חאלד כבוב / צילום: תמר מצפי
"בחברה ציבורית שבה בעל-השליטה המשמש כדירקטור, המנכ"ל וסמנכ"ל הכספים הם קרובי משפחה, ושניהם מורשי החתימה היחידים של החברה, כל בחינה של סטנדרט ביקורת הוא בהגדרתו שונה ומחמיר יותר.
"כל גורם הממלא תפקיד של שומר-סף בחברה כזו, בין שהוא נושא משרה, דירקטור או רואה-חשבון מבקר, צריך ומחויב לבדוק את הנתונים הכספיים המגיעים אליו תוך נקיטת משנה זהירות, ואף לפעול כדי למנוע את הסיכון העלול לנבוע מניגוד-עניינים זה". כך פסק בשבוע שעבר שופט המחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, חאלד כבוב.
הדברים נכתבו במסגרת החלטת השופט כבוב לאשר את ניהולה של תביעה ייצוגית, בגובה 53 מיליון שקל, בעקבות בקשה שהוגשה נגד הדירקטורים בחברת מלרג שנקלעה לפירוק, ונגד רואי-החשבון של החברה ממשרד EY ישראל (קוסט-פורר-גבאי-את-קסירר). זאת, בשמה של קבוצת בעלי האג"ח של החברה, בנוגע לפרטים מטעים שפרסמה החברה במסגרת שלושה דוחות תקופתיים ששוגרו לבורסה.
בבקשה לאישור התביעה כייצוגית, שהוגשה באמצעות עוה"ד אריה דנציגר וטל לנצ'נר, נטען, כי הדירקטורים ורואי-החשבון אחראים לנזקי מחזיקי האג"ח, שהסתמכו על הדוחות הלא מדויקים, שבמשך שלושה רבעונים רצופים, הציגו בסעיף המזומנים סכום הגבוה בעשרות-מיליוני שקלים לעומת המצב במציאות. זאת, בשל אי-ההתייחסות לשעבודים שרשמה החברה לטובת בנק דיסקונט, שעבודים שלטענת הדירקטורים ורואי-החשבון, קיומם לא הובא לידיעתם.
הטעיה עד כדי קריסה
חברת מלרג הייתה חברה ציבורית, שעסקה בתחומי הנדל"ן והתשתיות. בעל-השליטה בחברה עד לשנת 2011, מיכאל הירשברג, כיהן כדירקטור וכמנכ"ל החברה, בשעה שבנו, עמית הירשברג, שימש כסמנכ"ל הכספים. מן הבקשה עולה, כי השניים היו המוציאים והמביאים בחברה, ובעלי זכות החתימה היחידים בה.
הנתבעים בהליך הייצוגי הם מיכאל ועמית הירשברג, יו"ר הדירקטוריון שמחה סדן, והדירקטורים יורם שפירא, ואיתמר הרמן (ששימשו כדירקטורים-חיצוניים). כמו כן, נתבעת מירב מלמצן ששימשה אף היא כדירקטורית.
הנתבעת הנוספת בהליך היא פירמת EY ישראל, ששימשה כמשרד רואה-החשבון המבקר של החברה.
הטעות החשבונאית החמורה לכאורה, התרחשה בדוחות הרבעוניים, הראשון עד השלישי לשנת 2009, דוחות שפורסמו מחדש מאוחר יותר, לאחר שנתגלתה הטעות. בנוסף, עם גילוי הטעות פורסמו דיווחים מיידיים עליה, לטענת התובע, בהוראת רשות ני"ע. הרשות אף הטילה מאוחר יותר עיצום כספי בסך של חצי מיליון שקל על החברה, בעקבות הטעיית ציבור המשקיעים.
עם פרסום הדיווחים המיידיים בדצמבר 2009, הגיב השוק בצורה קשה. ירידות חדות נרשמו בשווי האג"ח של החברה, שדירוג האשראי שלה אף שונמך. בהמשך, נפגעה נזילותה של החברה ומצבה הידרדר עוד ועוד, עד שנקלעה לאחר כמה חודשים נוספים לחדלות-פירעון.
בינואר 2011 הושג הסדר נושים בין החברה לנושיה. מדובר בהסדר מורכב שכלל המרה של חוב למניות. לפי חוות-דעת שהציג התובע, הנזק לציבור מחזיקי האג"ח בעקבות הדיווחים המטעים, עומד על 45 מיליון שקל. הדירקטורים טענו להגנתם, בין היתר, כי האמינו בתום-לב שהדוחות התקופתיים אינם מטעים. זאת, בשל הסתמכותם על אנשי המקצוע ועל הנתונים שהעבירו להם בעל-השליטה ובנו, סמנכ"ל הכספים.
רואי-החשבון טענו, בין היתר, כי "המיון השגוי הוא תוצאה של מידע שגוי שהועבר על-ידי החברה לרואי-החשבון, ובכלל זה הצהרות לא נכונות של הנהלת החברה והיועצת המשפטית".
השופט כבוב דחה את טענות הדירקטורים ורואי-החשבון, לרבות הטענה כי בפרסום הנתונים השגויים, לא היה כדי לשנות באופן מהותי את החלטות ההשקעה של הציבור, וכי הטעות עצמה אינה עולה כדי טעות מהותית.
כבוב פסק כי "הדירקטוריון הסתמך באופן מלא על המידע והנתונים אשר הוצגו לו על-ידי הנהלת החברה, בלא בדיקה עצמאית, וכן על רואי-החשבון, שגם הם קיבלו את המידע שעמד בפניהם מאותה הנהלה. אין אני בא לקבוע, בשלב זה, כי הדירקטוריון התרשל בתפקידו. אולם בענייננו עולים ספקות חמורים ביחס לסטנדרט הפיקוח שהפעיל הדירקטוריון בחברת מלרג, על מאפייניה הייחודיים, ובמיוחד לאור אותה מעורבות של בעלי-השליטה שהם קרובי משפחה, בהנהלת החברה".
עוד העלה השופט מספר "שאלות עובדתיות לא פשוטות" העולות מן הבקשה, שעוד יתבררו במסגרת ההליך הייצוגי לגופו, ובהן "כיצד נרשמו השעבודים על כספי החברה, בלא אישור הדירקטוריון, כאשר האישור נדרש לפי תקנון החברה". לדברי השופט, "השאלות מקשות לקבל את גרסת הדירקטוריון, כי לא ידע ולא שמע דבר, כפשוטה".
השופט מתח ביקורת קשה על רוה"ח, שלשיטתו לא ביררו את העובדות כראוי. בין היתר, התייחס השופט לכך שלמרות רישומם של השעבודים בפנקסים הרשמיים, פרט שלא נעלם מעיני רוה"ח, הם הסכימו שלא להתייחס אליהם בדוחות התקופתיים, בשל מידע שנמסר להם בעל-פה, על הסכמה לכאורה בין הבנק לבעלי-השליטה, שלפיה החברה רשאית לעשות בכסף המשועבד כרצונה. "העדפתם של רוה"ח את המידע שבעל-פה ללא כל בחינה או חקירה נוספים, כולל של מקורות חיצוניים לחברה, אינה מתקבלת על הדעת", פסק השופט.