נוחי דנקנר / צילום: תמר מצפי
בשבוע שעבר תקף מנכ"ל האוצר, שי באב"ד, את האווירה האנטי עסקית בישראל. לדבריו ("גלובס" 11.7.16) "נוצר מצב שבעלי ההון צריכים פתאום להתבייש שהם מנסים למקסם רווחים. יש פה עליהום, תפיסה לפיה אלה שאין להם כסף בארץ, זה בגלל שאלה שיש להם כסף לוקחים אותו מהם. לדעתי אם כללי המשחק לא טובים, אז האצבע המאשימה צריכה להיות על הרגולטורים והפוליטיקאים ולא על בעלי הממון". באב"ד המשיך ואמר כי "חוק שכר הבכירים הוא תוצאה של העליהום בכנסת". לדבריו, שר האוצר תמך בחקיקה אבל האווירה והעליהום גרמו לתוצאה הפוכה של החוק. אם שר האוצר היה האחראי הבלעדי על החוק הוא היה נראה אחרת לחלוטין".
באותו בוקר שבאב"ד דיבר, שופט בג"ץ יורם דנציגר נעתר לבקשת איגוד הבנקים והוציא צו ביניים שקבע שבכירי הבנקים שיתפטרו מעבודתם בתוך 45 יום ממועד ההכרעה בעתירה, לא יאבדו את זכותם לקבל את מלוא זכויותיהם.
המושג "טייקון" מעורר צמרמורת בקרב מרבית אנשי העסקים הבכירים והרציניים בישראל. במרוצת השנים, אצל חלק מאזרחי המדינה המושג הפך לסמל של שחיתות ומיאוס, והרשעת נוחי דנקנר חיזקה תחושות אלה.
הציבור שכח שממשלת ישראל הפריטה בעבר מרצונה את החברה לישראל (כולל כי"ל) ומכרה אותה למשפחת שאול אייזנברג, שיורשיו מכרו את החברה לישראל לסמי עופר ב-1998 ובנו עידן עופר הפך במהירות לטייקון. את שנות ההפסדים של משפחת עופר בחברת הספנות צים ובבתי הזיקוק, הציבור שוכח. משפחת שטראוס הקימה ביוזמה פרטית עסק מצליח שעבר מדור לדור אבל גם הם - טייקונים, במובן הרע.
יצחק תשובה מצא גז בים אחרי 50 שנה שכל הקידוחים בארץ נכשלו והנה גם הוא שודד את הציבור ומשאביו. עד שתשובה קדח בים לא היו משאבים לחלק - אבל מי זוכר את זה. מתווה הגז הפך אצל פוליטיקאים רבים לנושא פופולרי סוחף כותרות לנגח את תשובה על חטא מציאת הגז. במתווה עצמו התבצעו כידוע טעויות שעברו בממשלה ובמקום להאשים את הממשלה ואת העומד בראשה, רבים התנפלו על תשובה כי זה קל יותר.
באב"ד לא היה הראשון שהזהיר מהאווירה השלילית נגד אנשי העסקים מצליחים, קדמו לו גיל שויד מנכ"ל צ'ק פוינט ושמואל האוזר יו"ר רשות ניירות ערך שדיברו על אווירה אנטי עסקית. מחאת 2011 עסקה ביוקר המחיה ובבעיות דיור צודקות. המחאה לא עסקה בהפקעת רכוש פרי יוזמתם של אנשי עסקים. המחאה הביאה לשיפורים בבריאות, לפיקוח מחירים על מוצרי יסוד, להפחתות מיסוי קלות, לתחרות ולהקלות ביבוא שמורידות מחירי מוצרים, לרגולציה אגרסיבית ספק רצויה, אבל לא להפקעת רכוש מאלה שיש להם לאלה שאין להם.
צמצום פערים בין העשירונים מבורך בתנאי שתהיה תעסוקה בשכר הגון ויזמים שעושים אקזיט לא יתביישו בהצלחותיהם ולא ישויכו מידית בהבל פה פופוליסטי למעמד "טייקונים".
בישראל כמו בישראל אסור שהבנקאים יהפכו לשק חבטות ציבורי, אסור שיזמים ישמרו על פרופיל נמוך מהחשש שחשיפה תקשורתית תהפוך אותם לאויבי העם. בשכר הבכירים צריך לטפל ביסודיות, לא בהתלהמות אלא בשכל ישר ובהדרגתיות. את אווירת האנטי עסקים חובה להפסיק כי ללא יזמים מתעשרים לא תהיה פרנסה לרבים מהציבור. די לשיח נמוך, מספיק להכתיר טייקונים חדשים ולכנותם חזירים. ביב שופכין לשוני לא יתרום מאומה. שכל ישר ופחות פופוליזם יסייעו לקבל החלטות שקולות לתועלת כל הציבור.
פרופ' יהודה אדלר הוא סגן דיקן המרכז ללימודים אקדמיים (מל"א), הנהלת ביה"ח שיבא