אסדת קידוח תמר / צילום: בן יוסטר
200 טונות של נפט גולמי דלפו בשבוע שעבר בנמל עקבה, ויצרו סיכון פוטנציאלי לחופי אילת, וזאת, ממש בשיאה של עונת התיירות, בתקופה שבה גודשות את העיר משפחות רבות שמגיעות לנפוש את חופשת הקיץ עם ילדיהן. על כן, ולנוכח הסערה שהתעוררה בישראל, הודיע המשרד להגנת הסביבה תוך זמן קצר כי הנפט אינו צפוי להגיע לחופי ישראל ולפגוע בתשתית הימית, ולכן ניתן למעשה להמשיך בתרחיש עסקים כרגיל.
הרשויות בעקבה טענו כי השתלטו על כתם הדלק וציינו כי מקורו של הכתם הוא בצינור שהיה על קו החוף, ולכן חלק מהנפט זרם לחוף ורק חלקו זרם לים.
אך השאלה שנותרת בעינה היא - האם ניתן באמת להירגע?
ראשית, אמנם האירוע האמור יסתיים ככל הנראה הפעם ללא נזקים משמעותיים בצד הישראלי, אך הוא אינו האירוע הראשון של דליפת נפט במרחב הימי באזורנו. הסיכון של אסון אקולוגי של המרחב הימי רובץ לפתחנו. כזכור, רק לפני מספר שבועות התבשרנו על דליפת נפט מצינור שהתבקע במפרץ חיפה במהלך עבודות לפינוי צינורות ישנים. באותו מקרה דלפו כאלף עד 1,500 ליטרים של נפט, וזלגו לכיוון חופי הקריות, ובעיקר קרית ים. כתוצאה מכך משרד הפנים אסר את הרחצה בחופי קרית ים וקרית חיים עד לניקוי המפגע.
גם באותו מקרה פרסם המשרד להגנת הסביבה הודעה מרגיעה לפיה מדובר באירוע קטן שבו נפלטו ככל הנראה רק כמה מטרים מעוקבים של נפט אל הים, וחלק ממנו כבר נחסם ונשאב.
אולם היקפו של הסיכון הסביבתי הפוטנציאלי למרחב הימי בישראל גדל ככל שתתממש מדיניות משרד האנרגיה לעידוד ולהנפקת זיכיונות חדשים לקידוחי גז ונפט במרחב הימי.
אירועי דליפה בעולם הסתיימו בעבר בנזקים כבדים. הדוגמא הבולטת היא כמובן אסון הזיהום במפרץ מקסיקו בגין דליפת נפט בשנת 2010, אשר נחשבת לאסון האקולוגי הגדול ביותר בהיסטוריה. באותו מקרה, דליפת הנפט החלה כידוע כתוצאה מהתפרצות באר נפט תת-מימית. ההתפרצות גרמה לפיצוץ קטלני על גבי אסדת קידוח הנפט של חברת BP. הדליפה גרמה לאסון סביבתי שפגע בתעשיית הדיג במפרץ מקסיקו, ובתעשיית התיירות בחופי מפרץ מקסיקו, ובבתי הגידול של מיני עופות רבים. כדורי זפת המשיכו להתגלות בחופים גם ארבע שנים אחרי שהדליפה נעצרה. בעקבות האירוע התחיבה BP לשלם 7.8 מיליארד דולר, נוסף ל-4.5 מיליארד דולר קנסות. סכומים אלה ממחישים את ממדי הסיכון הכרוך בדליפות נפט בים.
שלישית, קידוחי הגז והנפט בים הינם רק סוג אחד מבין סוגי פעילויות עסקיות שונים ומגוונים ההולכים ומתפתחים במרחב הימי בשנים האחרונות (חקלאות ימית ודיג, תשתיות תקשורת ימיות, תחבורה ימית, ועוד). מיזמים עסקיים אלה לצד קידוחי הגז והנפט מגדילים את הסיכונים הסביבתיים לזיהום המרחב הימי. הרגולציה של המרחב הימי בישראל, כפי שהתפתחה לאורך השנים, מתאפיינת בתפיסה סקטוריאלית, מופעלת בידי רגולטורים ומשרדי ממשלה שונים האמונים על תחומי הפעילות השונים, נעדרת מנגנון תיאום ביניהם ולוקה בכשלי רגולציה שונים. בין היתר ניתן להצביע על כשלים של העדר מידע מקצועי מקיף ומלא בידי כל אחד מהרגולטורים בעלי הסמכויות במרחב הימי, קיומם של קונפליקטים בין רגולטורים בעלי סמכויות רגולטוריות מקבילות בתחומי החפיפה ביניהם ועוד.
לנוכח הסיכונים הסביבתיים המאיימים על המרחב הימי כתוצאה מהתגברות הפעילות העסקית בו, ולאור המציאות הרגולטורית המבוזרת, עולה הצורך להאיץ את יישומו בישראל של עקרון הניהול המשולב של המרחב הימי, וזאת במסגרת סטטוטורית מתוקצבת ומקצועית, בדומה למדיניות אחרות בעולם. זאת על מנת שיינתן מענה הולם הן למורכבות מיזמי הפיתוח של המרחב הימי והפעילות העסקית המתקיימת בו, והן להיקף הסיכון הסביבתי והכלכלי הנשקף ממנו.
לסיכום, גם אם הפעם אירוע הדליפה לא הסתיים באסון אקולוגי, אל לנו להסתפק בזריקת הרגעה. תמרור אזהרה בולט מתנוסס מעל השתלשלות הדברים והוא צריך להוביל להערכות רגולטורית וסטטוטורית הולמת ומואצת למניעת אסונות בעתיד.
■ הכותבת היא ראשת המרכז להגנת הסביבה, המכללה האקדמית נתניה.