לשדרג את הקריירה / צילום: shutterstock
השבוע פגשתי את הפחד. פחד משתק, כמו שקורה כשאתם רואים לנגד עיניכם שינוי בקריירה שאתם חייבים, אולי אפילו ממש רוצים לעשות, אבל לא תמיד מסוגלים. יש סיבות לפחד - מכישלון, מאובדן פרנסה ומאובדן מעמד. כך אנחנו חוזרים לסיפור המוכר על אנשים חכמים ומוכשרים שאיבדו את ההתלהבות ובכל זאת נשארים בעבודה שהם אינם אוהבים.
על פי מחקר של גאלופ, 55% מהעובדים בארה"ב מגדירים את עצמם, את הזהות שלהם, באמצעות עבודתם. זה אומר שאם נפסיק לעשות את מה שאנחנו עושים, מה יהיה על כל הזהות שלנו, על התפיסה העצמית, על האופן שבו אנחנו מציגים את עצמנו? כל אלה יצטרכו להשתנות גם הם. שאלו את עצמכם, מה הייתם רוצים לעשות אם לא הייתה לכם שום מגבלה? אם אין לכם תשובה, אתם בחברה טובה של מי שהגיעו לנקודה הזאת ושואלים את עצמם מה עליהם לעשות כדי שהעיסוקים שלהם יחברו לערכים שלהם, לצרכים, לתחומי העניין.
רוב האנשים בשלב הזה יודעים להגיד בדיוק מה הם לא רוצים לעשות ומדוע. אבל הם לא יודעים לומר מה כן, ולא פעם נלווה לכך החשש שכבר לא נמצא אף פעם מה אנחנו באמת רוצים לעשות, שאולי אין לנו יכולות ייחודיות, שפספסנו את הרכבת. אחרי שנים של זהות מקצועית, ממש לא פשוט להודות בכך שאין לנו תשובות.
במאמר מרתק שפורסם בהרווארד ביזנס רוויו, תחת הכותרת Disrupt Yourself, משווה המחברת ויטני ל' ג'ונסון את התפתחות הקריירה להתפתחות של חדשנות. מי שעוסק בחדשנות יודע שהתהליך אינו לינארי. סטארט-אפיסטים רבים קורים לזה Pivot, ההבנה שאתה מתחיל ברעיון אבל עד שהוא יגיע לשוק הוא עוד יעבור פניות רבות. בתהליך הזה אתה עושה צעד, אוסף מידע ומתאים את עצמך להמשך. בהשאלה לשינוי הקריירה באמצע החיים, על אדם להבין שהוא אינו יכול לראות את הסוף מהנקודה שבה הוא מחליט שצריך לשנות את הדרך. כי כדי להגיע למקום אחר, אנחנו לא יכולים להמשיך לצעוד בשביל המוכר אלא חייבים להתנסות בשבילים חדשים.
הטריק הוא להבין שהאופן שבו אנחנו חושבים על האני המקצועי שלנו מגביל את היכולת שלנו להבין מהן האפשרויות שלנו לעתיד. אנחנו נוטים לחשוב במונחים של תחומי מקצוע או תעסוקה ובמקרים רבים אלה מתחברים באופן ישיר לתפקידים שעשינו. אבל בשלב הזה, כשאנחנו מתחילים לחשוב מהו הדבר הבא, אנחנו צריכים דווקא לחשוב על יכולות שאפשר להעביר לתחומים אחרים. לכן המשימה הראשונה היא להכיר את עצמנו, אבל עם טוויסט. כי יש לנו יותר מ"עצמי" אחד. כדי למצוא את הזהות הנכונה, אולי אפילו יותר מאחת, אנחנו מוכרחים לצאת למסע שיאפשר לנו לגעת, להרגיש, לטעום מהאלטרנטיבות, להתנסות, לבחון, ללמוד על הזהויות המקצועיות האפשריות עבורנו, להתפתח או לגמרי להמציא את עצמנו מחדש ולדעת איך זה נראה. זה השלב שבו צריך קצת ללכת לאיבוד. לתת מקום למקריות, לאפשר ניסוי וטעייה.
התהליך הזה שונה מכל מה שלימדו אותנו על קריירה. אין תוכנית, אין יעד, יש דרך. אבל הדרך הזאת חושפת אותנו לעולמות חדשים ומאפשרת לגלות מה מתאים יותר ומה מתאים פחות, איפה יש הזדמנויות ואיפה אין, איך נראים אנשים שעושים משהו שאנחנו רוצים גם, ואיך נראים אלה שלא.
במשך זמן רב מדי סיפרו לנו שלשחק בכמה רעיונות במקביל זה לא טוב ושאנחנו חייבים לדעת בדיוק מה אנחנו רוצים להשיג. אבל עכשיו, יש סביבנו הרבה דברים שאנחנו מתעניינים בהם ורוצים לבחון, ומותר ואפילו רצוי שננהג בשלב הזה כמו מנהלי קרנות הון סיכון - נדע שחלק מההשקעות יתפתחו ויצמחו וחלק לא. לכן אפשר ורצוי להתפרס בכמה כיוונים במקביל, ולא לסגור את הדלת מוקדם מדי.
הקולות שצפים לאורך התהליך הזה, שינסו לשכנע אתכם שאתם טובים במה שאתם עושים ויש לכם מעמד והשפעה - אלה קולות שינסו להסיט אתכם מהמסע אל הלא ברור. הם משקפים את הפחד שלנו ושל הסובבים אותנו. מי שעשה סקי יודע שלמרות שהנטייה הטבעית שלנו היא להישען לאחור כדי להאט, הסוד הוא דווקא לרכון קדימה, אל תוך התנועה. גם כאן, צריך לזהות את פחד ואז לרתום אותו כך שיאיץ בנו לכיוונים חדשים.
לא מזמן ישבתי עם סמנכ"ל בכיר שכל הסביבה שלו, גם האישית וגם המקצועית, ציפתה שתפקידו הבא יהיה מנכ"ל. אבל הוא הגיע אליי דווקא משום שלא היה בטוח שזה מה שהוא רוצה. אם נגביל את עצמנו לשיחות עם האנשים שבין ארבע הקירות שסביבנו, הן בבית והן בעבודה, נגביל את עצמנו למי שאנחנו היום, כי למרבה האירוניה, דווקא האנשים שסביבנו הם פעמים רבות אלה שמשאירים אותנו תקועים. זה לא אומר שהם לא רוצים בטובתנו, אבל הם רואים את מי שהיינו, ואם הם גם מושקעים במי שהיינו, זה רק נעשה יותר מסובך. אם השכר שלנו הוא חלק מהותי מפרנסת המשפחה, לדוגמה, הרי ששינוי עשוי להיות טלטלה לכל מי שתלוי בה. זה נכון גם למנטורים ולעמיתים לעבודה, שמושקעים במי שאנחנו, במקום שבו צמחנו, בעתיד שהם דמיינו עבורנו.
גם שיחות עם יועצים ואנשי מקצוע בשוק התעסוקה עשויים להשאיר אותנו באותו סולם שעליו התחלנו לטפס, שכן רבים מהם מתוכנתים לעזור לנו לעבור לשלב הבא בהתבסס על מי שאנחנו ומה שעשינו.
זה הזמן להיות אתם עצמכם, לא מי שאחרים סביבכם חושבים שאתם צריכים להיות. כדי שנוכל לבחון את עצמנו באור חדש, אנחנו צריכים למצוא אנשים חדשים, קהילות חדשות, כאלה שנמצאים מחוץ לסביבה הרגילה שלנו. את זה אפשר לעשות בדרכים רבות בלי שזה ידרוש שינוי. לצאת להכיר, להתערות, לשמוע, ללמוד. בשביל זה אתם לא צריכים להתפטר.
לחשוב גם על ההווה
מי שהיום נמצא באמצע החיים הם אלה שנולדו לעולם שבו עבודה שכירה פירושה היה ביטחון תעסוקתי, אבל השנים האחרונות לימדו אותנו שבמשרות שכירות כבר אין בהכרח ביטחון. למען האמת, היצמדות לכיסא בתוך ארגון גדול זה כנראה דבר מסוכן לא פחות, אם לא יותר, מתהליך של תכנון הקריירה הבאה, אלא שליצור עתיד חדש כזה דורש זמן. קרי הנון, מחברת הספרWhat's Next? Follow Your Passion and Find Your Dream Job, טוענת שרוב מעברי העבודה המוצלחים לוקחים שלוש שנים וכוללים שני צעדים קדימה ואחד אחורה. לכן חשוב לנהל את ההווה בו בזמן שצועדים על השביל המתעקל אל עבר העתיד. לכן אסור לחשוב על שינוי בקריירה כמשהו שצריך לבצע בצעד אחד. במקום זאת, צריך לחשוב על תהליך שנעשה לאורך זמן. דווקא תהליך ארוך יותר, לא לינארי, שבו אנחנו מרגישים לעתים כאילו אנחנו מבזבזים זמן, עשוי להוביל אותנו בשביל עשיר יותר באפשרויות.
ואז, כשיגיע היום שיעיר אותנו לפעולה - יום הולדת עגול, הערכת עובדים נמוכה, מנהל גרוע במיוחד וכדומה - נהיה מוכנים להסתכל לפחד הזה בעיניים ולדעת להשיל את מה שכבר לא משרת אותנו ולהתחייב.
*** הכותבת היא דירקטור משאבי אנוש באינטל מרחב אירופה ובעלת הבלוג "על עבודה וקריירה באמצע החיים", www.niritcohen.com