בית ספר בבריטניה / צילום:באדיבות Social Finance
בשנת 2012 השיקה ממשלת בריטניה תוכנית לטיפול בבני נוער בסיכון באזור העיר ליברפול. התוכנית, שזכתה לשם ניו-הורייזון, הייתה שונה מתוכניות אחרות. ההון לתוכנית גויס מתורמים פרטיים והיא בוצעה על ידי עמותה לא-ממשלתית. החידוש השני הייתה שהצלחת התוכנית נמדדה בהתאם למספר התוצאות החיוביות שהושגו בקרב הנערים בשלושה תחומים: השתלבות במערכת החינוך, הכשרה מקצועית ומציאת מקום עבודה קבוע. תחשיב מדוקדק קבע את השווי הכלכלי של כל תוצאה חיובית למדינה ואת התשלום שתקבל תמורתה העמותה המבצעת (ראו טבלה).
כל אחד ואחד מ-4,000 הנערים שהשתתפו בתוכנית זכה לליווי אישי בהתאם לצרכיו, במטרה לסייע לו להתמודד עם אתגרי ההשתלבות בשוק העבודה בקורסים של הכשרה מקצועית או במערכת החינוך התיכונית. בסיכום שלוש שנים נמדדו 4,270 תוצאות חיוביות בקרב כ-4,000 בני הנוער קבוצת היעד. העמותה המבצעת קיבלה תשלום של 4.5 מיליון ליש"ט - סכום שאיפשר לה להחזיר את ההשקעה בפרויקט למשקיעים בתוספת תשואה שנתית חד-ספרתית. המדינה מבחינתה הרוויחה תועלות שאותן העריכה בסכום כפול של כ-9 מיליון ליש"ט. הפרויקט זכה בפרסים והממשלה החליטה להמשיך בו לשלוש שנים נוספות. בסיבוב השני כבר נרשם שיפור אחד לפחות, בקיצור הליכי המכרז לבחירת העמותה המבצעת - אלה נמשכו 13 חודשים לעומת 17 חודשים בסיבוב הראשון.
יזמי האג"ח החברתיות שהחלו לפעול לפני שש שנים בבריטניה ערכו בשבוע שעבר סיכום ביניים גלובלי. 60 פרויקטים של אג"ח חברתיות מתנהלים כיום בבריטניה, ארה"ב, קנדה, ישראל ומדינות נוספות. 12 מהפרויקטים כבר החלו להחזיר למשקיעים בהם את השקעתם הראשונית וארבעה פרויקטים סיימו להחזיר את מלוא הכסף בתוספת תשואה. רק פרויקט אחד מתוך ה-60 רשם כישלון והמשקיעים איבדו את הכסף שהשקיעו בו. אך גם בכישלון היחיד רואים יזמי האג"ח החברתיות הזדמנות. "המשקיעים הפסידו אבל הם והממשלה יוכלו ללמוד מהכישלון שלא עלה אגורה למשלם המסים", הם אומרים.
מודל ממוקד תוצאה
המשקיע הגדול והמוכר ביותר בתחום האג"ח החברתיות הוא סר רונלד כהן, שיזם את הקמתו של Social Finance ארגון ללא כוונת רווח המפעיל כיום שלוש שלוחות קבועות בעולם: בבריטניה, בארה"ב ובישראל. בשבוע שעבר נפגשו בלונדון מנהלי השלוחות למפגש סיכום לשש שנות הפעילות הראשונות. בשיחה עם "גלובס", שנערכה בלונדון בהזמנתם, הם הסבירו את הרקע, ההתפתחות והתובנות שצברו בשש השנים האחרונות ואת תחזיותיהם לעתיד.
"הפעילות של האג"ח החברתיות נולדה על רקע מציאות מתסכלת", אמר טובי אקסלס מהשלוחה הבריטית של Social Finance, "ארגונים חברתיים רבים עשו עבודה שהם חשבו שהיא טובה אבל הם נדרשו לתת דין וחשבון לא על תוצאות אלא על התהליכים, על המתודולוגיה, על התשומות - כי ככה מתנהלת הממשלה. באותו זמן אנחנו היינו מתוסכלים מכך שלא ראינו שיש ידע אמיתי במערכת על העלויות והמון כסף מושקע בניהול ולא בחדשנות. המודל של האג"ח החברתיות הוא ממוקד תוצאה ומאפשר לקבל מידע מרבי על העלויות והתועלות של הפעילות".
Social Finance בריטניה הוקמה ב-2007. הדגש הראשוני של התוכנית היה מניעה מוקדמת - תחום שההשקעה בו נמצאת תמיד בעדיפות נמוכה מבחינת מקבלי ההחלטות בממשלה. "במקום לשלוח אמבולנס לתחתית התהום עדיף לשים גדר על ראש הצוק שמעליה", הגדיר זאת אחד המייסדים. לצד המניעה התמקדו האג"ח החברתיות בעידוד חדשנות בסקטור החברתי. "אנחנו מגדירים את עצמנו סוכנים של שינוי", אומר אסלס.
מיזם האג"ח החברתי הראשון יצא לדרך ב-2010. 5 מיליון ליש"ט גויסו ממשקיעים פרטיים למימון פרויקט של חמש שנים בשם פיטרבורו (על שם בית הסוהר שבו היו כלואים האסירים) לשיקום אסירים משוחררים במטרה לצמצם את שיעורי החזרה (Reoffending) של אסירים אלה לבתי הכלא. הספק שנבחר לבצע את הפרויקט העניק לאסירים מגוון רחב של שירותי תמיכה, שכלל טיפולי גמילה, ייעוץ משפחתי ושירותי בריאות הנפש. מאמץ נוסף הושקע בפיתוח מערך בקרה מתקדם שנועד לשפר את התיאום בין שירותי הרווחה השונים ולזהות סימני מצוקה בקבוצת הטיפול. התוצאה הייתה ירידה של 8.4% בשיעורי ההרשעות החוזרות של קבוצת הטיפול, בהשוואה לקבוצת הביקורת. כתוצאה מהצלחת המיזם החליטה ממשלת בריטניה להלאים אותו ולהרחיב אותו לכל בתי הסוהר במדינה.
לעומת ההצלחה בפיטרבורו רשם פרויקט אחר שעסק בשיקום אסירים בניו יורק, בכלא רייקרס, כישלון מוחלט. גיוס הכספים הופסק והמשקיעים איבדו את השקעתם. טרייסי פלנדג'יאן, מנהלת השלוחה האמריקאית של Social Finance, סבורה שהכישלון ברייקר אינו מעיד על בעיה במודל. "זה נכון ששני הפרויקטים מגיעים מאותה משפחה של טיפול באסירים פליליים, אבל מכל שאר הבחינות רייקר היה שונה לחלוטין: סוג ההתערבות ואוכלוסיית היעד. בפיטרבורו ההתערבות הייתה בשורה של תחומים וברייקר נבחן רק היבט אחד מאתגר, שנעשה יותר ויותר קשה", היא אומרת.
סיכון גבוה למשקיעים
ענף האג"ח החברתיות בעולם גייס עד כה כ-220 מיליון דולר, ומהם יותר מ-100 מיליון דולר גויסו על ידי Social Finance על שלוחותיה השונות. את הפעילות מובילה השלוחה בבריטניה ואחריה השלוחה בארה"ב, שהוקמה ב-2010 והשלוחה הישראלית שהוקמה ב-2013.
השלוחה הישראלית, המנוהלת על ידי ירון נוידורפר, מקדמת שני מיזמי אג"ח חברתיים: מיזם לצמצום הנשירה של תלמידי מדעי המחשב מאוניברסיטת חיפה ומכללת יפו תל אביב ומיזם לצמצום התחלואה בסוכרת מבוגרים (ראו מסגרת). "הפרויקט של מניעת נשירה מוצלח במיוחד בישראל", אומר דיוויד האצ'יסון, מנכ"ל שלוחת Social Finance בבריטניה, "כי האוניברסיטאות מפסידות כסף על סטודנטים שנושרים. בבריטניה האוניברסיטאות לא מפסידות מנשירה ולכן אנחנו מסתמכים על הניסיון שיצבור הפרויקט הישראלי".
גם פרויקט הסוכרת אינו ניתן כיום לביצוע בבריטניה. "איכות בסיסי המידע בישראל מאפשרת לכם לזהות את קבוצת הסיכון המתאימה - משהו שכמעט בלתי אפשרי לבצע בבריטניה", אומר אסלס, "המידע אצלנו לא מגובש ולמעשה יש הפרדה בין סוגי המידע הרפואי השונים".
בעולם של חוסר אמון גובר מצד הציבור בממשלות, איזה תפקיד יכולות למלא האג"ח החברתיות?
אסלס: "בעיית חוסר האמון נוצרה אצל קהילות וקבוצות שמרגישות שהגלובליזציה השאירה אותן מאחור. התחושה הזו מתחזקת בגלל איכות השירותים שהמגזר הציבורי מספק לאותם אנשים ולכן אם תחום האג"ח החברתיות מצליח לשפר את השירותים האלה ולהתאים אותם לצרכים מיוחדים של אותן קבוצות - אז הוא בהחלט מסייע להגברת האמון".
האם קידום מיזמים חברתיים צריך להיות לבסוף בידי הממשלה?
אסלס: "יש ציפייה שהממשלות ייקחו על עצמן את קידום הפרויקטים החברתיים, שלא יהיה צורך בגופים מתווכים כמו שלנו. אבל כשאתה מקדם תהליכים של שינוי בממשל, מעצב מודלים חדשים, מגייס משקיעים והון, ויוצר את מבנה ההשקעה - אלה לא דברים שממשלות יודעות לעשות בקלות. צריך לקבל את זה שיש עלות ליזמות של שינויים. בהיבט היזמות, האג"ח החברתיות הן עוד כלי בארגז הכלים הממשלתי. הממשלה יכולה לבוא ולומר, 'יש לי פער, בואו נראה אם זה מתאים לאג"ח חברתית' והיוזמה יכולה לבוא גם מגוף חיצוני כמו שלנו, שיבוא ויגיד, 'מהניסיון שלנו בעולם אנחנו יכולים לומר שזה נושא שעשוי להתאים מאוד לאג"ח חברתית'".
"לגוף חיצוני יש הגמישות להביא Best practices מהעולם וגם לייצר שותפויות בארץ בין גופים מתמחים שמסוגלים לספק את הסחורה לבין גורמים בתוך הממשלה. בסופו של דבר צריך להיות איזשהו שילוב שותפות בין ממשלה שתשלם על התוצאות לבין משקיעים שייתנו את המימון הראשוני לבין גוף כמו שלנו שיודע לתכלל הכול".
נטען שמודל האג"ח החברתיות סובל ממורכבות יתר ומסורבלות.
"המודל הזה הוא אולי מורכב מאוד אבל אנחנו מקבלים רוח גבית מכך שהעלויות של עיבוד מידע יורדות. כך נראה יותר אג"ח חברתיות ובמגוון רחב יותר של פעילויות ממשלתיות".
ביקורת נוספת על האג"ח החברתיות גורסת שהשימוש במונח אג"ח הוא מטעה - היזמים חשופים לאובדן מלוא ההון שהשקיעו ולכן מדובר למעשה בהשקעת הון-סיכון או במוצר מובנה. "זה אכן מוצר שיש בו סיכון פרויקט ומהבחינה הזו הוא יותר דומה להון-סיכון", אומר האצ'יסון. מה שמעצים את הבעיה מבחינת המשקיע הוא שהתשואה המובטחת במקרה של הצלחה איננה במאות ואלפי אחוזים - כמו בהשקעות הון-סיכון - אלא "מספר חד-ספרתי גבוה" כהגדרת האצ'יסון. משום כך מודים גורמים ב-Social Finance שההשקעה בו מתאימה יותר למי שרואים גם ערך חברתי בהשקעתם.
אתם מנסים לעניין משקיעים מקרב גופים מוסדיים כמו קרנות פנסיה?
פלנדג'יאן: "אנחנו עדיין לא בשלב של בשלות להשקעה של גופים מוסדיים, מבחינת הרקורד המוכח וניהול הסיכונים. הסיכונים עדיין גבוהים והתשואות אינן מפצות על כך. בארה"ב אנחנו מעניינים בעיקר משקיעים פרטיים גדולים, קרנות משפחתיות".
לדברי האצ'יסון, "מבחינת המיזמים עצמם, ייתכן שהמשקיעים המקוריים יהיו מעוניינים למכור את חלקם לאחר שלב ההקמה, כשהמיזם יתחיל לייצר תזרים קבוע - ואז זה יהיה רלבנטי למוסדיים. באוסטרליה, אגב, נוצר מודל שמאפשר לגופים מוסדיים להשקיע כשחברת הביטוח לוקחת עליה את הסיכון והמבוטח מסכים להפנות 25% מהפרמיה למטרות חברתיות".
האם האג"ח החברתיות יהיו סחירות? מה לגבי הנפקה?
האצ'יסון: "כדי שאג"ח חברתיות יהיו סחירות יש צורך בשוק עמוק ושקוף מבחינת המידע לאג"ח חברתיות ואנחנו עדיין לא שם, אבל זה יכול להגיע לציבור לא רק דרך השקעות ישירות אלא גם דרך משקיעים מוסדיים. יש כבר כאלה, יש התחלה, אני מכיר לפחות מקרה אחד".
מהם האתגרים המרכזיים שלכם לשנים הקרובות?
האצ'יסון: לקצר את לוחות הזמנים עד להנפקה ולפשט את ההליכים, לעשות מיזמים גדולים יותר, לפתח שוק לאג"ח חברתיות".
מיזם הדגל של השלוחה הישראלית: צמצום התחלואה בסוכרת
"הצלחת האג"ח החברתיות בישראל תלויה בכך שיותר משקיעים יראו בו כלי שמשלב השקעה עם ערכים", אומר ירון נוידרפר, מנכ"ל השלוחה הישראלית של Social Finance. ואכן משיכת משקיעים להשקעה באג"ח החברתיות היא אחד האתגרים המרכזיים שעמם מתמודד המיזם בישראל. מצד משרדי הממשלה נרשמו שיתוף פעולה וגישה חיובית, אך עדיין נותרו מעט חסמים בנושא המיסוי שיוטל על רווחי המשקיעים.
השלוחה הישראלית של Social Finance הוקמה ב-2013 כגוף ללא כוונת רווח שמטרתו לקדם מיזמי אג"ח חברתיות בדרך של יצירת שיתופי פעולה בין משרדי הממשלה, משקיעים פרטיים ועמותות שמבצעות את הפעילות החברתית.
המיזם הראשון שהושק באוקטובר אשתקד הוא למניעת נשירת סטודנטים למדעי המחשב מאוניברסיטת חיפה והמרכז האקדמי תל אביב יפו. המיזם גייס הון ראשוני של 8 מיליון שקל משני משקיעים פרטיים ובנק לאומי והתמורה תשולם על ידי המכללה והאוניברסיטה בהתאם להיקף הצמצום בשיעורי הנשירה. אבל מיזם הדגל של השלוחה הוא הפחתת התחלואה בסוכרת מבוגרים הנמצא כיום בשלב גיוס המשקיעים.
העבודה על המיזם החלה לפני שלוש שנים ובמהלכה אותרו 2,250 איש ברחבי הארץ הנמצאים במצב טרום סוכרתי, שבו ערכי הסוכר בדמם קרובים מאד לסף התחלואה בסוכרת. המיזם מבוסס על מחקרים המראים כי שינוי באורחות החיים של טרום סוכרתיים מצליח לעכב במקרים רבים את התפרצות המחלה ב-10 עד 15 שנים.
הגופים שצפויים לתועלת כספית ישירה מכך - קופות החולים (חיסכון בתרופות ובטיפולים) והביטוח הלאומי (חיסכון בקצבאות נכות) - הסכימו לשלם למיזם על בסיס הצלחה שתיקבע לפי פרוטוקול מחקר ומדידה שהוכן על דעת רופאי הקופות, הביטוח הלאומי ומשרד הבריאות. נוידרפר מאמין שהמיזם יצליח להפחית ב-50% את מקרי ההתפרצות של סוכרת מבוגרים בקבוצת המיקוד לעומת קבוצת הביקורת. היקף ההשקעה הנדרש הוא 21 מיליון שקל על פני חמש שנים. מעבר לכך יש להצלחת המיזם גם פוטנציאל אדיר בשוק העולמי - סוכרת מבוגרים נחשבת אחת המגפות הגדולות בעולם: העלות הכלכלית שלה בארה"ב לבדה מוערכת ב-322 מיליארד דולר בשנה, לפי האגודה האמריקאית לסוכרת.
"מעבר לחיסכון בעלויות יש למגזר הציבורי הרבה מה להרוויח ממיזמי אג"ח חברתיות", אומר נוידרפר, "המיזמים מאפשרים טיפוח חדשנות חברתית, מספקים ניסיון חשוב על מה עובד ומה לא עובד, מגבירים את שיתוף הפעולה בין המשרדים השונים ומכניסים לעבודת המשרדים שפה של מדידה ותוצאות".
