות בענף". וכל זה קורה כאשר העתירה לבג"ץ הוצגה כאילו היא עמדה משותפת של כל חברות הביטוח, כשההתאחדות נמנעה מלגלות שקיימת עמדה שונה של מחצית מחבריה, חברות קטנות ובינוניות שהאינטרסים שלהן שונים ואף סותרים את האינטרסים של הגדולות. יותר מזה, מסתבר שכאשר ראו החברות הגדולות שאין להן רוב לעתירה, הן סיימו את הפגישה והעבירו את הדיון וההכרעה לאסיפה הכללית, שם מצביעים לפי גודל החברה. איגוד חברות הביטוח אמור היה להציג עמדתו בפני הממונה עד 28.6, אך ביקש דחיה עד סוף שבוע זה.
מזון: מה קרה במפגשי האיגוד
יוני השנה, הפעם איגוד המזון. זה פועל תחת התאחדות התעשיינים - גם היא איגוד עסקי רחב גדול ומשפיע. חברי איגוד המזון הם הגדולים והמשפיעים על מחירי המזון ואספקתם: יוניליבר, קוקה קולה, תנובה, אוסם, שטראוס. הם חזקים, חדים, קשוחים ומקושרים. הם, כמובן, גם מתחרים וגם שותפים לאינטרסים.
במשך תקופה נפגשו החברים במסגרת האיגוד, כאשר על השולחן מונחת כוונתו של שר הבריאות יעקב ליצמן, שפתח חזית ציבורית נגד מזונות עתירי סוכר ונגד מזונות עתירי מלח. בשלב מסויים נכנסה רשות ההגבלים לתמונה. היא ביקשה לדעת אם במפגשי האיגוד נעשה בין החברים איזשהו תיאום עמדות, פעילות אנטי תחרותית או פעילות מתואמת ומאורגנת שהיא לטובת האינטרסים של חברי האיגוד, אבל עלולה לעצור, להתערב, להחליש את פעילות הרגולטור, משרד הבריאות ושר הבריאות שפועלים למען הציבור. אם כן - הרי זו פעילות שחלקה עלול להיות בניגוד לחוק ולהוראות הרשות לעניין פעילות איגודים עסקיים.
לפני כחודש, ב-15 ביוני, קיבלו האיגוד, כל חברה בו וכל מנכ"ל חברה, פנייה מרשות ההגבלים, חתומה על-ידי ליאור דגן-סנדז'יבסקי, מהמחלקה המשפטית. ספקי המזון נדרשים בה להעביר לידי הממונה "בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-29 ביוני" רשימה של מידע ונתונים.
להלן הפרטים הנדרשים על-ידי רשות ההגבלים: רשימת כל הישיבות בהן השתתף כל מנהל/ת או נושא משרה בחברה בהן השתתף גם נושא משרה של ספק גדול אחר, זאת לעניין הצעדים שנוקט משרד הבריאות לצמצום צריכת מזונות עתירי סוכר או מלח. לרבות שיחות ועידה, וידיאו, וכל אמצעי התקשרות אחר. יש למסור רשימה מפורטת של העניינים לדיון כפי שנקבעה במקור, לדווח מה הובא לידיעת המשתתפים לפני הדיון, למסור עותק מלא ונאמן למקור של כל מסמך שהוגש או הועבר במהלך הישיבה, או לקראת הישיבה, מצגות, ניירות עבודה, פרוטוקולים מלאים, שמות המשתתפים בכל אחת מהשיחות והשתייכותם, כל הנושאים, כל החלטה, כל המלצה, כל סיכום כל מסמך וכל התכתבות שהתקיימה בעניין, ולא חשוב באיזו דרך תקשורת זה נעשה.
בסיום נכתב: "נא ציינו במפורש כי מעבר לחומר שמועבר במסגרת מענה לדרישת הנתונים לא קיים בידיכם כל חומר רלוונטי נוסף. ככל שאין בידיכם חומר או מסמכים העונים על דרישת הנתונים כולה או איזה מסעיפי הבקשה, נא ציינו זאת מפורשות".
האיגוד שלח את עמדתו לרשות ההגבלים במועד שנקבע, כמו גם חלק מהחברות. אחרות - ביקשו הארכה.
איך להימנע מהפרת דיני ההגבלים באיגוד עסקי
גילוי הדעת האחרון של הרשות, נחתם כאמור במארס 2014 על-ידי הממונה דייויד גילה אחרי שיחות ודיונים. המסמך נפתח כך: "... נוכח הרגישות התחרותית הטבועה בו, על איגוד עסקי המבקש למנוע הפרת הדין ועל ממלאי תפקיד בו לנקוט את האמצעים הנדרשים באופן סביר כדי למנוע הפרת דיני ההגבלים העסקיים במסגרת הפעילות באיגוד או כתוצאה ממנה, וזאת מראשית היווסדו ולאורך כל תקופת קיומו. איגוד עסקי וממלאי תפקיד בו, שלא ינקטו אמצעים אלה, יהיו עלולים לשאת באחריות להפרת הדין".
הרשות הבהירה בניירות המדיניות כי שיתוף-פעולה בין מתחרים לצורך פנייה לרשויות שלטון הוא חוקי, בכפוף לתנאים מסוימים:
1. המתחרים לא יעסקו במחירים, לא ידונו, לא במישרין לא בעקיפין ולא במרומז, ב"עניינים רגישים" מבחינה תחרותית או בכל מידע שאינו פומבי או אינו ניתן לאיתור בקלות.
2. אסור שעצם הפנייה לרשות שלטונית תהיה העברת מסר לחברי האיגוד לנהוג בקו פעולה מסויים. הפנייה של האיגוד לרשות שלטונית תהא "בתום לב", גם כאשר עמדת האיגוד מוכתבת על-ידי עוסק אחד או מקצת העוסקים בענף שהפנייה תשרת בעיקר את האינטרסים שלהם.
3. המגעים ושיתוף-הפעולה בין המתחרים יוגבלו לפעולות הנדרשות באופן סביר לקידום התכלית שנקבעה למטרת הפנייה לרשות השלטונית.
4. יו"ר הישיבה (ובכלל זה גם שיחת ועידה, וידיאו, וכל אמצעי התקשרות קיים) יבהיר בתחילתה כי חשיפת מידע רגיש תחרותית עלולה להוות הסדר כובל לא חוקי - גם אם זה מתקיים לפני, לקראת, אחרי או בהפסקות הישיבה של האיגוד.
5. יתקיים תיעוד מלא בפרוטוקול מפורט שיירשם בזמן אמת, תוך פירוט מי השתתף, לאיזה ארגון הוא קשור, הנושאים שעלו, כל המלצה, כל רעיון, כל החלטה, כל סיכום וכל מסמך שהוגש או הוכן. הפרוטוקול יישמר.
6. בישיבה לא יעלו ולא יידונו נושאים "שלא לפרוטוקול".
7. איגוד עסקי לא יוכל לפנות לגורם שלטוני - אלא אם העמדה מייצגת את כל חברי הארגון.
8. האיגוד או מי מהחברים בו הפונים לרשות שלטונית לא יסמיכו אדם שלישי, לרבות בא כוח, יועץ מקצועי או שתדלן, לא להחליט עבור החברים באיגוד, לא להמליץ להם ולא לייעץ להם לנקוט או לא לנקוט פעולה או מדיניות כלשהי.