ליאו נואי / צלם: איל יצהר
איל הנדל"ן היהודי-חרדי מבריטניה ליאו נואי ושותפו, איש העסקים אייבור סמית, ישלמו עיצומים כספיים בסך 350 אלף שקל כל אחד, בשל העובדה שהם רכשו בשלהי שנת 2011 מניות של חברת שופרסל בזמן שניהלו משא-ומתן לרכישת השליטה בחברה מידי קבוצת אי.די.בי - כך הוחלט במסגרת אישור הסדר מינהלי שנכרת בין נואי וסמית ובין רשות ניירות ערך בנוגע להפרת האיסור על שימוש במידע פנים במניות שופרסל.
רשות ניירות ערך מציינת כי "נואי וסמית ביצעו ברשלנות עסקה במניות שופרסל, בהיותם אנשי פנים בחברת שופרסל מכוח קשריהם עם החברה, כאשר היה עליהם לדעת כי בידיהם מידע פנים אודות משא-ומתן מתקדם לעסקת רכישת השליטה בשופרסל על-ידי קבוצת מתיו ברונפמן ושולם פישר ובמשותף עם נואי וסמית מידי נוחי דנקנר".
ההסדר אושר על-ידי ועדת האכיפה המינהלית, בראשות השופטת בדימוס ברכה אופיר-תום וחברי המותב עו"ד רוני טלמור ורו"ח אייל נייגר.
נואי הוא לשעבר הבעלים של בריטיש ישראל, חברת הקניונים הגדולה בישראל שנמכרה לחברת מליסרון שבשליטת משפחת עופר. בראיון שנתן ל"גלובס" באפריל 2010 הגדיר עצמו נואי כ"קאונטר סיקליקל", כלומר, אדם השוחה נגד הזרם ונגד האופנה. אולי זו הסיבה שהובילה את נואי ללכת על החבל הדק של רכישת מניות חברת בקמעונאות בזמן שניהל משא-ומתן לרכישתה.
הפרשה החלה בחקירה פלילית שנערכה על-ידי מחלקת חקירות ובקרת מסחר של רשות ניירות ערך בדצמבר 2012, בחשד כי נואי וסמית עשו שימוש אסור במידע פנים. לאחר סגירת התיק במישור הפלילי על-ידי פרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה), הועבר התיק לבחינתו במישור המינהלי בהתאם לקבוע על-פי חוק ניירות ערך. לאחר בדיקת התיק הוחלט להגיש כתב טענות מינהלי בגין הפרשה כנגד נואי וסמית.
על-פי הסדר האכיפה הודו המשיבים בעובדות המנויות בהסדר, אך לא הודו כי עובדות אלה מקימות הפרה מינהלית מצדם. השניים הסכימו ליטול על עצמם אמצעי אכיפה של עיצום כספי ועיצום על-תנאי כאמור.
שופרסל הייתה בתקופה הרלוונטית חברה ציבורית בבורסה והרשת הקמעונאית הגדולה בישראל. שופרסל הוחזקה בתקופה הרלוונטית על-ידי ישראלום נכסים בע"מ שבשליטת קבוצת מתיו ברונפמן פישר (כ-18%) ועל-ידי חברת השקעות דיסקונט (שנשלטה על-ידי איי.די.בי שהייתה בשליטת נוחי דנקנר, כ-46%). נואי וסמית הם תושבי חוץ אזרחי בריטניה ושותפים עסקיים. לאורך השנים היו להם השקעות שונות בישראל.
מסוף חודש ספטמבר 2011 החלו מגעים בין קבוצת ברונפמן-פישר והמשיבים לבין נציגי נוחי דנקנר לעסקת רכישת השליטה האמורה. החל מ-5 באוקטובר 2011 עודכנו נואי וסמית על-ידי שותפיהם המיועדים לרכישה, נציגי ברונפמן-פישר, בהתפתחויות במשא-ומתן, היו מכותבים לתכתובות הדוא"ל הנוגעות לעסקה וקיימו דיונים עמם במהלך המשא-ומתן בנוגע לגיבוש מתווה לעסקה.
חלק ממתווה העסקה, כולל המחיר למניה בעסקה, התגבשו כבר בתחילת אוקטובר. לאחר מועד זה המשיכו הצדדים במשא-ומתן בנוגע ליתר פרטי העסקה, כאשר ב-10 באוקטובר 2011 בשעות הערב ניתנה הסכמה בעל-פה של כל הצדדים לעסקה לתנאי העסקה המרכזיים. למחרת נחתם מסמך עקרונות המפרט בקצרה את עקרונות עסקת רכישת השליטה. כעבור יממה נוספת דיווחה דסק"ש על חתימת מסמך העקרונות ופירטה את עיקריו. שערי מניות שופרסל הגיבו בעלית שער וכן במחזורי מסחר חריגים.
במהלך חודש ספטמבר 2011 החליטו נואי וסמית לרכוש מניות שופרסל במסחר בבורסה באמצעות חברה השייכת לנאמנויות המנהלות את כספי בני משפחתם של נואי וסמית, ושכרו לשם כך את שירותי זרוע ההשקעות של בנק ברקליס. השניים המשיכו בניסיונותיהם לרכוש מניות שופרסל גם במהלך חודש אוקטובר במקביל למשא-ומתן הנ"ל.
לפי הודעת רשות ניירות ערך ב-10 באוקטובר 2011, יום לפני החתימה על מסמך העקרונות רכשו סוחרי ברקליס באישור המשיבים, לאורך היום, 790,000 ע.נ. מניות שופרסל בבורסה מגופים מוסדיים שונים, בתמורה כוללת של כ- 12.64 מיליון שקל.
לעמדת הרשות בהסדר כאמור, נואי וסמית ביצעו בכך ברשלנות עסקה במניות שופרסל, בהיותם אנשי פנים בחברת שופרסל מכוח קשריהם עם החברה, כאשר היה עליהם לדעת כי בידיהם מידע פנים אודות משא-ומתן מתקדם לעסקת רכישת השליטה בשופרסל על-ידי קבוצת ברונפמן-פישר ובמשותף עם המשיבים, מידי דנקנר.
לדברי רשות ניירות ערך, "השניים ידעו כי הסוחרים מברקליס מחפשים הזדמנויות רכישה של בלוקים גדולים של מניות שופרסל, ולעמדת הרשות היה עליהם לעצור את ההוראה לסוחרים עוד קודם לביצועה. בוודאי כאשר פנו הסוחרים לנואי וסמית לאורכו של יום ב-10 באוקטובר לאישורים ספיציפיים לרכישה, היה עליהם לדאוג להורות לסוחרים להפסיק רכישות מניות שופרסל".
הוועדה קבעה כי נואי וסמית היו אנשי פנים בחברת שופרסל מכוח קשריהם עם נושאי המשרה הבכירים בשופרסל במהלך המשא-ומתן, אשר הולידו מטבעם גישה למידע על העברת השליטה בחברה, ולכן "צבעו" את המשיבים כאנשי פנים חיצוניים נוכח גישה זו למידע.
כן קבעה הוועדה כי אין חולק שנואי וסמית עשו שימוש במידע על-ידי מתן הוראות לסוחרים בבנק ברקליס שירכשו את המניות לחשבון חברה של נאמנויות משפחותיהם, כאשר ביום ביצוע הרכישות התבקש על-ידי הסוחרים אישור ספציפי מהמשיבים לפעולות הרכישה, ואישור זה ניתן.
עם זאת, ועדת האכיפה המינהלית אישרה את ההסדר ואת העיצומים בו וקבעה כי הם סבירים.
באשר לשאלה האם המידע של נואי וסמית על המגעים לרכישת שופרסל צריך להיחשב כ"מידע פנים", דנה הוועדה בשתי סוגיות. האחת - האם מידע על משא-ומתן למכירת שליטה הוא מטבעו מידע פנים. הוועדה בחנה האם המידע במקרה זה הוא מידע שמקורו בתוך החברה או מחוצה, שכן לאור פסק דין אלטמן שניתן על-ידי השופטת רות רונן מהמחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, אם מקור המידע הוא מחוץ לחברה, אזי אינו נכס של החברה ולא ייחשב מידע פנים.
חלק מחברי המותב סברו כי לשון החוק אינה דורשת בחינת מקור המידע, ולכן אין להידרש לשאלה זו בסיווג מידע כמידע פנים; וחלק אחר סבר כי השאלה רלוונטית, שכן הסעיף בחוק אינו שולל קיומו של מבחן זה.
מכל מקום, חברי המותב אבחנו את פסק דין אלטמן מהמקרה שבפניהם וקבעו כי לפי פסק דין אלטמן, בעת השתלטות עוינת, כשלמשתלט החיצוני אין קשר עם נושאי משרה בחברה, אזי המידע מקורו מחוץ לחברה ואינו נכס שלה.
במקרה של ההליך שבפניו קבע המותב כי המסקנה שונה - מדובר בהשתלטות ידידותית בשיתוף כל נושאי המשרה בחברה, הן כשותפים לרכישה (ברונפמן פישר) והן כמוכרים (נציגי דנקנר), ולכן, לדברי הוועדה, בסיטואציה זו המידע מקורו בחברה ובהיבט זה מהווה מידע פנים.
הסוגיה השנייה בה דנה ועד האכיפה המינהלית הייתה האם המידע נשוא התיק היה מגובש דיו ולפיכך מהותי. הוועדה כתבה כי החלפת בעל שליטה בחברה מהווה מטבע הדברים אירוע מהותי בחיי התאגיד ומשקיעיו, ולכן אירוע רכישת המניות על-ידי סמית ונואי הוא בעל עוצמה משמעותית לחברה. "גם תגובת המניה לאחר פרסום המידע ממחישה מהותיות המידע", נכתב בהחלטה.
הוועדה ציינה כי העובדה שידוע בדיעבד כי העסקה לא יצאה לפועל אלא בוטלה לאחר מספר חודשים, אינה שוללת את העובדה שבעת הרכישות היה המידע על המשא-ומתן מידע מהותי המהווה מידע פנים. "בחיי חברה ניתן למצוא הרבה פעמים מידע אשר בנקודת זמן נתונה מהווה מידע מהותי בחברה, אך עם עבור הזמן והשתנות הנסיבות, הופך להיסטוריה חסרת חשיבות", נאמר בהחלטה.
לעניין אמצעי האכיפה שהוטלו על שני אנשי העסקים, הוועדה קיבלה את האיזון שערכה הרשות בין שיקולי החומרה והקולא וקבעה כי "אמצעי האכיפה שהוטלו בהסדר הינם סבירים". הוועדה ציינה כי השיקולים לחומרה היו המחזורים הכספיים הגדולים של רכישות נואי וסמית שהיו כרוכות בביצוע ההפרה, שכן כגודל המחזורים - כך פוטנציאל הנזק שעשוי להיגרם למשקיעים האחרים בשוק.
השיקולים לקולא היו, בין היתר, שמדובר בשני תושבי חוץ הנעדרים כל מעמד מורשה בשוק ההון הישראלי ואינם נושאים כיום בתפקיד כלשהו בחברה ציבורית וגם בעת ביצוע ההפרה; כן נלקח בחשבון לטובתם החיסכון בזמן שבכריתת ההסדר בתיק עב-כרס, שאם היה מתנהל, היה צורך משאבים רבים מכל הצדדים ומלווה בקשיי ניהול, לנוכח העובדה שהמשיבים מתגוררים בחו"ל.