ועדת האיתור לבחירת נציב הביקורת על הפרקליטות התכנסה היום (ג') בשעות אחר-הצהריים לדון במחליף לשופטת בדימוס, הילה גרסטל, שהודיעה על התפטרותה מהתפקיד ב-18 באפריל. הוועדה התפזרה בלי החלטה, וההתכנסות הבאה צפויה ביום שלישי הבא.
שלושת המועמדים הסופיים שהוועדה תבחר באחד מהם לנציב הם סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ישעיהו שנלר; נשיאת בית המשפט המחוזי בתל-אביב לשעבר, דבורה ברלינר; וסגן נשיא בית המשפט המחוזי מרכז, אילן שילה.
חברי ועדת האיתור הם מנכ"לית משרד המשפטים, אמי פלמור; המשנה ליועמ"ש, אבי ליכט; נציגת האקדמיה, פרופ' גבריאלה שלו; מנכ"ל משרד המשפטים לשעבר, שלמה גור; ונתי לויט מנציבות שירות המדינה.
בראש ועדת האיתור אמור היה לעמוד בתחילה היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, אולם הוא נמנע מלשבת בוועדה, לאור העובדה שנציבות הביקורת צפויה בעתיד לבקר גם את פעולות היועמ"ש.
השופט שנלר גדל בקיבוץ הדתי קבוצת יבנה ולמד בישיבת מרכז הרב בירושלים. בשנת 1975 הוא סיים לימודי משפטים באוניברסיטת בר-אילן ובהמשך התמחה בעריכת דין והוסמך למקצוע. בינואר 1997 מונה שנלר לשופט בבית משפט השלום בפתח-תקווה, ובהמשך קודם לבית המשפט המחוזי תל-אביב ומונה לסגן נשיא. הוא נחשב לשופט מצטיין וזכה לדירוג גבוה במשוב השופטים.
אחד מפסקי דינו המוכרים עסק בפרשת מסמכי פנמה. שנלר דחה באותו פסק דין טענה של משרד עורכי דין כי אינו חייב לחשוף בפני רשות המסים את לקוחותיו מטעמי חיסיון עורך דין-לקוח.
שנלר, שהפסיד לאחרונה לשופט איתן אורנשטיין במירוץ על נשיאות המחוזי בתל-אביב, נחשב למועמד המועדף על שרת המשפטים, איילת שקד. לפי ההערכות, שקד מעוניינת לפצות את שנלר על התבוסה בקרב על נשיאות המחוזי באמצעות מינוי לנציב.
הנשיאה ברלינר גדלה בתל-אביב ולמדה משפטים באוניברסיטה בעיר. בשנת 1972 הוסמכה כעורכת דין והחלה לעבוד בפרקליטות מחוז תל-אביב כתובעת. כעבור 12 שנה מונתה לשופטת בבית משפט השלום בתל-אביב, ו-19 שנים לאחר מכן, בספטמבר 2003, מונתה לתפקיד סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בעיר.
ביוני 2006 מונתה ברלינר יחד עם השופט דוד חשין לכהן כשופטת בפועל בבית המשפט העליון לתקופה של חצי שנה. בין מאי 2009 למאי 2016 היא כיהנה כנשיאת בית המשפט המחוזי בתל-אביב.
לברלינר יש ניסיון ניהולי רב יותר מאשר לשנלר, והיא כיהנה בתפקיד בכיר יותר ממנו. לרועץ עומדת לברלינר העובדה שבתה, דפנה ברלינר, עובדת במחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, והדבר ימנע מברלינר מלהיות מעורבת בביקורת על פרקליטות זאת.
השופט אילן שילה גדל בתל-אביב ולמד משפטים באוניברסיטה העברית. הוא התמחה בבית המשפט העליון אצל השופט חיים כהן ובמשרד עורכי דין.
ביולי 1992, אחרי שנים שבהן עסק בעריכת דין בארץ ובארה"ב, מונה שילה לשופט בבתי משפט השלום במחוזות תל-אביב והמרכז. בהמשך התקדם לבית המשפט המחוזי, ובמאי 2010 מונה לסגן נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד.
שילה, המתמחה בפירוקים, נחשב אמנם לאנדרדוג בהתמודדות על תפקיד נציב הביקורת על הפרקליטות, אבל הוא עשוי להיבחר כמועמד של פשרה בין תומכי שנלר לתומכי ברלינר.
העימות הגיע לשיא
במשך שנים רבות התנגדו אנשי הפרקליטות להקמת גוף ביקורת עליהם, וכל ניסיון חקיקה כזה נבלם. גרסטל הקימה לפני כשנתיים את נציבות הביקורת, יש מאין, על-פי מסמך עקרונות שנחתם על-ידי היועץ המשפטי לממשלה דאז, יהודה וינשטיין, ושרת המשפטים דאז, ציפי לבני.
ב-1 באפריל 2015 החלה נציבות הביקורת על הפרקליטות לפעול. לאורך תקופת פעילותה התגלו עימותים חוזרים ונשנים בין הנציבות לגורמים בפרקליטות, וארגון הפרקליטים סירב לשתף פעולה עימה והכריז על סכסוך עבודה בשל הקמת הנציבות.
אחרי שהעימות הגיע לשיא, הודיעה גרסטל באפריל על החלטתה להתפטר. בהודעה על התפטרותה כתבה גרסטל כי הסיבות המיידיות להתפטרות הן שנבצר ממנה להיות מיוצגת על-ידי עורך דין מטעמה בבג"ץ שהגישו 11 פרקליטים נגד פרסום הדוח שערכה גרסטל על יחסי הפרקליטות והמכון הפתולוגי.
לאחר בחירת הנציב החדש מקווה שרת המשפטים איילת שקד להעביר סוף-סוף בכנסת את החוק שיסדיר את עבודת נציבות הביקורת. לפי הצעת החוק, הנציבות תמשיך לפעול בשנה הראשונה במתכונתה הנוכחית, והנציב יהיה אחראי הן על ביקורת מערכתית על הפרקליטות והן על ביקורת פרטנית על הפרקליטים. שנה לאחר כניסת החוק לתוקף יועבר אגף הביקורות המערכתיות של הנציבות ליחידת ביקורת פנים חדשה, שתוקם במשרד המשפטים.
