מוניות / צילום: תמר מצפי
עמאר חרחש היה איש פשוט שרצה להצליח בחיים. בשנת 2006 הוא הקים עסק להשכרת מוניות, ומאז ועד שנת 2012 ניהל והפעיל את העסק בעצמו ובעזרת עובדים שונים. העסק שגשג. חרחש רכש מוניות והכשיר אותן לשימוש, שכר זכויות ציבוריות להפעלת המוניות, התקין במוניות מונים, הסדיר רישיונות רכב ודאג לבטח את המוניות. בשלב מסוים ביטח חרחש לא פחות מ-491 מוניות שהיו בבעלותו.
את המוניות שרכש השכיר חרחש לנהגי מוניות שונים בעבור דמי שכירות שבועיים קבועים, שאותם גבו בעבורו עובדי העסק. ההשכרה התבצעה בשיטה המכונה "שיטת פיקס" - גביית דמי שכירות על-פי סוג המונית, ללא קשר לפדיון הנהגים מהמונית ולא לשימוש שעשו הנהגים בפועל במונית. את חרחש לא עניין כמה מרוויחים הנהגים שלהם השכיר את המוניות.
את המוניות שבבעלותו השכיר חרחש לעשרות נהגי מוניות (אולי אף מעל 100 נהגים שונים), בסכום שנע בין 1,400 ל-1,500 שקל לשבוע - והכסף (עשרות מיליוני שקלים במצטבר, כפי שהתברר) זרם לכיסו, בלי לתת דין וחשבון לאף אחד.
עד כאן זה יכול היה להיחשב לסיפור הצלחה של אדם שהחליט להקים עסק מאפס והתרומם. הצלחה של איש אחד, נחוש לשרוד בג'ונגל הכלכלי. אולם סיפור ההצלחה של חרחש קיבל במהרה תפנית פלילית, כאשר רשות המסים נכנסה לתמונה והבינה כי חרחש לא "כיבד" את המדינה בפרוסת העוגה שמגיעה לה מההצלחה.
6 שנים - 21 מיליון שקל רווחים
הפרשה החלה כאשר התעורר חשד אצל פקיד השומה האזרחי בירושלים כי חרחש מעלים הכנסות. הנורה האדומה נדלקה ברשות המסים לאחר שהתברר כי ההכנסות המדווחות על-ידי חרחש אינן סבירות לענף המוניות, כיוון שהיו נמוכות מדי.
העניין הועבר מהר מאוד לפקיד שומה חקירות, אשר חקר ודרש על עסק המוניות. במסגרת החקירה פשטו חוקרי פקיד שומה חקירות על העסק של חרחש ותפסו בו מסמכים רבים. התברר כי דיווחיו היו כוזבים, וכי הוא העלים הכנסות רבות ודיווח על הוצאות פיקטיביות רבות.
במסגרת זו נחקרו גם כ-120 נהגי מוניות, ומהם התברר כי הם עבדו אצל המערער "בשיטת הפיקס", שמשמעה שכירת המונית, כולל הזכות הציבורית לתפעולה, תמורת סכום תקופתי קבוע מראש, וזאת לעומת תמורת תשלום שכר חודשי - לכאורה במעמד של שכירים בעסק.
מהחקירה עלה לבסוף כי חרחש השמיט את מרבית הכנסותיו, ספריו נפסלו, והוצאה לו שומה לפי מיטב השפיטה, המבקשת לחייב אותו במס על הכנסות בהיקף של לא פחות מ-21 מיליון שקל מהשכרת המוניות. במקביל, הליך החקירה הוליד כתב אישום שהוגש נגד חרחש בבית משפט השלום בירושלים.
בסוף השבוע שעבר הרשיע השופט ירון מינטקביץ את עמאר חרחש בביצוע שורת עבירות מס, לאחר שהפיק מעסקו רווחים של כ-21 מיליון שקל במהלך 6 שנים, אך לא דיווח על מלוא רווחיו.
קבלות וחשבוניות - לא; תלושים פיקטיביים - כן
לפי כתב האישום שהוגש נגד חרחש, הוא שימש כפלטפורמה להעלמת הכנסות עבור נהגי המוניות ששכרו ממנו מוניות, וכן העלים הכנסות בעצמו. חלק מהנהגים אשר שכרו ממנו מוניות והיו אמורים לדווח על הכנסותיהם לרשויות המס כעצמאים, רצו להירשם כלפי הרשויות בכזב כשכירים, על-מנת להתחמק מדיווח על ההכנסות. חרחש סיפק לאותם נהגים תלושי שכר פיקטיביים ודיווח לרשויות כאילו הוא מעסיק אותם, בעבור סכום חודשי קבוע, שאותו גבו מהנהגים עובדי העסק.
באופן זה יצרו חרחש והנהגים מצג כוזב כאילו הנהגים הם כביכול עובדים שכירים של חרחש, והוא משלם להם משכורות. בפועל, חרחש לא שילם לנהגים משכורות ולא העסיק אותם, אלא רק גבה מהם דמי שכירות בעבור המניות ותשלום נוסף בסך 300 שקל בחודש לפחות - בעבור תלושי השכר הפיקטיביים.
חרחש ועובדיו לא הוציאו קבלות ולא חשבוניות נגד דמי השכירות והתשלום בעבור התלושים הפיקטיביים שאותם קיבלו מהנהגים. באופן זה, חרחש לא דווח לרשויות המס (מס הכנסה ומע"מ) על מרבית ההכנסות שהפיק מהשכרת המוניות.
לאורך כל התקופה שבה הפעיל את עסקו (מלבד השנים 2009 ו-2011), דיווח חרחש לרשויות המס כי שילם לנהגים את המשכורות שנרשמו בתלושי השכר הפיקטיביים, ובכך הגדיל בכזב בספרי הנהלת החשבונות שלו את הוצאות העסק, והקטין את הכנסתו החייבת, בסך כולל של 8 מיליון שקל נוספים.
חרחש טען כי לא היה מודע לנעשה בעסק ולכך שעובדיו אינם רושמים את דמי השכירות שקיבלו מנהגי המוניות; וכן כי הנחה את עובדיו לפעול על-פי חוק - אך בית המשפט לא השתכנע כי הוא אכן ניהל את העסק "בשלט רחוק", בלי להתעניין בנעשה בו.
בית המשפט קבע כי עובדיו של הנאשם היו אלו שקיבלו את דמי השכירות וסיפקו לנהגים את תלושי השכר הפיקטיביים, אך "אין כל ספק שהדבר היה על-פי הנחיותיו של חרחש ובידיעתו".
בינתיים, ועוד לפני הרשעתו של חרחש במשפט הפלילי, ערער חרחש לבית המשפט המחוזי על השומה שהוציא לו פקיד השומה האזרחי, וערעורו נדחה. השופט דוד מינץ קבע כי "מדובר במערער שהעלים הכנסות במיליוני שקלים, תוך ניהול מערכת חשבונות כוללת פיקטיבית, בכחש ובכזב", וחייב אותו לשאת בהוצאות רשות המסים במשפט בהיקף 150 אלף שקל.
פסק הדין בהליך האזרחי היווה את הבסיס לקביעת סכום העלמת המס גם בהליך הפלילי. עו"ד יורם הירשברג מהמחלקה הפיסקאלית בפרקליטות המדינה טען כי על בסיס הודעותיו של חרחש בפני חוקרי רשות המסים, החוזים עם נהגי המוניות שנתפסו במשרדיו, דיווחי חרחש לרשות על משכורותיהם של הנהגים, רשימת המוניות המבוטחות וקריאות המונים - ניתן ללמוד על הכנסותיו המועלמות של חרחש, שהגיעו לעשרות מיליונים.
חרחש טען כי מדובר בתחשיבים מופרזים, אך לא הציע תחשיב נגדי או דרך אחרת לקבוע מה היו ההכנסות.
השופט מינטקביץ בחן את התחשיב שביצעה המדינה, יחד עם פסק הדין האזרחי, וקבע כי אופן החישוב של המדינה ענייני, מדויק והוגן.
בפסק הדין מנתח השופט מינץ (מבית המשפט המחוזי) את אחת השנים שבהן פעל העסק של חרחש, שנת 2010, כדוגמה להיקף ההכנסות של חרחש, ומספק הצצה אל הרווחיות הבלתי תיאמן של הפעלת עסק להשכרת מוניות. בשנה זו ביטח חרחש 491 מוניות.
המדינה ייחסה לחרחש הכנסה של מעל 5 מיליון שקל לשנה זו, אך השופט ציין כי גם בהנחה שדמי השכירות השנתית שקיבל חרחש עמדו על 60 אלף שקל בלבד - לפי הנחה של דמי שכירות מינימליים של 1,200 שקל בחודש - עולה כי הכנסתו של חרחש בשנה זו עמדה על כ-11 מיליון שקל (סכום כפול מהתחשיב המתון של פקיד השומה).
השופט מינץ הוסיף כי גם אם נפלו בשומה שהוצאה לחרחש אי-דיוקים לחובתו, "נראה כי הם בטלים ביחס לסכומים שאותם הרוויח חרחש ואשר לא יוחסו לו". נקבע כי "הכנסותיו הכוללות של הנאשם מן העסק במהלך התקופה הרלוונטית לכתב האישום, השנים 2006-2012, היו כ-20 מיליון שקל".
חרחש הורשע ב-5 עבירות של השמטת הכנסה מדוח (המס), 7 עבירות של מירמה ותחבולה לפי פקודת מס הכנסה ולפי חוק מע"מ, עבירות רבות של סיוע להתחמקות ממס, 7 עבירות של מסירת דוחות מס כוזבים בנסיבות מחמירות, ומסירת נתונים כוזבים לפי פקודת מס הכנסה.