האח הגדול מהמשטרה
אם לא מספיקות לנו המצלמות המותקנות בכל פינה בעיר, התבשרנו לאחרונה על כך שהמשטרה מוציאה לדרך תוכנית פיילוט במסגרתה יותקנו מצלמות גוף על מדי השוטרים. מטרת התוכנית, כך מצהירים במשטרה, היא לאפשר תיעוד של פעולות השוטרים במהלך עבודתם. במסגרת הפיילוט יישאו תחילה 150 שוטרי סיור ותנועה מצלמות גוף על מדיהם ב-5 יחידות שונות של המשטרה.
בהמשך וככל והפיילוט יצלח, יצוידו כ-8,000 שוטרים במצלמות כאלה. ההנחיה היא ששוטר הנושא מצלמה יפעיל אותה בכל פעילות מול האזרחים בה הוא פועל מכוח סמכויותיו על-פי חוק, כגון עיכוב, מעצר, עריכת חיפוש, הגעה לזירת עבירה וביצוע פעולות חקירה בשטח.
הכוונה שמסתתרת מאחורי המהלך היא מניעת טענות כנגד המשטרה על דרך פעולתה בשטח. התיעוד, כך סוברים, גם יקל להוכיח כי המשטרה נוהגת כשורה, ומבלי להודות בכך במשטרה, הוא גם יגרום לכך שהשוטר, ביודעו כי הוא מצולם, יקפיד יותר על הנהלים.
לכאורה ראוי היה לברך על יוזמה כזו של המשטרה, שבסופו של דבר תביא לכך שהאזרחים ייהנו משירות טוב יותר של המשטרה בשטח. זאת בהנחה ששוטרים לא יפעילו את המצלמה רק כאשר הם באמת ירגישו שהדבר נותן להם יתרון. אבל היוזמה הזו לא נקייה מבעיות, שמתחילות בשאלה מה ייעשה אם שוטר צילם היכן שהוא לא הונחה לפעול כך וההפך, מה יקרה במקרים שבהם שוטרים לא הפעילו את המצלמה למרות ההנחיה. ללא ספק שאלות אלה יעסיקו לא מעט את בתי המשפט, שגם כך אינם מחוסרי עבודה, בלשון המעטה.
גם לשוטרים מגיעה פרטיות
אבל יותר מכך, הפרטיות שלנו, שאנו כל כך נלחמים על קיומה, תיפגע שוב. במציאות שבה כל עיר, כל בית עסק ואפילו נכסים פרטיים מרשתים עצמם במצלמות, תוספת של עוד 8,000 מצלמות ניידות תהפוך כל פינה בחיינו חשופה עוד יותר ותפגע באופן בלתי מידתי בזכותנו לפרטיות. מצלמה כזו יכולה לחשוף אזרחים עוברי אורח תמימים לעין המצלמה, לא תמיד במצבים שבהם הם רוצים להיות מצולמים, ויותר מכך - הופכת את פיקוד המשטרה לאח הגדול של השוטרים והציבור.
אין ספק כי גם לשוטרים מגיעה פרטיות בעת עבודתם. ניתן בהחלט היה לחשוב על אמצעים אחרים להבטיח ראיות מספקות לביסוס טענות השוטרים, בלי להיזקק למצלמה. כך, למשל, ניתן להחמיר את הענישה עם שוטרים שימצאו כמי שלא נהגו כשורה או פעלו שלא לפי הנהלים, למען יראו וייראו. נקיטת יד קשה במקרים כאלה תרתיע שוטרים נוספים מלנהוג כך בעתיד. נוסף לכך, ראוי שהמשטרה תקנה לשוטרים הרגלי עבודה נכונים ובהתאם לחוק, בלי להטיל על כלל השוטרים את המורא של המצלמה שתתעד את פעילותם.
אבל היוזמה מחדדת בעיה רחבה יותר. היום אין כל הסדרה בחוק לנושא המצלמות במרחב הציבורי. ההתבססות בפעילות בנושא היא על חוק שחוקק לפני 35 שנה, בתקופה שאיש לא צפה שבכל פינה בעיר תהיה מצלמה.
ראוי היה שנושא מרכזי כל-כך בחיינו יוסדר בחוק המתאים לתקופה הנוכחית, חוק שיקבע כיצד תתקבל ההחלטה אם ראוי לרשת אזור מסוים במצלמה. לאחר שזו תתקבל, על החוק לספק גבולות גיזרה ברורים לגבי הדרך הראויה להתקנת המצלמות כך שיפעלו בדרך פוגענית פחות, איך יש לשמור על תוצרי הצילום, לכמה זמן יישמרו, מה ייעשה איתם בתקופה שבה הם נשמרים, ולמי יינתן עותק מסרט צילום ולאיזה צרכים.
הסדרה כזו גם תספק קווים מנחים לגופים כמו המשטרה, שיחליטו לרשת אנשים בשר ודם במצלמות. כך תיווצר נורמת התנהגות ראויה שעברה את מסננת החקיקה ותואמת את האופי שאנחנו רוצים להקנות לדרך החיים שלנו בנושא. הסדרה כזו, יש לקוות, תביא לצמצום התופעה וטיוב המצלמות, למקומות שבהן הן דרושות באמת.
■ הכותב עומד בראש במשרד עורכי הדין דן חי ושות' המתמחה בתקשורת, טכנולוגיה וסייבר.
