מסמך חדש של מרכז אדוה, שכותרתו "איפה החצי השני? בני נוער שאינם זכאים לתעודת בגרות", מצביע על שתי סיבות עיקריות לכך ששיעור הזכאות לבגרות בישראל הוא כה נמוך - 56% בלבד. הסיבה הראשונה שמופיעה בדוח של המרכז לחקר החברה הישראלית היא אחוזי נשירה גבוהים; ואילו הסיבה השנייה היא העובדה שמרבית מבתי הספר בפריפריה מנוהלים בידי רשתות המתמחות בחינוך מקצועי.
הנתונים לגבי נשירה מהלימודים שמופיעים במסמך מתייחסים לשנת 2014, ולפיהם כחמישית מכלל בני הנוער, 19.5%, לא הגיעו בכלל לכיתה י"ב. מפילוח על פי אוכלוסייה עולה כי שיעורי הנשירה הגבוהים ביותר נרשמו אצל החרדים - 45.7%, הבדואים בנגב - 36.2%, הערבים - 19.7% והדרוזים - 15.5%.
במעבר בין שנת הלימודים תשע"ד (2014-2013) לשנה תשע"ה (2015-2014) נשרו 2.1% מתלמידי כיתות י', המהווים 1,981 בני נוער; 5% מתלמידי כיתות י"א, שהם 4,651 נערים; ו-1.1% מתלמידי כיתות י"ב, שהם 942 בני נוער. בסך-הכול נשרו 7,574 תלמידות ותלמידים במעבר בין תשע"ד לתשע"ה.
שיעורי הנשירה הגבוהים ביותר נרשמו אצל עולים חדשים, שהגיעו לארץ מאז שנת 2006, ובקרב חרדים. בכיתה י"א נשרו 16.2% מכלל העולים החדשים ו-15.2% מכלל החרדים. בכל המקרים, שיעור הבנים הנושרים גבוה משיעור הבנות.
כמו כן, נתוני המועצה לשלום הילד שמציג הדוח מגלים כי בשנת תשע"ד מספר תלמידי התיכון שהיו בטיפול של קציני ביקור סדיר עמד על 38,200. 62% מתוכם היו יהודים ו-32% ערבים.
הדוח של מרכז אדוה מותח ביקורת על כך שרוב בתי הספר בפריפריה מנוהלים בידי רשתות המתמחות בחינוך מקצועי, וטוען כי מדובר בגורם עיקרי לשיעור הבגרות הנמוך. במסלולים המקצועיים, להוציא המסלול ההנדסי, שיעורי הזכאות לתעודת בגרות נמוכים בהשוואה למסלולים העיוניים. 71% מבתי הספר של הרשתות המקצועיות הגדולות, "אורט" ו"עמל", ממוקמים ביישובים בעלי דירוג חברתי-כלכלי נמוך.
מחברי הדוח, שלמה סבירסקי, אתי קונור-אטיאס ונוגה דגן-בוזגלו, כתבו כי "בישראל מורגש בשנים האחרונות לחץ להרחיב את החינוך המקצועי. הלחץ מתמיה למדי שכן שיעור הלומדים בנתיבים הטכנולוגיים עמד ב-2014 על כ-40%, שאינו נופל מהממוצע בארצות מערב אירופה".