דונלד טראמפ / צילום: רויטרס
רק ימים ספורים מפרידים בין רצח שלושה שוטרים בבאטון-רוז', לואיזיאנה, קטילתם של חמישה שוטרים בדלאס, טקסס, ניסיון הפיכה כושל אך עקוב מדם בטורקיה ופיגוע המוני מחריד בניס, בצרפת, לבין המופע של דונלד טראמפ, שידוע גם בשם ועידת המפלגה הרפובליקאית.
האירוע מתקיים בקליוולנד, אוהאיו, תחת שמיכת מגן בעובי חסר תקדים, בתקווה שהכוכב זהוב השיער ואלפי הסטטיסטים במיצג שלו לא ישמשו מטרה לטרוריסט הבא, בין אם זה מוסלמי שוחר בתולות בגן עדן, שחור שיש לו חשבון ארוך עם לבנים או לבן שיש לו בעיות עם שחורים. זה טרוריסט וזה טרוריסט וזה טרוריסט. לזה או לזה לא תהיה בעיה לקנות כחוק רובי סער בחנות הנשק השכונתית ולשאת אותם בגלוי במרכז העיר, במרחק הליכה מהוועידה, כי אוהאיו מתירה לכל אחד להפגין את נשקו ברבים. חירות מעל לכל.
אבל מעטפת הביטחון סביב הכנס וההצהרות של ראשי המשטרה המקומית שכל דבר עלול להתרחש ייבאו אל תוך אולם הוועידה את תחושת העצבנות וחוסר הביטחון הלאומי והנואמים שם שקדו ושוקדים ללבות אותה. לאחר הכל, המפלגה הרפובליקאית היא מפלגת הביטחון, החוק והסדר והשילוש הזה תמיד מנצח בתקופות של חרדה ציבורית.
פריס, איסטנבול, ניס, דלאס - קליוולנד? כשקוטלים שוטרים לאור היום בערים אמריקאיות, כשדורסים מאות בטיילת מרכזית לאורך חוף הים התיכון, האין זה סימן שהסדר החברתי מתחיל להתפרק, בבית ומחוצה לו? טראמפ הוא כמו טיל שמתביית על הלכי רוח כאלה. זה סוד הצלחתו. הרי בין הדברים שמניעים את באי הוועידה, את רוב הרפובליקאים בעצם, בולטות החרדות הקיומיות: גם אם הוועידה בקליוולנד תעבור בשלום, מי יודע מה יקרה בעיר שלי במיניסוטה, עם אלפי האתיופים שחיים בה, או בטקסאס עתירת ההיספאנים; הרי כולנו שמענו מטראמפ שהם אנסים.
וכך, אולי באמת צריך גבר עם אגרוף ברזל בבית הלבן כדי לעשות סדר באמריקה ובעולם, כפי שגורסים הטראמפאים; או, בדיוק להיפך, אם ניתן פתחון פה לצד האחר: אולי צריך לדחות על הסף חובבן עם פתיל קצר ולהכריע בעד פוליטיקאית מנוסה למרות החטוטרת של בעיות יושרה שהיא נושאת על גב?
המלך עירום ולא רק ילד קטן אחד רואה זאת
עם פתיחת הוועידה הרפובליקאיתה עלה צוות הקמפיין של הילארי קלינטון, המועמדת בפועל של המפלגה הדמוקרטית, תשדיר שמדגיש את החשיבות הגורלית של הבחירות לנשיאות ב-8 בנובמבר. בסרטון נראה צ'אק טוד, הכתב הפוליטי הראשי של NBC, שואל את דונלד טראמפ מהיכן הוא שואב את המידע שלו על מה שמתרחש בבית ובעולם. "אני רואה תכניות בטלוויזיה", משיב המיליארדר. "אני באמת רואה המון תכניות מצוינות. כאשר רואים את התוכנית שלך ואת כל האחרות אפשר לראות את הגנרלים..." קאט לקטעי וידיאו שמתעדים את פעילותה של קלינטון במוקדי הפעילות הפוליטית הגלובלית בכהונתה כשרת-חוץ. ברקע אומר קריין: "תכניות טלוויזיה? באמת?"
ובאמת, המסר של התשדיר נוגע בעצב החשוף של קמפיין טראמפ: המלך עירום ולא רק ילד קטן אחד רואה זאת. כי התנהלות טראמפ מעוררת שאלות מטרידות (אמנם לא אצל תומכיו): האם הקבלן מניו-יורק, שמודה שהוא כמעט אינו קורא ספרים ("אין לי זמן"), בכלל מסוגל לשאת בנטל האינטלקטואלי שכרוך במשרת נשיא המעצמה הגדולה בתבל? האם ייזום בתי-קזינו או בתי-מלון, או הפקת תחרויות של מיס תבל מקנים לו כישורים לנהל מדינה ענקית, כלכלת טריליונים והצבא הגדול בעולם? האם הוא מצויד באיתנות נפשית, בקור רוח מובנה לקבלת החלטות שקולות? האם הפרסונה הציבורית שמציג המועמד לעולם כולו מזה חודשים היא אכן הפרסונה האמיתית שלו, כלומר של אדם חמום מוח, גס נפש ומחרחר מדון בין גזעי? ואם אכן כן, האין זה סימן מובהק שהבוחרים צריכים לנוס ממנו? האם תוכנית האב שלו לארה"ב, שמורכבת מחמש מילים (בתרגום לעברית) - "בואו נחזיר את הגדולה לאמריקה" - היא מעט המכיל את המרובה או מעט שמכיל לא כלום, כלומר סתם סלוגן קליט שהגה קופירייטר?
כמעט כל נשיא אמריקאי היה צריך לקבל החלטות ששינו את מהלך ההיסטוריה: פרנקלין דילאנו רוזוולט הכניס את ארה"ב למלחמת העולם השניה בעקבות פרל הארבור; ג'ון קנדי לא מצמץ בעימות עם הסובייטים על הטילים בעלי ראש-חץ גרעיני בקובה ב-1962; רונלד רייגן היה ארכיטקט קריסתה של אימפריית הרשע הסובייטית (אם כי היא התמוטטה שלוש שנים לאחר שעזב את הבית הלבן); ג'ורג' וו. בוש השיק את המלחמות באפגניסטאן ובעיראק, שמוסיפות לשאוב לתוכן חיילים וממון מאמריקה, שנה אחר שנה עד עצם היום הזה; ברק אובמה מנסה לצמצם את הזליגה הזו ולהחזיר את החיילים הביתה. נשיאותו של הדייר/ת הבא/ה בבית הלבן תעמוד בסימן מאמץ לנתץ את עמוד השדרה של הטרור הפנימי והגלובלי או לפחות לכרות כמה שיותר ראשים של ההידרה הזו.
לא ברור אם טראמפ חושב על תוצאות רעיונותיו
האם טראמפ יוכל להרים משא כזה? האם הוא בכלל ראוי להיכלל בליגה הזו? האם הוא מסוגל להבין את המורכבויות של משברים בינלאומיים סבוכים? כשהתבקש להגיב בסוף השבוע על התקוממות הנפל של חלק מהצבא בטורקיה הוא אמר: "אנו מאחלים להם כל טוב... צריך לקוות שהכל יסתדר". כשהוא כבר מבטא רעיון מורכב יותר, לא ברור האם הוא חשב על תוצאותיו. כשהוא מצהיר שיטיל מכסים בשיעור 35% על יבוא ממקסיקו, כדי לאלצה לממן את החומה שהוא מדמיין לאורך הגבול בינה לארה"ב, ובשיעור 45% על יבוא מסין, כתגמול על הצפת השוק האמריקאי בפלדה זולה, האם הוא חשב על גורל היצוא האמריקאי למקסיקו (236 מיליארד דולר ב-2015) ולסין (116 מיליארד), על גורל רבבות מקומות העבודה שתלויים ביצוא למדינות אלה ועל גורל המשק האמריקאי בכלל? כאשר הוא הכריז על החלטתו להיות נייטרלי בסכסוך הישראלי-פלסטיני, בפברואר השנה, האם הוא ידע שכעבור שלושה חודשים הוא יודיע על תמיכתו בהתנחלויות בגדה? האם יש לו בכלל משנה סדורה בנושאי מפתח?
באחרונה, לאחר שהתבטאויותיו הפומביות נעשו פחות ופחות קוהרנטיות, ויותר ויותר ממוקדות בצרכי האגו שלו, יש שמטילים ספק ביציבותו הנפשית של טראמפ, וזו באמת תופעה חסרת תקדים. "האם לעוד מישהו יש תחושה שדונלד טראמפ יורד מהפסים?" - שאל אתמול דייוויד ברוקס, בעל הטור ב"ניו יורק טיימס" ובשר מבשרו של הממסד הרפובליקאי. "... זה רגע ייחודי בהיסטוריה הפוליטית של ארה"ב כאשר יציבותו הנפשית של מועמד לנשיאות של אחת משתי המפלגות הגדולות נעשית נושא דומיננטי על סדר היום".
מבוסס בשלוליות של לעג, השפלה ושמחה לאיד
אבל ייתכן, שהעלבון הגדול ביותר מבחינת המועמד הרפובליקאי הטרי אמש הוא נבחר רשמית-- טמון בפיאסקו של הנאום שנשאה אשתו השלישית, מלניה, בערב הגאלה של הוועידה. הצוות של טראמפ בנה ציפיות גדולות לנאום הזה. הנואמת אכן היתה מצודדת, אבל בתוך שעות ספורות התברר שחלקים מנוסח נאומה הועתקו, מילה במילה, מנאום ישן של מישל אובמה. טראמפ היה צריך להיות עתה בפסגת האולימפוס, והוא מוצא עצמו מבוסס בשלוליות של לעג, השפלה ושמחה לאיד - לא לאידה של מלניה (שכמעט לא נשרטה מפני שעד עתה לא חשד בה איש שהיא כתבה את הנאום) אלא לאיד בעלה, שאמור להיות מנהל-על.
איך נאום כזה הצליח לעבור מערכת בקרה מינהלית בקמפיין של מועמד לנשיאות? האם לקמפיין של טראמפ יש בכלל מערכת כזו? האם הוא קימץ בהוצאות לרכישת תוכנה לאיתור תכנים מועתקים? האם הוא איבד את השליטה בקמפיין? ומדוע צוותו לא הצליח לגבש תגובה מהירה ומתואמת לשערוריית ההעתקה? האם אין שם קבוצת תגובה מהירה, כמו בצוותי בחירות אחרים? מדוע סרבו דוברים שונים מטעם טראמפ להודות בעצם ההעתקה והתעקשו לטעון כי למישל אובמה אין מונופול על מילים? התגובה הזו רק העמיקה את החטטנות של המדיה בסיפור, גזלה מטראמפ שעות של סיקור חיובי ושמה את הקמפיין שלו ואותו עצמו ללעג ציבורי, לא של דמוקרטים בלבד. האם היובריס של טראמפ, סלידתו הידועה מהתנצלויות, הן מקור השראה לצוותו? אם טראמפ אינו יכול לנהל צוות קטן כהלכה, איך הוא אמור לנהל את המעצמה הגדולה בעולם? דיווחים רבים במדיה מסרו על תסכול ואכזבה במחנה הרפובליקאי בעקבות המחדל.
טול מטראמפ את יכולתו הניהולית המוצהרת, את המוניטין שלו כמנהל-על - ומה נשאר לו להציע? הבוחרים האמריקאים יצטרכו להחליט אם זה האיש שיהיה עלול לקבוע את גורל העולם כשיקבל אותה שיחה טלפונית מחדר המצב בבית הלבן ב-3 לפנות בוקר. אפילו הרפובליקאים קולטים זאת, ולכן הוועידה שלהם ממוקדת הרבה יותר בקלינטון ובקשר שלה לסיטרא-אחרא (כן, כן, היו נואמים שגינו אותה בגין הערצתה ללוציפר ימ"ש) מאשר במועמד שלהם. כך היה לפחות בשני הימים הראשונים של הוועידה, וזה מובן. די קשה למכור אותו, אבל לפחות ילדיו ואשתו ניסו.